שימוש חורג במקרקעין ללא היתר - חוק התכנון והבניה

לפני ערעור על הכרעת דין של בית המשפט השלום ברמלה, מפי כב' הש' גלט, שניתנה ביום 27.2.22 בתו"ב 40340-09-20, ובה הורשע המערער בעבירות של אי קיום צו שפוטי לפי סעיף 246 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, ביצוע עבירות בניה ללא היתר, לפי סעיף 243(ב)(ג) ו-245 לחוק ושימוש אסור במקרקעין, לפי סעיף 243(ה)(ו) ו-245 לחוק, בגוש 4928 חלקה 32 מיגרש 14 בישוב אחיעזר, שמצויים במרחב התיכנוני של המועצה האזורית שדות דן. ביום 26.6.22 גזר בית משפט קמא על המערער מאסר על תנאי של חודשיים, קנס כספי בסך 45,000 ₪ והתחייבות להמנע מעבירה בסך 60,000 ₪.

במסגרת פסק דין קודם שניתן ביום 25.5.14 בתו"ב 15851-09-10 (להלן – ההליך הקודם), הורשע המערער, לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של ביצוע עבודות במקרקעין ללא היתר ובנגוד לתכנית, ובביצוע שימוש חורג במקרקעין ללא היתר.

...

צודקת הש' קמא בקבעה כי משבחר המערער שלא להעיד, נותרת המסקנה המפלילה כיחידה ותקפה.

דין הטענה להידחות, מטעמי ביהמ"ש קמא, שביסס ממצא עובדתי על הגלוי והידוע – הודאתו של המערער בהליך הקודם, שכללה הודאה בהיותו מחזיק במקרקעין; טענתו בדבר ביצוע הצו על-ידו; וכן בקשה לחלוקת המגרש, שאושרה כמפורסם בילקוט הפרסומים, והמיוחסת בצדק ליוזמתו [נ/1].

סוף-דבר: הערעור נסב על הכרעת הדין בלבד, ומשנדחו כלל טענותיו העיקריות של המערער, יידחה הערעור.

הרקע לבקשה והבקשה המבקש הורשע לאחר שמיעת הוכחות, בבצוע עבירות בנייה טעונות היתר ושימוש במקרקעין הטעון היתר – ללא היתר כאמור; ושימוש חורג במקרקעין ללא היתר, כמפורט בכתב האישום, ביחס לנכס שבבעלותו.

בקצירת האומר, יצוין, כי נידונו טענות המבקש כי הוגשו ראיות בלתי קבילות; כי לא זומן למסירת גרסה בטרם הגשת כתב האישום; כי הקמת הסככה הייתה פטורה מהיתר; וכי קמה למבקש הגנת בעלים לפי סעיף 208 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (בנוסחו קודם לתיקון 116).

...

לאור כל האמור לעיל, הורשע המבקש ביום 10.04.2022 בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי לבקש תשובה מאת המשיבה.

מקובלת עליי עמדת בית משפט קמא לפיה מדובר בתיק "פשוט ורגיל, אשר בו התסבוכות נוצרו בעיקר בשל התנהלות ההגנה". אשר על כן, גם נוכח זאת לא מצאתי להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית אפוא.

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בכתב אישום בעבירה של בניה טעונה היתר ללא היתר ושימוש חורג במקרקעין ללא היתר, לפי סעיפים 145(א)(2) ו- 204 (א), 204(ב) ביחד עם סעיף 208, 218 ו-219 לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה -  1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה או החוק).

...

יפים, לעניין זה, דברי השופט ס' גובראן ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (17.5.2006): "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו". בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), שקלתי את השיקולים הבאים: באשר להיקף העבירה, במקרה דנן מדובר בעבירה של בניית בתי מגורים וכן מבני שירות שהיקפם הכולל עומד על כ-515 מ"ר, והכל שלא כדין, תוך שימוש מסחרי אסור בשטח של כ-450 מ"ר. ביחס לסיכון הנובע מביצוע העבירות מושא האישום, ברי כי בניה ללא היתר, ובוודאי כזו הכוללת שימוש מסחרי של הפעלת גן ארועים, היא בניה שלא עברה את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו הינה בחינה שהבנייה אינה מסוכנת לביטחון הציבור.

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירות, בהתחשב בהיקפי הבניה והשימוש, משך השימוש, ותוך התחשבות גם במצבו הכלכלי של הנאשם בהתאם להוראת סעיף 40ח לחוק העונשין, כולל קנס כספי הנע בין סכום של 100,000 ₪ ועד 300,000 ₪ לצד עונשים נלווים.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 200,000 ₪.

שימוש במקרקעין הטעון היתר שנעשה ללא היתר, או בנגוד לתנאי היתר או שימוש במקרקעין בנגוד לתכנית – עבירה על סעיפים 145, 243(ד)-(ו), 245 ו-254 לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (החל מיום 25.10.2017), יחד עם תקנה 1(1) לתקנות התיכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967.

טענות המאשימה ראשית, טוענת המאשימה כי חישובי השטח שנעשו (על ידי הנאשמת) שבגינם יש לתקן את כתב האישום, אינם נכונים וכי כתב האישום עוסק בשימוש חורג במקרקעין ללא היתר, ואין עסקינן בעבירות בנייה.

...

החלטה: מכל האמור לעיל, ועל פי סמכותי על פי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי, אני מחליטה להשהות את מתן ההחלטה בטענת האכיפה הבררנית.

סבורני כי מדובר בשלב מוקדם בהליך המשפטי, שאינו מאפשר לעת זו לחקור לעומק את טענת הנאשמת לאכיפה בררנית.

אשר על כן, אני מחליטה לדחות את בקשת הנאשמת לביטול כתב האישום.

אישום 1: בחודש ינואר 2019 נמצא כי הנאשם מבצע במקרקעין עבודות בניה ללא היתר ועושה שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר, כמפורט להלן: (א) הקמת גדר היקפית התוחמת שטח של כ-882 מ"ר; (ב) הקמת מבנה בשטח כ-12 מ"ר המשמש למגורים; (ג) הקמת מבנה בשטח כ-14 מ"ר המשמש למגורים; (ד) הקמת מבנה בשטח כ-3 מ"ר המשמש למטבח; (ה) הקמת מבנה בשטח כ-8 מ"ר; (ו) הקמת מבנה בשטח כ-7 מ"ר; (ז) הקמת מבנה חממה בשטח כ-100 מ"ר המשמש לאחסנה ומשרד; (ח) שימוש בקרקע חקלאית לאחסנת צנורות, גופי תאורה, עמודי תאורה וציוד שונה (להלן: העבודות האסורות שלב א').

ראו רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה (9.6.09, להלן: עניין נוסטרדמוס): "בתי המשפט מחויבים להאבק בתופעה פסולה זו של בנייה בלתי חוקית ושימוש פסול במקרקעין שיעודה חקלאי לשימושים מסחריים. המוטיבציה לבצוע עבירות אלו הנה כלכלית, ומשכך הדרך הראויה להלחם בתופעה ולהרתיע באופן  אפקטיבי את העוברים עבירות אלו בפועל ובכוח, הנה על ידי השתה של קנסות כבדים אשר יש בהם כדי לאיין את הרווח הטמון להם מהתנהגותם האסורה ולהבטיח תשלום קנסות אלו על ידי קביעת עונש מאסר מרתיע חלף הקנס. בנסיבות אלו, לא מצאתי פגם בעונש שהושת של המבקשות". במסגרת תיקון מס' 116 לחוק התיכנון והבניה (ס"ח תשע"ז מס' 2635 מיום 25.4.2017 עמ' 884, ה"ח הממשלה תשע"ו מס' 1074 עמ' 1426) החליט המחוקק לחזק את ידיהן של רשויות האכיפה במאבקן הבלתי מיתפשר בעבירות מסוג זה, כשבתוך כך מצא להכביד ידו על העבריינים בהחמרת הענישה ובהרחבת סל כלי האכיפה: "נדבך מרכזי נוסף בהצעת החוק הוא עידכון ההוראות העונשיות והגברת הסנקציות שניתן להטיל על עבריינים, בעיקר בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית. זאת היות שמניע מרכזי בבצוע עבירות בנייה הוא הרווח הכלכלי הגדול שניתן להפיק מכך". במעשיו פגע הנאשם בסדר הצבורי ובשלטון החוק, כמו גם בערך השויון אל מול ציבור האזרחים שומרי החוק.

...

כך נדחית גם טענת ההגנה, כי לא הוכח שהעבירות בוצעו למטרת הפקת רווח כספי.

בהתחשב בשיקולים עליהם עמדתי ובמדיניות הענישה, הנני קובע את מתחם העונש בין 140,000-60,000 ₪.

סוף דבר, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 80,000 ₪.