שימוש בתואר עורך דין על ידי עובד ציבור

לא הוברר בהליך כיצד ומדוע ארעה תקלה זו. ברי, ששורש התקלה הוא בכך שהנתבע לא קיים את ההנחייה שבפנייה לאיתור מועמדים, לפיה על המועמד "לצרף את כל המסמכים הנדרשים לגיליון המועמדות במערכת המקוונת (קורות חיים, תעודות השכלה, אישורה העסקה מפורטים מיחידת משאבי אנוש בגופים המעסיקים הכוללים טווח תאריכי העסקה, פירוט תפקידים ותחומי אחריות, המלצות, תמונה ומסמכים המעידים על כישורים)". לדעת בית הדין, הנתבע אף לא קיים את ההנחייה בשאלון המועמדות, לפיה: "על מועמד/ת לתפקיד בשירות המדינה, מוטלת חובת גילוי נאות של כל מידע הרלוואנטי לבחינת התאמת/ה לתפקיד זה ולכהונת/ה כעובד/ת מדינה החב/ה בחובת אמון לציבור. חובת הגילוי מיתעצמת ככל שמדובר במועמדות לתפקיד בכיר בשירות המדינה. משכך, ולמען הזהירות, מוצע לפרט גם לגבי מידע שלגביו קיים ספק אם הוא אכן רלוואנטי". בסוף השאלון מופיעה ההצהרה הבאה, שעליה חתם הנתבע: "...על מי שמציג/ה מועמדות לכהונה ציבורית בכירה כגון זו במקרה דנן, לנהוג ביושר ובנאמנות, לפרוש מידע שלם ונכון ולהקפיד להציג כל מידע אשר עשויות להיות רלוואנטי למינוי זה". ראשיתה של התקלה, אם כן, באי צרופן על ידי הנתבע של אסמכתות מספיקות לביסוס כשירותו להיתמנות כשופט מחוזי במועד הקובע.

העובדה שאישורה של חברת לקסידל מתייחסת לתקופה שקדמה למועד הליכי האיתור אינה מקהה את עוקצו של פגם זה. גם אם נניח שבמצב ההיפותטי, שבו המחדל היה מתוקן מבעוד מועד על פי דרישה של אגף בחינות מכרזים בנציבות, כפי שהנתבע מבקש להניח, מה השפעה הייתה לכך על החלטת וועדת האיתור? סעיף 3(ד) לנוהל קובע כי על הועדה לקבוע את רשימת המועמדים שלדעתם הם הראויים והמתאימים ביותר להתקדם לשלבים הבאים של הליך האיתור "לאחר עיון בתיק המסמכים של כל מועמד". האם ניתן לשלול כספקולטיבית לחלוטין אפשרות שאישור של חברת לקסידל, שהיה מצוי בתיק של הנתבע לפני חברי ועדת האיתור, היה "צד את עינו" של מי מחברי הועדה ומעלה אצלו תהייה לגבי המידה שבה עומד הנתבע בתנאי הכשירות למישרה – אם בכלל, אם ברווחה או שמא בדוחק? או למצער - היה עשוי להשפיע על הניקוד שהיה ניתן לנתבע, ולו בתבחין הידע והניסיון? שהרי כאמור, בהתאם להחלטת הממשלה על הועדה לבדוק את כשירותם של המועמדים ונתונה להם הסמכות לידרוש חוות דעת בעיניין זה. לא זו אף זו: בהתאם לסעיף 6(ג) להנחיות נציב שירות המדינה – נוהל עבודת הועדה לאיתור מועמדים – "בעת בחירת המועמד על הועדה לתת את דעתה לכישורים הפורמליים, לניסיון האישי של המועמד ולהתרשמותה מאישיותו, תכונותיו וכישורים, הן הכלליים והן המתייחסים למישרה הרלוואנטית". ו"מה היה קורה אילו" הנתבע היה תומך את מועמדותו מראש באישור של לקסידל – האם לא מן הנמנע, ש"מנהלת האגף" או וועדת האיתור, היו קובעים שאישור זה אינו מספק, לאור הוראת התקשי"ר נסמן 11.131(א)(4), לפיה "יש לידרוש ממועמד במיכרז הוכחת הניסון הנטען, האישורים שיידרשו מתייחסים לתקופת עבודה, להקף משרה ולתיאור תמציתי של תוכן התפקיד במקומות עבודה קודמים"? האם "מנהלת האגף" וועדת האיתור היו קובעים שבמבחן הראיה המינהלית, ניתן להסתמך על אישור זה כדי לקבוע שהנתבע עסק בעריכת דין בתקופה המצוינת באישור, בהיתחשב בכך שהתקופה חופפת לתקופת לימודיו לתואר שני (בדומה לחלק מתקופת העסקתו במשרד סנפורד ט. קולב – (בחודשים מאי, יוני ויולי 2019)), והאשור אינו מציין הקף העסקה שבו הועסק הנתבע? האם "מנהלת האגף" וועדת האיתור היו רואים במסמך זה "אישור העסקה מפורט", כנדרש בפנייה לאיתור מועמדים? כיצד הייתה הועדה מתייחסת לכך ששני משרדי עורכי הדין שבהם הנתבע הועסק ציינו שהוא הועסק בהם במשרה מלאה? האם "מנהלת האגף" הייתה מקיימת היתייעצות משפטית בהתאם לסעיף 2(ג) לנוהל? האם היתייעצות כזו הייתה כוללת בדיקה של אמות המידה הנוהגות על ידי הועדה לבחירת שופטים? ומה הייתה תוצאתה של היתייעצות כזו? הנתבע נישאל "למה לא ציינת את מקום העבודה הנוסף שאתה טוען שעבדת בו ש"סוגר לך את הפינה"? תשובתו הייתה "מטבע הדברים לא מציינים תמיד את כל העבודות קצרות המועד". לאחר מכן נישאל "ידעת שנדרשות 7 שנות עבודה משפטית ואין פה, אז מה היה הלך הרוח שלך"? תשובתו הייתה: "כשאני הגשת (צ.ל. הגשתי – הח"מ) מסמכים בחישוב שלי היו 7 שנים, זה מה שחשבתי, עורכי דין לא תמיד טובים במתמטיקה". ההסבר שנתן הנתבע בעדותו לאי הכללת אישור מחברת "לקסידל" אינו מניח את דעתו של בית הדין, בשים לב למהות המשרה הנדונה.

ככל שהועדה תראה לעשות כן, בית הדין מורה לועדה לשקול לעשות שימוש בסמכותה לפי סעיף 4 להחלטת הממשלה, ולהיזקק לחוות דעת של מי שבמומחיותו הכרות עם פראקטיקות הניהול של מחלקות ליטיגציה במשרדי עורכי דין, ופרקטיקות מקובלות של הכפפת עורכי דין לניהולם של עורכי דין אחרים במשרד, תוך היתייחסות לותק, בכירות ולאחריות הניהולית.

...

עדותה של גב' נדב, המצהירה מטעם משרד המשפטים, לא כללה עובדות שהיו עשויות לשנות את המסקנה כי מעורבות משרד המשפטים בהליך האיתור, בשלב שלאחר מתן החלטת הוועדה, חרגה מן הגבולות שנקבעו לו בסעיף 8 לנוהל.

כן נעתר בית הדין לסעד שביקשה התובעת, להורות על החזרת הליך האיתור לדיון מחודש לפני וועדת האיתור, על מנת שתבחן את עמידתו של הנתבע, במועד הקובע, בתנאי הסף הדורשים כשירות להתמנות לשופט מחוזי, כמו גם תנאי הניסיון הניהולי שנדרשו בהליך האיתור.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעה מתקבלת.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 51044-06-19 מדינת ישראל נ' אחרק ואח' בפני כבוד השופטת דנה מרשק מרום בעיניין: המאשימה מדינת ישראל – באמצעות המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה וע"י עו"ד שמעון חוג'ה הנאשמים 1. שלום אחרק 2. עומר להט (אחרק) - נדון 3. דיוק שבבי ש. בע"מ כולם על-ידי עורכי-הדין עמית חדד, נועה מילשטיין ואור פלד גזר דין (נאשמים 1 ו – 3)

במועד הרלבנטי לכתב האישום, שימש אלישר פליישמן כמנהל ספרים בתחום הרכבות אלקטרוניות בחברת מל"מ, ומתוקף תפקידו היה עובד ציבור.

חוות דעת של ד"ר נילי כהן רוכברגר (נ/3) מיום 3.1.22, בעלת תואר דוקטור בקרימינולוגיה יישומית, היתמחות בעבריינות נוער ומשנת 2020 עוסקת בייעוץ טפולי לחשודים בהליך הפלילי.

ת"פ (מחוזי ב"ש) 60079-01-12 מדינת ישראל נ' עזריה [1.12.14] (הוגש על-ידי ההגנה): ברקע גזר-הדין פרשה שעניינה במתן שוחד על ידי הנאשם לעובדי ציבור בדרגים בכירים, במטרה לקדם את ענייניו מול המועצה האזורית על ידי זכייה במכרזים וקבלת כספים שלא כדין, והנאשם הורשע על-יסוד הודאתו בשתי עבירות של מתן שוחד.

...

עם זאת, נוכח כל המתואר לעיל, החלטתי להעמיד את רכיב המאסר בפועל ברף התחתון של המתחם שקבעתי.

לאור האמור לעיל, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן: 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על-פי רישומי שב"ס. 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות בהן הורשע.

על החברה, הנאשמת 3, אני גוזרת קנס על סך 30,000 ₪ לתשלום עד ליום 1.7.22.

השר ציין את חשיבות המשרה והצורך הבהול במינוי מנהל לרמ"י. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה השיבה לשר כהן ביום 16.10.20, כי "אין חובה בדין לבחור את המועמד לתפקיד מנהל רשות באמצעות ועדות איתור" אך "קיימת עדיפות של ממש בקיום הליך של ועדת איתור, גם אם הדבר נעשה באופן וולונטרי, וזאת לצורך איוש מקצועי, ראוי ומיטבי של המשרה, וזאת על אף שאין מניעה משפטית לפעול לקידום המינוי גם בלא קיום כל הליך תחרותי". עוד הודיעה המשנה ליועץ המשפטי כי "מן הבחינה הפראקטית, בפרט במקרים בהן ישנה דחיפות באיוש המשרה, ניתן לקיים את פעילות ועדת האיתור בפרק זמן קצר ומהיר. ככלל, ועדת האיתור פועלת בהתאם לנוהל עבודת הועדה לאיתור מועמדים. מהנוהל עולה, שלאחר פירסום המיכרז לצורך הגשת מועמדויות, באפשרות הוועדה להיתכנס פעמיים בלבד". על פי סיכום בין שר השיכון והבינוי לבין נציב שירות המדינה, ביום 28.10.20 פורסמה מודעה על ידי משרד השיכון והבינוי בדבר קיום הליך לאיתור מועמדים לתפקיד מנהל רמ"י "לאיוש מיידי". דרישת ההשכלה בהליך הייתה "תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר (רצוי במשפטים, כלכלה, הנדסת תעשיה וניהול, אדריכלות, גאוגרפיה ומינהל עסקים)". דרישות הניסיון המקצועי היו 10 שנות ניסיון בניהול במיגזר הציבור ו/או הפרטי, ומתוכן 5 שנים בתפקיד ניהולי בכיר בשירות הצבורי".

פגמים הקשורים להמלצות שהנתבע הגיש בהליך האיתור - הוועדה התבססה בנימוקי החלטתה על שתי המלצות שהתקבלו תוך ניצול יחסי כפיפות וקרבה- מבלי לספק גילוי נאות ביחס אליהן (המלצה של עו"ד קמיניץ שניתנה עת בת זוגתו היתה כפופה לנתבע; המלצה של המשנה הקודם ליועמ"ש לממשלה, עו"ד שרית דנה, ששירותיה החיצוניים נשכרו (ונשכרים עד היום) על ידי רמ"י בתקופה בה כיהן הנתבע כיועמ"ש של רמ"י, בהקף כלכלי משמעותי, ובפיקוחו, תוך יצירת ציפייה כי יאריך את ההיתקשרות עימה ברמ"י. עו"ד דנה נתנה שירותי ייעוץ משפטיים גם לחברות ממשלתיות, עת הנתבע כיהן כמנהל רשות החברות הממשלתיות; בשנת 2015 הועלו נגד הנתבע טענות לפיהן ביצע "מחטף" בועדת המכרזים בה שימש כיו"ר באמצעות ניצול יציאתה למספר דקות של סגנית מנהל רמ"י, לקידום בחירתה של עו"ד דנה, אף שנקבע בדיעבד כי היה מותר לו לעסוק במינוי זה); התובע טען להטייה של חברי ועדת האיתור ומתן יחס מועדף לנתבע – תוך היתעלמות מנתונים עובדתיים המקנים יתרון בולט לתובע.

נראה, כי חברי הועדה סברו, אף בהקשר זה כי במסגרת תפקידו של הנתבע כיועמ"ש רמ"י, היה אחראי על כ-90 יועמ"ש במטה ובמרחבים בנוסף למתמחים ועובדי מטה נוספים בלישכה המשפטית, וכן על העסקה והפעלה של כ-70 משרדי עורכי דין חצוניים במקור חוץ.

טענות התובע לטענת התובע מדובר במינוי פוליטי לאחד התפקידים הרגישים ביותר בשירות המדינה, שסומן מראש באופן גלוי על ידי שר הבינוי והשיכון, תוך ניצול לרעה של משרדי ממשלה, נציבות שירות המדינה והפרקליטות שפעלו באופן מתואם, תוך שימוש לרעה בסמכויותיהן במטרה להכשיר את המינוי בכל דרך אפשרית, ובכלל זה לפגוע בתובע בהליך משמעתי, אך בשל כך שהעז להשיג על פעולותיהן ולמנוע את אותו המינוי שבוצע ב"מחטף" בהליכי איתור למראית עין בלבד.

עם זאת, רק באוקטובר 2021 התובע זומן לחקירה בנציבות שירות המדינה בגין "הטעה" לכאורה, תוך שהחוקר נסמך על טענות הנתבעים בהליך זה. התובע עומד בתנאי הסף- הוכח בהתאם להודעת התובע שהוגשה כהשלמת חקירה ראשית, כי התובע עומד בתנאי הסף של תואר אקדמי, לאחר שאושרה מועמדותו על ידי אגף בחינות ומכרזים בנציבות בשני מכרזים נוספים בהם היתמודד בסוף שנת 2021, הדורשים תואר ראשון.

...

הנתבעים הגישו כתבי הגנה בהם טענו כי דין התביעה להידחות על הסף בשל אי עמידתו של התובע בתנאי הסף בהליך האיתור, שכן אין בידו "תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר". כן טענו הנתבעים לאי ניקיון כפיים וחוסר תום לב מצד התובע, שבאו לידי ביטוי בהסתרת מידע רלוונטי מוועדת האיתור ומבית הדין, בנוגע לפרטי השכלתו של התובע, ובהצגת מצגים מטעים וכוזבים בקשר אליהם, ובפרט בקשר ל"תואר" שהתובע קיבל לכאורה מ"טריניטי קולג' אנד יוביברסיטי", שהינו מוסד פיקטיבי, והדיפלומה שהתובע קיבל ממנו הינו "תואר דמה" שנרכש על ידו בכסף.

כן טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות לגופה, בהיעדר פגמים בהליכי האיתור היורדים לשורש ההליך, ובפרט, בהיעדר פגמים שלנתבע קשר אליהם, המצדיקים ביטול מינויו, שהינו סעד שיינתן במקרים קיצוניים, שענייננו אינו נמנה עמם.

תמיכה למסקנה שהתובע רכש דיפלומה ממוסד שאינו קיים, עולה מסתירות בין דברים שהתובע מסר לגבי מיקומו של מוסד זה ולגבי מהות הפעילות האקדמית שלו.

סיכומו של דבר הינו, שבחינת החלטת משרד הבינוי והשיכון בדבר פסילת מועמדותו של התובע מהתמודדות בהליך האיתור, מעלה שמדובר בהחלטה מבוססת שאין להתערב בה. לכך השלכה ברורה על תביעת התובע לביטול מינויו של הנתבע, להצהרה כי הוא עומד בתנאי הסף ולמינויו לתפקיד מנהל רמ"י. סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם למדינה ולנתבע הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 25,000 ₪.

לעצם פירוש המונח תום לב בהקשר זה נקבע : "הצורך להבטיח את האיזון האמור הוא הקובע את הדרך הראויה לפירושו של מושג תום הלב בסעיף 15(8) האמור. נראה לי, כי עלינו לפרש את 'תום הלב' בהקשרה של הגנה זו כמתייחס לאמונה של המפרסם באמיתות הפירסום. אדם, המתלונן בפני המישטרה על עבירה שלפי אמונתו בוצעה על-ידי פלוני, זכאי להגנת החוק, גם אם מסתבר, כי אמונתו מוטעית היא, שכן בנסיבות אלה ראוי הוא, כי האנטרס הפרטי של הנפגע יפנה דרכו לאנטרס הצבורי, שאם לא כן יחששו בני הציבור להגיש תלונות. לעומת זאת, אם המתלונן אינו מאמין באמיתות תלונתו ויודע כי אינה אמת, אין כל אינטרס צבורי במתן הגנה למתלונן, ואין כל אינטרס צבורי בעידוד היתנהגות שכזו" (עניין ריימר, בעמ' 149).

שוכנעתי כי במועד בו הוגשה התלונה, זו הייתה מבוססת על חשד סביר שבו האמינו הנתבעות (ובפרט של הגב' אודטה פינטו) לכך שהתובע עושה שימוש בתואר עורך דין בתקופה שבה הגביל את חברותו בלישכה ולכן לא היה עורך דין פעיל.

בנוסף ממכתב התשובה של לישכת עורכי הדין (נספח 12 לכתב התביעה) עולה כי התובע היה "מושעה" מהלישכה, ולא נרשם כי הגביל את חברותו, אלא שהמעשים המיוחסים על ידי הנתבעת היו במועדים סמוכים לאחר שהסתיימה השעייתו (מכתב מיום 19.04.21).

...

לאור כל האמור יש לדחות את התביעה גם ביחס לארוע זה משלא הוכח לשון הרע או מטרד ליחיד.

התוצאה: אני מורה על דחיית שתי התביעות, אשר לא היה מקום להגישן.

התובע ישלם לנתבעות (באמצעות בא כוחן) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 35,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לעמדתו, כעולה מהרישום בתביעה לקיצבת אזרח וותיק (נ/1) ובהסכם הממון שנחתם בין התובעת לבין מר בוסיבא ביום 16.12.15 (נ/2) במסגרתו הוצהר על ידי הצדדים כי הם בני זוג ידועים בציבור, יש לראות את הצדדים כידועים בציבור ממועד זה. הנתבע טוען, כי מחקירה שנערכה בעיניינה של התובעת (נ/6) ומהעדויות שעלו במסגרת דיון ההוכחות, עלה כי התובעת ומר בוסיבא הם בני זוג וידועים בציבור, היתקיים ביניהם קשר זוגי, יחסים אינטימיים, בילויים, לינה משותפת 2-3 לילות בשבוע ודאגה הדדית.

הנתבע טוען, כי אין לקבל את טענת התובעת בעיניין הסכם הממון שלא לייחס לו תוקף שעה שמדובר במסמך שנחתם בפני עורך דין, על ידי בני זוג משכילים שהבינו היטב את המשמעות של המסמך וכאשר עורך הדין שערך את ההסכם לא הובא להעיד וטענתה של התובעת כי המסמך אינו משקף את רצונה, לא נתמך בכל ראיה שהיא.

בכך נבדל הקשר הזה מחיי פלגשות, למשל, שבהם הגבר מקיים מאהבת או ידידה ועושה זאת בעיקר להשגת סיפוק מיני בחיק אישה, ואולי גם כמקום מקלט למתן פורקן לנפשו מחיי נישואין בלתי-מוצלחים ומדכאים; והאישה, הפלגש - אצלה תופש בדרך כלל מקום נכבד מצבו החמרי ומעמדו החברתי של האיש המשמש לה פטרון וגומל חסדים, ותמורת זאת היא מעניקה לו את חסדיה הגופניים.

עדויות התובעת ועדיה עשו רושם מהימן ושוכנעתי כי הגם שלתובעת ולמר בוסיבא תארים מתקדמים, הרישום בטופס נ/1 שלפיו מדובר בידועים בציבור, נרשם מבלי שלתובעת היתה ידיעה והבנה אמיתית מה משמעות המונח.

...

עדויות התובעת ועדיה עשו רושם מהימן ושוכנעתי כי הגם שלתובעת ולמר בוסיבא תארים מתקדמים, הרישום בטופס נ/1 שלפיו מדובר בידועים בציבור, נרשם מבלי שלתובעת היתה ידיעה והבנה אמיתית מה משמעות המונח.

כך גם שוכנעתי כי החתימה על הסכם הממון נעשתה ביוזמת מר בוסיבא על רקע חששן של בנותיו שמערכת היחסים תתקדם ותפגע בזכויותיהן בעתיד וכי אין בהסכם כדי להצביע על מערכת היחסים האמיתית.

על יסוד האמור, התביעה מתקבלת כך שהנני קובעת שבין התובעת לבין מר בוסיבא לא שררה מערכת יחסים של ידועים בציבור ודין קביעת הנתבע, להתבטל.