שימוש במעמד קצין משטרה לצרכים אישיים

אברהם ישראל עידכן את הרב פינטו בחשדות נגדו, והרב פינטו הסכים לסייע לו, בתמורה להעברת השליטה בפועל בעמותת "חזון ישעיה", ולהעברת סכום בשיעור של 1.2 מיליון דולר, בו עשו הרב פינטו ורעייתו, דבורה, שימוש לצרכיהם האישיים.

לעניין היקפה ומהותה של הבדיקה המקדמית, במסגרת ההליך הפלילי, נאמר בבג"ץ 3993/01, כי: "לא ניתן לקבוע קריטריונים לעניין הקף, אופי וטיב הבדיקה ויש להשאיר עניין זה לשיקול דעת הפרקליטות, כשכל מקרה נדון לגופו על-פי נסיבותיו [...] ההחלטה כיצד לנהוג בתלונה המוגשת לפרקליטות בחשד לבצוע עבירה פלילית - כמו החלטות רבות אחרות - צריכה להיתקבל, לא על-פי מיהות הנילון אלא על-פי מהות העניין ונסיבותיו. ככל שהחשד מתייחס לעבירות חמורות ומורכבות יותר, ככל שמידת אי הודאות ביחס לשאלה אם יש בסיס עובדתי או משפטי לחשדות לבצוע עבירה שהועלו בתלונה, גדולה יותר, ככל שקיים חשש שהתלונה עלולה להתברר כ'תלונת סרק' בין משום מעמדו של הנילון ובין משום סיבה אחרת, כך מתבקשת בדיקה מקפת ומעמיקה יותר בטרם קבלת החלטה." אשר להחלטה לפתוח בחקירה נגד קצין מישטרה בכיר, נאמר בבג"ץ 1689/02‏ נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(6) 49, בפסקות 21-20 (2003), כהאי לישנא: "פתיחתה של חקירה פלילית או משמעתית כנגד ממלא תפקיד צבורי, וכנגד איש חקירות במישטרה בכלל זה, היא צעד רב משמעות ורב השלכות ביחס למערכת התפקודית שעליה הוא נימנה ולגביו באופן אישי. לחקירה כזו השלכה על מעמדה בציבור של המערכת המשטרתית ועל דרכי תיפקודה. כרוכה בכך פגיעה קשה בנילון הן במעמדו ובתפקידו הן בחייו ברשות הפרט. השלכות נהולה של חקירה כאמור על המערכת הציבורית ועל היחיד מחייבות זהירות רבה בהפעלת שיקול-הדעת של הגורם המוסמך להחליט על פתיחת חקירה, מתי להורות על כך, ומתי להמנע מכך. בצד הזהירות המתחייבת בהחלטה על פתיחת חקירה, מוטלת אחריות להמנע מגניזת תלונות שעשוי להיות בהן ממש מקום שהן משקפות סטייה של איש מישטרה מנורמות היתנהגות המתחייבות במסגרת מילוי תפקידו [...] חקירה פלילית או משמעתית כנגד איש מישטרה מחייבת, נוכח משמעותה והשלכותיה, תשתית נתונים התחלתית המצדיקה את עריכתה. שיקול-הדעת לגבי קיומה של תשתית כזו נתון ביסודו ליועץ המשפטי לממשלה כראש התביעה הכללית; היתערבות בשקול-דעת זה הנה נדירה ושמורה למקרים חריגים שבהם נראה כי הייתה סטייה מהותית מקוי שיקול-הדעת הסביר שהיה ראוי להפעיל." ובדנג"ץ נמרודי הובהר: "פסק-הדין [בעיניין נמרודי – א.ש.] מייחס חשיבות, לצורך ההחלטה בדבר פתיחתה של חקירה, לעובדה שהנילון הוא איש מישטרה. זאת, משום שלעצם החקירה נגד איש מישטרה -ובפרט אם הוא בעל תפקיד בכיר - יש השלכות מיוחדות, בין היתר על אמון הציבור במערכת אכיפת החוק ועל יכולתה של המערכת להמשיך ולתפקד באופן בלתי-תלוי תחת לחצים רבי עוצמה המופעלים עליה כל העת מכיוונים שונים. למותר לציין כי תפקידם של אנשי המישטרה אינו מחסן אותם מפני חקירה, אלא דוקא מציב בפניהם סטאנדרטים גבוהים במיוחד של חובות אמון, הגינות והקפדה על קיום החוק; אולם הרגישות המיוחדת הכרוכה בחקירתם מחייבת גם זהירות מיוחדת בעת קבלת ההחלטה על כך" (וראו, בהקשר זה, גם בג"ץ 10243/03‏ ארדן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נט(2) 306, 318 (2004)).

...

אף אני סבור כי בסופו של יום, ולא בלי התלבטות, אין מקום להתערבותנו, אך אוסיף הערות אחדות.

אך תפקידה של הביקורת השיפוטית, גם במקום שבסופו של דבר אינו כולל התערבות, להצביע על מה שנראה כהסדר טיעון חלש, בנסיבות שבהן היו לגורמי האכיפה מנופים טובים להשיג יותר.

חרף כל אלה, מכל הטעמים שהעלו חבריי סבורני כי לא נוכל להתערב, ותהי נא איפוא תרומתנו לציבור בהערות אלה, ויהא זה שכר העותרים.

בעקבות האמור, הובא הנהג בפני קצין מישטרה, אשר הורה על פסילתו המנהלית של רישיון הנהיגה שלו ועל איסור השמוש ברכב למשך 30 ימים.

עוד אציין כי בנגוד לאמור בבקשה לפיה הרכב נימסר לנהג לצורכי עבודה, הרי מותר היה לנהג להשתמש ברכב גם לצרכיו האישיים במהלך סוף השבוע, כפי העולה מעדותו של זאב בפניי, כך שלא ניתן לומר שנעשה שימוש ברכב בלי הסכמתה או ידיעתה של הבעלים.

נכון אמנם כי הנהג עשה ברכב מנהג בעלים במהלך סופי השבוע , אך לא ניתן להתייחס לרכב כרכב בבעלותו (כפי שניתן היה לעשות לו היה מדובר ברכב מושכר), וברור כי מעמד זה לא השתכלל.

...

לטענת המשיבה בהינתן השכרות והיעדר הרישיון המתאים יש לדחות את הבקשה.

בעניין זה אציין כי מקובלת עליי גרסתו של זאב ושל הנהג כי טרם תחילת עבודתו של הנהג נעשתה לו שיחת הדרכה במסגרתה הובהר לו במפורש כי אסור לו לנהוג על הרכב לאחר שתיית אלכוהול.

במקרה דנן, גם שיקולים אלה מביאים אותי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מעבר לאפשרות של המבקשת לפנות בדרישת שיפוי לנהג על הנזק שנגרם לה (ואיני מכריע כלל בנושא זה), הרי שמדיניות משפטית ראויה שבסיסה במטרת המחוקק למנוע נהיגה בשכרות, מחייבת אותנו ללכת בדרך אשר תוביל את מי המשכירים רכבים, מוסרים רכבים לעובדים, נהגים מטעמם וכו' להזהיר את הנהגים בצורה ברורה הולמת ותכופה ואם צריך לבטח את עצמם (בתוך החוזה), מפני אירועים דומים, להטיל את הנזק לפתחו של העבריין ולתרום למלחמה בתופעת נלוזה זו. יפים לעניין זה, בשינויים המחויבים, דבריו של כב' הש' בנג'ו בבפ"מ 1987-02-15 ארגון המובילים אטיאס משה בע"מ נ' מ"י: "הנני ער למחיר הכלכלי אותו משלמת המבקשת עקב השבתת הרכב, אך סבורני כי נוכח מחדלי המבקשת, ובכדי ליישם את כוונת המחוקק ולהטמיע בקרב המבקשת וציבור המסיעים בכלל, את חובת נקיטת הזהירות, שתמנע הישנות הסיכון הבא, יש לאשר את הסנקציה המנהלית בה נקט הקצין הפוסל, על מנת שתדע המבקשת, וידע כל בעל חברה המחזיק בצי רכבים, ובמיוחד בעלי חב' של רכבי הסעים, שחיי אדם בידם מדי יום, כי לא די בהבל פיו של אותו בעל חברה, כדי לפרוק עצמו מעול האחריות הכבדה שעל כתפיו. עליו לעשות מעשה של ממש כדי לצמצם ככל האפשר את היתכנותו של סיכון לנוסעיו, וככל שיחדל מכך, ישלם מחיר כלכלי כבד. העדפת האינטרס הכלכלי של המבקשת על פני מחדליה, הינה החטאה גמורה של כוונת המחוקק והפיכת הסנקציה המנהלית לתלוית מחיר כלכלי, תוך התעלמות ממחיר הדמים שכפסע היה בינו לבין האירוע דנן". לאור כל האמור לעיל הנני מורה על דחיית הבקשה.

לפניי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב, אשר ניתנה על ידי קצין מישטרה בגין חשד לבצוע עבירת של נהיגה בשיכרות.

כך שהיתה לרביע היזדמנות למצער במעמד הפגישה לזמן את מוחמד לצורך מסירת עדות.

כאשר המבקשת החליטה להעמיד לרשות מוחמד רכב אשר משמשו בעיקר לצרכיו האישיים בנוסף לצורך הגעה לעבודה וחזרה ממנה, עליה היה לצפות את האפשרות כי מוחמד יעמיד את הרכב לרשות אחר (לדוגמא; לבן מישפחה או חבר) וכפועל יוצא מצופה מהמבקשת להסדיר עניין זה מפורשות בהסכם.

...

סיכומו של דבר, אני קובעת כי המבקשת לא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע ביצוע העבירה.

לאמור לעיל אוסיף כי לא שוכנעתי כי השבתת הרכב יהיה בה כדי לגרום למבקשת נזק בלתי הפיך.

לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין ודין הבקשה להידחות.

אבי השיב לו כי בשל יחסי העבודה ביניהם לא ראוי שהוא יסייע לו, ובהמשך מסר כי ישקול את בקשתו, והתחמק באמתלות שונות מלהשיב לנאשם תשובה עניינית, למרות שהנאשם שב ופנה אליו בעיניין זה. טיעוני הצדדים ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את חומרת העבירות ונסיבותיהן וציין כי מעשיו של הנאשם מקבלים משנה חומרה מפני שמדובר בנאשם ששמש קצין אבטחה ורשוי עסקים, שבקש ונטל שוחד בסכומי כסף גבוהים בתמורה לפעולות שביצע עבור בעלי העסקים.

מהתסקיר עולה עוד כי הנאשם סבר תחילה כי לגיטימי לעגל פינות, תיאר כי חווה טישטוש גבולות בין צרכיו האישיים לבין תפקידו במישטרה והאחריות האישית והמקצועית הנלווית לכך, ורק במהלך ההליך המשפטי נגדו, גילה תובנה למעשיו והוא מבין כי ניצל לרעה את סמכותו כקצין מישטרה.

אשר לגורמי הסיכון, ציין שירות המבחן כי הביא בחשבון את חומרת העברות והשלכותיהן, את העובדה כי ארועי העבירות היתקיימו לאורך מספר שנים, את העובדה כי הנאשם ניצל את מעמדו ותפקידו לטובתו האישית, ואת היתרשמותו כי בעיתות מצוקה התקשה לבחון בביקורתיות את היתנהלותו חוצת הגבולות, ואף הגמיש את גבולות החוק והנורמות הנהוגות במישטרה ובתפקידו למען צרכיו.

...

סוף דבר אודה כי התלבטתי לא מעט בבואי לגזור את עונשו של הנאשם.

בסופו של דבר, באתי לכלל מסקנה כי בהינתן מכלול הנסיבות שפורטו לעיל, נוכח חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, ונוכח שיקומו של הנאשם כעולה מתסקיר שירות המבחן, ראוי למקם את עונש המאסר בפועל של הנאשם בתחתית מתחם הענישה שקבעתי לעיל, בנוסף לעונשים נלווים.

לפיכך אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו.

בהאמינה למצג שהציג הנאשם בפניה, עשתה אוקסנה כדברו, והנאשם השתמש בהמחאות לצרכיו האישיים, כולל השכרת רכב עבורו.

בתסקיר השני, מיום 26.10.20, נכתב, שהנאשם זומן לשירות המבחן ליום 19.10.20, ובמעמד ההזמנה הודיע לו הנאשם כי לאור ממצאים חריגים שהתגלו בבדיקות רפואיות שעבר, הוא נמצא בהליך איבחוני-רפואי מעמיק, והוסיף שמצבו הרפואי אינו יציב, וכי הוא נכלל בקבוצת סיכון לפיתוח מחלה קשה במקרה של הידבקות בקורונה.

מילתו האחרונה של הנאשם לאחר טיעוני ב"כ הצדדים, אמר הנאשם: "הרצון שלי הוא לשלם את הכסף כמה שיותר מהר. בגלל הנסיבות של המחלה הם לא הספיקו למכור את הבית. אני מבקש סליחה מביהמ"ש. היום יש לי כבר 2 נכדים חדשים, אני רוצה להיות איתם. קשה לי. אני מבקש סליחה.". דיון והכרעה הנאשם הודה והורשע בבצוע מעשי מירמה המפורטים על גבי שבעה אישומים, במסגרתם הוא נטל מאנשים תמימים סך של כ-350,000 ₪, במירמה ובנסיבות מחמירות, תוך שהציג עצמו כקצין מישטרה, כשוטר, וכאדם בעל קשרים, ועד היום טרם השיב את מרבית הכספים שנטל במירמה.

...

יחד עם זאת - מצבו הרפואי של הנאשם, לצד הודאתו המידית, ולצד כל המפורט בגזר דין זה, כולל הזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירה המפורטת באישום הראשון ועד היום, ובהתחשב בתקופה בה הנאשם היה עצור מאחורי סורג ובריח, מיום 29.10.18 ועד ליום 9.1.19 , וכן בהתחשב בכך, שהנאשם נתון בתנאי מעצר בית מלאים, תוך הגבלת חירותו, מיום 9/1/19 ועד היום, דהיינו משך כ- 23 חודשים - החלטתי להסתפק ברף התחתון של מתחם העונש שנקבע על ידי, וזאת לצד ענישה נוספת.

האיזון הנכון בין מרכיבי הענישה השונים מחייב קביעה, לפיה הנאשם יחויב להשיב לקורבנותיו את מלוא הסכומים שלקח מהם במרמה, כפי שהוא עצמו אמר במילתו האחרונה, וזאת בנוסף למאסר בפועל ולמאסר המותנה, ובכדי לאפשר לו לשלם את הפיצוי, ולאור תקופת המאסר בפועל שהטלתי עליו, החלטתי להתחשב מאוד בגובה הקנס שאטיל עליו.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, ולאחר שאיזנתי בין מרכיבי הענישה השונים, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: (1) מאסר בפועל למשך 30 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 29/10/2018 ועד 9/1/2019.