כנגד הנאשם נרשמה, ביום 27.2.20, הודעת תשלום קנס בגין אחיזה/שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, בעת שהרכב בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה.
הנאשם כפר באישום המיוחס לו וטען:" אני רוכב אופנוע, יש לי דיבורית מובנית בתוך הקסדה וכשיש שיחה אפשר לענות תוך כדי דיבור. לא היתה שיחה, שמעתי צליל של הודעה, הסתכלתי ממי ההודעה והחזרתי לכיס. ברמזור אדום, לא בנסיעה, לא בשום תנועה. שוטר שבא מצד ימין שלי, טוען שדקה הוא נוסע אחרי ורואה אותי בטלפון, לא באתי בכלל מהנתיב הזה, באתי מפניה ימינה. הוא אמר לי שהכל מצולם".
ביום 11.4.21, נשמעו הראיות בתיק שבנידון.
...
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:
עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום.
. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ונתתי את דעתי לפסיקה הקיימת בנושא זה, לרבות במשפט המשווה שפורט לעיל, נראה לי כי המבחן הנכון לפרשנות המונח "נהיגה" בענייננו הוא מבחן השליטה האפקטיבית על אמצעי הפעולה של הרכב.
לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.
