שימוש באלכוהול לשיכוך כאבים

אציין כי, מדוח וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.11.12, עולה כי הנכות הנפשית שנקבעה מבוססת על קביעת הוועדה כי עיקרו של השינוי ההתנהגותי והאישיותי אצל התובע לאחר התאונה נובע מהשמוש בסמים ובאלכוהול, "יחד עם זאת קיימת הפרעה קלה שלא ניתן לשלול אותה הקשורה לחבלת הראש שחוה שמתבטאת בעיקר בעצבנות היתר (ההדגשות אינן במקור-א.א.א)". וועדת הביטוח הלאומי קבעה כי הנכות הנפשית צמיתה, לא ציינה כי על התובע לפנות לטפול וגם לא קבעה כי ככל שהתובע יטופל תפחת דרגת נכותו.

התובע הוסיף והעיד על עצמו שהוא אינו אוהב לעבוד והוא עובד כי הוא חייב, כי במהלך השנים לא הלך לרופאים לצורך קבלת אישורי אי כושר ולטיפולים משום שהוא עצלן וזוהי הסיבה בגינה הוא גם לא הולך לקבל אישור לשימוש בקנביס רפואי, הגם שאימו דאגה לקבוע לו תור במרפאת הכאב לצורך כך. באשר לשכרו, התובע העיד כי לפני התאונה הישתכר כ-5,000 ₪ בתוספת טיפים והיום, בעבודתו החדשה, מישתכר 6,000 ₪ כמשכורת בסיסית ותקבול נוסף בגין שעות נוספות.

התובע, יש לומר, העיד כי לא ניסה טפול במשככי כאבים ולכן לא ברור האם משככי כאבים היו מסייעים לו באותה מידה באופן שהדבר לא היה משפיע על תיפקודו.

...

באשר למועד העלאת הטענה וטענת הטעות בתחשיב שהוגש, גם בעניין זה אני מקבלת את טענות התובע.

בהתחשב במכלול הנתונים המפורטים לעיל אני סבורה כי, יש להעמיד את בסיס השכר של התובע לעתיד על סך של 7,600 ₪ נטו תוך הפחתה מהשכר הממוצע במשק.

סוף דבר מסך נזקי התובע – 290,032 ש"ח- ינוכו הסכומים על פי האמור בסעיף 126 לעיל- 91,201 ש"ח. על התוצאה המתקבלת-198,831 ₪- יתווסף שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% בתוספת מע"מ והוצאות בסכום של 10,000 ₪.

הגב' ברברה כותבת לפסיכיאטרית המחוזית ב- נ/20 (תיק הרווחה) כך: "הוא התחיל להיתנסות בסמים מגיל 17 והמשיך בגיל 21 להשתמש בהירואין עקב כאבים ומצבו הנפשי". כן במכתב מיום 13/09/10 של הגב' אשכנזי לועדת האיבחון: "מגיל 17 התחיל להשתמש בהירואין, מתאדון ואדולן, אופיטים, בנזודיאפנים, קוקאין, קריסטל, קאנביס חשיש ומריחואנה סמי הזייה ואלכוהול". ברישומים מופיעה אמנזיה שהתובע מסר לה לפיה השתמש גם בסמים קשים (ב- נ/2).

בפרק הראשי - רקע התמכרותי בתת פרק סוגי חומרים מציינת הגב' ברברה כך: הרואין, קוקאין, סמי הזיה וכיו"ב וכן מציינת אופיאטים, משככי כאבים ובנסודי אזופינים אולם, אין חלוקה של זמנים במה ומתי השתמש לפני התאונה או אחריה.

...

אשר לעתיד, שעה שמחד, אין ראיה שתכמת נכונה את הוצאותיו לנסיעות, ומאידך, שוכנעתי כי התובע יוציא הוצאות נסיעה מסויימות לצורך המשך קבלת הטיפולים הרפואיים אותם הוא מקבל כיום, ובהתחשב ביתרת תוחלת חייו, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי לעתיד בסך של 50,000 ₪.

אני מקבל גם את טענת הנתבעת לניכוי התשלומים התכופים בסך של 109,572 ₪ ותשלום הבטחת ההכנסה שניתן לאחר התאונה בסך של 3,708 ₪ (הסכומים משוערכים להיום).

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הריני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: פיצוי בסך של 969,480 ₪ .

תסקירי שירות המבחן מהתסקיר הראשון מיום 16.6.2014 עולה כי הנאשם הִנו בן 56, נשוי ואב לשני ילדים בגילאים 21-24, בעל רקע של שימוש באלכוהול וסמים החל מגיל צעיר.

בשנים האחרונות, צורך הנאשם סם מסוג קאנביס כאמצעי לשיכוך כאבים, וכיום הוא מטופל בקאנביס רפואי ברישיון.

...

בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין, יש מקום לשקול חריגה כאמור אם בית-המשפט מצא כי: "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". אינני סבורה כי תנאים אלה הוכחו במקרה דנן.

לפיכך, אני סבורה כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, שמשכו ממוקם ברף האמצעי של המתחם שנקבע.

סוף דבר נוכח מכלול הטעמים שפורטו, אני רואה לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל, אותם יוכל הנאשם לרצות בעבודות שירות כפי שקבע הממונה על עבודות השירות בחוות-דעתו.

הוא אושפז להשגחה טופל במשככי כאבים ושוחרר כעבור יומיים לביתו.

הנאשם חווה קושי ריגשי לאחר התאונה והצליח להיתמודד עם המצב בתמיכת משפחתו, תוך שהוא שולל שימוש באלכוהול או סמים.

...

הערעור נדחה.

מהמקובץ עולה, כי מתחם הענישה בתאונת הדרכים בה הורשע הנאשם בגרימת חבלה של ממש נע בין של"צ למאסר קצר בעבודות שירות, פסילה של מספר חודשים ברף התחתון ועד לפסילה 20 חודשים מאסר על תנאי , פיצוי לנפגע העבירה וקנס.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים.

מבחינה תעסוקתית, הועסק לאורך חייו באופן קבוע בתחום מערכות כיבוי אש. לפני כשנתיים עבר תאונת עבודה בה ניפצע באופן משמעותי בידו, מאז עבר שני ניתוחים לצורך שקום היד וצפוי לעבור ניתוח נוסף, מטופל במשככי כאבים אופיאטיים.

עוד תיאר שימוש בסמים ואלכוהול לאורך השנים, כיום נימנע משימוש בחומרים ממכרים לאחר טפולי גמילה שעבר.

...

הנאשם, ללא עבר, נשוי ואב לארבעה קטינים, הגיע מיוזמתו להסדר השבת סכום הגזל לחברת החשמל, תוך מתן משקל משמעותי לפגיעת העונש במשפחתו ובעיקר בילדיו הקטנים, נדון למאסר בן 16 חודשים (ערעור ההגנה תלוי ועומד ע"פ 3363/23); אשר על כן, לאחר שבחנתי את נסיבות מעשי הנאשם, לרבות חלקו, מידת הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת מתחם ענישה הנע בין 46-22 חודשי מאסר בפועל.

האם יש מקום להעתר לבקשת ההגנה ולאמץ את המלצת שירות המבחן? הנאשם שלפני בן 33, לחובתו שתי הרשעות קודמות מהשנים 2013 ו-2018 בעבירות רכוש ואלימות (הפרעה לשוטר), בגינן נדון לעונשים של עבודות שירות, צו מבחן וענישה נלווית.

בית המשפט פסק, כי "בשים לב לצורך בענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות סמים; לנסיבות המקרה החמורות בענייננו; לזהירות הנדרשת בהפעלת סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, ולהעדר אינדיקציות ברורות לשינוי עמוק ומובהק בדפוסי החשיבה של המשיב, לא שוכנעתי כי שיקולי שיקום מצדיקים במקרה זה סטייה כה חדה – הן ממתחם הענישה והן ממדיניות הענישה הנוהגת" ולגופו של מקרה, נקבע כי "סיכויי שיקום טובים, שניתן שיתעצמו אם ימשיך בתהליך", כפי שהעריך שירות המבחן, אינם מצדיקים בנסיבות המקרה שלפנינו חריגה ממתחם הענישה.

בנסיבות אלו, תוך מתן משקל לשיקולי הרתעת הרבים, אין בידי לקבל את עתירת ההגנה והמלצת שירות המבחן להסתפק בענישה שאינה כוללת מאסר ממש.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו 4.9.22 – 19.10.22.