הקדמה:
ביום 6.3.23, הוגש כנגד המבקש כתב אישום מתוקן המונה שני אישומים בעבירות של נהיגה ברכב ללא ביטוח, נהיגה בזמן פסילה, רישיון נהיגה שפקע מעל 6 חודשים ועד שנתיים וזיוף רישיון נהיגה.
לטענת המבקש, בנגוד לסעיף 2 בחלק הכללי של כתב האישום בו נכתב: "ולא הפקיד את רישיון הנהיגה", לא חלה עליו החובה להפקיד רישיון נהיגה, שכן לא היה בידו רישיון כלשהו להפקדה, ומכאן שהפסילה מתיק פלא 415181/2022, החלה להימנות ממועד מתן החלטת קצין המישטרה בדבר הפסילה במעמד השימוע.
...
יישומה של הלכת בורוביץ' על המקרה הנוכחי מביא למסקנה כי הגם אם תתקבל הטענה בדבר הטעיה או מחדל של הרשות, בכך שהמבקש הסיק מפעולות הרשות – במחיקתה את פסילותיו הקודמות, באי הנפקת רישיון חדש וכשלא נאמר לו בשימוע מיום 11.9.22 שעליו להמציא אישור הפקדה קודם – כי אינו נדרש להמציא אישור הפקדה, הרי שעל פי המבחן השני והשלישי בהלכת בורוביץ', המחדל אינו עולה לכדי מחדל משמעותי המוביל לבטלות כתב האישום, אלא לכל היותר, יוכל לימים, במידת הצורך, להשפיע על חומרת העונש.
מכאן, שבאיזון הנדרש, הרי שגם על בסיס טענת הגנה מן הצדק, אין בידי לקבל את הבקשה.
לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לפי סעיף 149(4) לחסד"פ, כמו גם מכוח סעיף 149(10) לחסד"פ.
למבקש שמורה הזכות להעלות טענות מקדמיות נוספות ודלתו של בית המשפט תישאר פתוחה בפניו.