שימוע לפני ביטול חוזה עבודה לפני תחילת עבודה

לפנינו תביעת התובעת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה בעריית באקה אל-גרביה (פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים עקב הפחתת הקף משרתה לאחר שובה מחופשת לידה בחודש 2/2012, פיצוי בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה עקב הפלייה מחמת היותה אם, פיצוי בגין אי עריכת שימוע לפני הפחתת הקף המשרה, פיצוי בגין אי מתן הודעה על שינוי בתנאי העבודה, תשלום הפרישי שכר והפרשי הפקדות לקרן פנסיה, תשלום שכר בעבור עבודה בקייטנות ותשלום הפרישי דמי לידה).

] ביטול איחוד הרשויות באקה אל גרביה וג'ת והשפעתו על תקן הכיתה כשהתובעת החלה לעבוד בערייה פעלה הערייה תחת איחוד רשויות באקה אל גרביה וג'ת. בחודש נובמבר 2010 בוטל איחוד הרשויות מכוח חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצה המועצות המקומיות באקה אל גרביה וג'ת), התש"ע - 2010 ומכוח צו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה אל גרביה וג'ת), התשע"ב – 2012 שתוקן ביום 29.12.2011.

(ב) בסעיף זה – 'פגיעה' בהקף המשרה – למעט שינוי זמני בהקף המשרה לפי בקשה שיזמו העובדת או העובד בשל מצבם הרפואי לפי אישור בכתב מאת הרופא; 'פגיעה' בהכנסה, למעט – (1) פגיעה בהכנסה החלה במקום העבודה מכוח דין או הסכם קבוצי; (2) פגיעה ברכיב השכר המשולם לעובדת או לעובד בהתאם לתפוקת עבודתם ובילבד שהפגיעה בתפוקתם של העובדת או העובד לא נגרמה מסיבות התלויות במעסיק;".

להיפך, העובדה שהתקן חולק באופן שווה ולא ניתנה לסייעת הראשונה משרה בהקף גבוה יותר, למרות שהחלה לעבוד כשנתיים לפני התובעת, מחזקת את גרסת הערייה שהחלטתה הייתה עניינית ושכל שביקשה היה לצמצם את הפגיעה בתובעת ובסייעת הראשונה ככל שניתן.

...

] יצוין שבמהלך עדותה של גב' עפאף חרזאללה, סמנכ"לית העירייה ומנהלת משאבי אנוש (להלן: גב' חרזאללה), נעשה ניסיון לטעון שלתובעת תעודה של סייעת חינוך מיוחד ולא תעודה תיכונית בלבד[footnoteRef:2] ובסיכומים אף נטען שהיא בוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד[footnoteRef:3], אלא שדין הטענות להידחות משתי סיבות: האחת, התובעת לא טענה בכתב התביעה המקורי או המתוקן ולא הצהירה בתצהירה שיש לה תעודה של סייעת חינוך מיוחד או תואר ראשון בחינוך מיוחד, ולכן הטענות לא הוכחו.

עם זאת, כאמור העירייה פעלה בניגוד לחוק עבודת נשים עת לא פנתה לממונה בבקשת לקבלת היתר להפחתת היקף משרת התובעת ולכן לא מצאנו שהשיהוי הניכר בהגשת התביעה מצדיק את דחייתה.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

תביעות התובעת לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, הפרשי שכר והפקדות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות בגין משרה בהיקף של 83%, שכר בעבור עבודה בקייטנות האביב והקיץ והפרשי דמי לידה – נדחות.

לטענת המשיבה פיקה הוסיפה להתעכב בבצוע העבודות, ולאחר מספר מחאות ושימועים, היא החליטה לבטל את החוזה ולחלט את ערבות המקדמה.

היא עתרה למתן צוי מניעה בטרם הגשת תביעה נגד המשיבה ומשרד השיכון, כדי למנוע מהמשיבה לבטל את החוזה ולסלק את ידה של המבקשת מאתר העבודות.

תחילה אדרש לשאלת מאזן הנוחות וסכויי ההליך בכל הנוגע בסעד הזמני המבקש למנוע את הפסקת העבודות באתר ואת ביטול החוזה; לאחר מכן אבחן את הסעד הזמני המבקש למנוע את חילוט הערבות הבנקאית האוטונומית.

...

חילוט הערבות נותר לדון בבקשה למנוע את חילוט הערבות, שגם דינה להידחות.

אין בידי לקבל טיעון זה. ראשית המדובר בטענה שנטענה לראשונה רק בסיכומים, ולפיכך יש לדחותה בהיותה שינוי חזית.

התוצאה לאור האמור לעיל, שתי הבקשות נדחות.

כעולה מהטענות שפורטו לעיל, העסקתה של התובעת ידעה בתקופה האחרונה, מספר שינויים, כאשר ניתן למנות ארבעה שינויים מרכזיים הרלבאנטיים לענייננו: העברת התובעת מהגן באשדוד לגן ברחובות בחודש 12/20- בתחילת שנת התשפ"א כאשר ניסגר גן 'ציפי סלר', גן בו הועסקה התובעת כגננת משלימה, נדרשה התובעת לעבור לעבוד ביום העבודה הרביעי שלה לגן ברחובות.

טענת מר גולומב לפיה לא צריך לערוך שימוע לפני ניוד העובדת לרחובות- שגויה, בודאי אם מדובר בשינוי בתנאי העבודה שיש בו כדי לפגוע בתנאי העבודה של התובעת, בדמות הארכת זמן הנסיעה אל מקום העבודה וממנו, ובשים לב לוותיקה ולזמן הרב בו הועסקה בעיר אשדוד בלבד.

ד"ר יצחק לובוצקי בספרו 'חוזה העבודה וזכויות במשפט העבודה' ציין כי "הטעמים העומדים מאחורי האיסור להפלות עובדים בהפליה פסולה ומאחורי הסמכות שניתנה לבית הדין לבטל הוראה מפלה ואף לפסוק פיצויים בשל קיומה, מתבססים על האנטרס החברתי למנוע הפליה כזאת, משום שההפליה: היא נגע היוצר תחושת קפוח ותיסכול. היא פוגמת בתחושת השייכות ובמוטיבציה החיובית להישתתף בחיי החברה ולתרום לה. חברה אשר בה נוהגת הפליה איננה חברה בריאה, ומדינה שבה נהוגה הפליה לא תוכל להיקרא מדינה מתוקנת" (ראו גם ההפניות שם יצחק לובוצקי חוזה העבודה וזכויות במשפט העבודה, פרק 20, עמ' 7, הוצאת בורסי-מהדורה חמישית 2021).

...

לאחר שהצדדים נחקרו על תצהיריהם, החלטנו : "6. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שאין מקום בשלב זה של ההליך להורות על שיבוצה של המבקשת באשדוד. טענת האפליה שטוענת המבקשת היא טענה המצריכה בירור עובדתי במסגרת ההליך העיקרי.

סוף דבר לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל בחלקה: החלטת הנתבעת לניוד התובעת ולצמצום משרתה שהתקבלה על בסיס שיקולים פסולים – מבוטלת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 7,000 ₪ בגין הפרת זכותה לשימוע; הנתבעת תשלם לתובעת גמול הנסיעה בגין חודשים 10/21-9/21 בסך של 1,039.9 ₪; הנתבעת תישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט התובעת בסך כולל של 7,000 ₪, בשים לב להליכים השונים אותם נדרשה התובעת לנהל בגין התנהלות הנתבעת ולהתנהלותה בהליך זה. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, אחרת יישאו בהפרשי ריבית והצמדה כדין.

כמו כן שמנו לנגד עינינו את החשיבות שיש לתת לפררוגטיבה של המעסיק לנהל את עסקו, אלא וכפי שהורחב לעיל, לא מצאנו כל קשר ענייני בין דרישת הנתבעת וצפייתה מאת התובעת לבין המטרה החינוכית, שעה שלא הוכח בפנינו כי התובעת פעלה בניגוד לפרופיל ומטרותיו החינוכיות של גני הילדים בהם שימשה כגננת משלימה.

אי לכך ובהעדר ראיה לנקיטת צעדים מצידו של התובע להפסקת הייצוג עקב האיחור בתשלום, נראה כי התובע השלים עם האיחור ולא ראה בכך הפרת ההסכם המצדיקה ביטולו.

עוד העיד כי לא שלח אל הנתבע הסכם שכר טירחה לפני שהחל בעבודה משום שעל פי ניסיונו כששולחים לנתבע הסכם הוא מתמהמה ולא חותם מיד (בפרוטוקול עמ' 9 ש' 3-1).

על כן התביעה נדחית גם בגין רכיב זה. פרשת פיטורי הנתבעת ממעריב לטענת התובע בעקבות זימון הנתבעת לשיחת שימוע במקום עבודתה, הנתבעת העבירה אליו את מסכת טיעוניה ובכתב ובעל פה במספר שיחות טלפון.

...

לפיכך ולאור הפסיקה המחמירה עם תובע שהוא עורך דין בנסיבות כאלה, פוסקת לתובע שכר טרחה בגין הייצוג בעניינה של הנתבעת בסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ. סוף דבר הנתבעים לא העלו טענת יריבות על אף שהגיש את התביעה נגד שניהם חרף העובדה כי מרבית ההליכים בגינם תבע, היו ענייניו של הנתבע בלבד, ורק בגין שני העניינים ייצג את הנתבעת.

חרף אי העלאת הטענה אני סבורה כי יש לחייב את הנתבעים כל אחד בגין העניין בו יוצג.

לפיכך ולאחר שדחיתי מרבית מרכיבי התביעה אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומורה כי הנתבע ישלם לתובע סך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין התשלום השני בתיק בתל אביב והנתבעת תשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין ייצוגה בפרשת פיטוריה ממעריב.

לפניי בקשה לביטול החלטה בדבר איסור שימוש בציוד מכאני הנדסי, בשל ביצוע עבודה אסורה, על פי הוראות חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה").

אי הענות לבקשה תיגרום לנזקים בהיקפים גדולים ונרחבים ותגרום להפרת הסכמים עם רשויות וחברות אחרות.

יתרה מזו, גם אם יוכיח המבקש כי, מהנדס המועצה המקומית דרש ממנו לבצע את העבודות, ואף התחייב לשלם עבורן, ספק רב אם הדבר יהווה הגנה מפני ההודעה על איסור מינהלי של שימוש בכלי, משום שהפסיקה קבעה שעל בעל הכלי לבקש לראות היתר בניה לפני תחילת העבודות, ואין נפקא מינה מי מבקש או דורש לבצע את העבודות.

מעיון בפרוטוקול השימוע, עולה כי לאחר שמיעת דברי המבקש, נרשמו הדברים הבאים: "מנהל המחוז שראה בעיניו את העבודות שמע טלפונית את דבריו של נדים, החליט לבצע איסור מינהלי ל 21 ימים. זאת פעם ראשונה של נדים בעבודה הזאת. מהנימוקים הבאים: העבודה בוצע בנסיבות מחמירות תוך סיכול תכנית". מעיון בהחלטת המשיבה, ניכר כי היא ניתנה מייד לאחר השימוע, כאשר הנימוק היחיד לצימצום הימים, היה העידר מעורבות קודמת של המבקש בבצוע עבודה אסורה בעבר.

...

מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, וגם אם הטעות של המבקש לא הייתה בלתי נמנעת באורח סביר, באופן שמצדיק ביטול ההודעה, בנסיבות תיק זה, מצאתי מספר טעמים אשר השתלבותם יחדיו, מצדיקים צמצום הימים והקלה בעניינו של המבקש.

המועצה המקומית אינה מחזיקה בציוד שיכול לבצע את העבודות הדרושות, אך לאור הנחיצות העולה ומהבדיקה שנערכה אנו מאשרים כי יבוצעו העבודות הנחוצות להסרת המפגע כמקובל וכדין.

סוף דבר  תוך התחשבות בכך שזוהי מעידה ראשונה למבקש, והפעם הראשונה בה נתקל באיסור שימוש מעין זה, וניתן להניח כי להבא יירתע מפני ביצוע עבודות מבלי שיבדוק קודם לכן היטב אם קיים היתר לבנייה, אני רואה לנכון להורות על קיצור תקופת איסור השימוש, כך שזו תעמוד על 12 ימים.