שטרות שנכתבו ללא הרשאה בסכום השטר, בכפוף להחזרתם לבנק

האם תביעת רפאים לפנינו? דיון והכרעה בשאלות האמורות: האם הוכחה ידיעת התובעת על ביטול הערבות? סעיף 15(א) לחוק הערבות קובע כי: "ניתנה ערבות לחיוב לעתיד, רשאי הערב כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל את ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שניגרם לו עקב הביטול". כך, יכול ערב באמצעות הודעה חד צדדית, בכתב, להודיע על ביטול הערבות, וזאת כל עוד לא נוצר החיוב העתידי הנערב ובכפוף לפצוי הנושה על נזק הנגרם כתוצאה מהביטול.

חקירתו של הראשון נתאפיינה בגמגום, בטשטוש, ובהסברים דחוקים הן ביחס לאי המצאת אותו שטר חוב חדש שנטען שהחליף את השטר דנא ["בזמן סגירת העסק ספקים השחיתו לי את המשרד ולקחו את כל התכתובות"] ןהן ביחס למגעיו הנטענים עם יפה ["אני לא זוכר, הטלפון שהיה ברשותי בזמן העסק כבר לא נמצא אצלי"], והוא הודה כי לא ביקש את השבת הערבות הישנה שלטענתו הוחלפה.

כל זאת גם על רקע אשר כבר צויר לעיל, כי משניתנת לנתבע רשות להיתגונן מפני תובענה תכלית הפיכת התצהיר לכתב הגנה הנה שלא ירחיב הנתבע את ירעת ההגנה ויכלול בה טענות שלא באה עליהן שבועה שבתצהיר [בר"ע 36/66 גרינברג נ' אלון, פ"ד כ(3) (3), רע"א 271/14 רז נ' פלד (2014)], ובפרט עת, כבעובדא דידן, ניתנה הרשות להיתגונן בהסכמת הצדדים [ראו רע"א 6760/12 לייזרוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2012)] לגופו של טיעון - אכן, כבר קבע בית המשפט העליון בע"א 114-85 גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"א (3) 746, כי על התובע להקפיד ולערוך את הבקשה לבצוע שטר כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את עילת התביעה, אלא שבאותו מקרה השטר עצמו לא צורף כנדרש לבקשה, והלכה היא כי במקום בו צורף השטר הוא מהוה את לב ליבה של התביעה השטרית, וניתן להסתמך עליו לצורך בחינת קיומה של עילת תביעה [ראו ע"א 2193-06 נאור אהוד נ' ברכה יצחק, (2008), החלטת כב' השופט א' צימרמן בת"ט 22682-04-15 דוד שיווק מזון גבאי נ' ע.ש.ר. גידול תוצרת חקלאית בע"מ (2015)] מהשטר עצמו ברור כי מועד הצגת השטר לפרעון שננקב בבקשה צוין שם בטעות, שכן בתנאי השטר כלול ויתור על הצגה לפרעון, והמדובר איפוא בפגם בלתי מהותי שלכאורה אין בו כדי להנביע את דחיית התביעה [ראו פסק דינה של כב' השופטת ש' הינדה בתא"מ 6678-12-16 עוזרי נ' האלה (2017), וכן ת"ט 22682-04-15 דוד שיווק מזון גבאי נ' ע.ש.ר. גידול תוצרת חקלאית בע"מ (2015)] טענות מפתיעות אלה מתעלמות גם מכך שהתאריך שמולא בשטר 22.12.16, אינו מקבע את מועד פרעון השטר, ואינו מדיר אותו מלהיות שטר חוב בר פרעון עם דרישה בהתאם להוראות הפקודה, אשר מולא בדיוק לפי ההרשאה שניתנה בגוף השטר לתובעת והיא: "למלא בשטר חוב זה את כל הפרטים החסרים, לפי שיקול דעתה הבלעדי, לרבות סכום שטר החוב אשר ימולא בהתאם ליתרת החוב כפי שתופיע בכרסת הנהלת החשבונות של הספק במועד הרלוואנטי בצרוף ריבית והצמדה מיום הווצרות החוב ועד לתאריך מילוי השטר".[וראו סעיף 16 לתצהיר ברק לגבי גובה החוב לקראת הגשת הבקשה לבצוע השטר, אשר לא נסתר].

" רק לאחרונה ביאר בית המשפט המחוזי בפסק דינו בפרשת איטח (פורסם ביום 14.3.19), כי השלמת שטר חוב כאמור על ידי ספק אינה מקבעת מועד לפרעון השטר ואינה הופכת אותו לכזה היוצא מהגדרת שטר חוב על פי סעיף 84 לפקודה, וזאת משאין בה כדי לשלול את התחייבות מושך השטר בהתאם להרשאה שניתנה לשלם בעתיד בזמן שלא ננקב את סכום החוב.

...

הפסיקה הבחינה בכך שדרישת הכתב האמורה הינה ראייתית ולא מהותית, והפליגה גם למסקנה כי מכוחו של עקרון תום הלב ו/או מטעמי השתק, ניתן יהיה בנסיבות המתאימות, לראות את דרישת ההודעה על פי חוק הערבות כמקוימת, גם במקרה בו הערב הוכיח בדרך אחרת מסירת הודעה לנושה שלא בכתב [ראו ע"א 43233-10-17 פהמי נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (2018)].

בין היתר הסביר עד זה : "בעניין המקרה הספציפי הזה יש לנו הרבה חובות אבודים לדאבוני, ובגלל זה יש מדיניות מאוד מאוד נוקשה לגבי ערבויות ולגבי התנהלות, עובד שלא מתנהג ככה לא יישאר בחברה. כשאני מקבל מכתב כמו המכתב שאני שטוענים שקיבלתי שהערבות הישנה לא תקפה, אני משקיע המון כספים בדברים האלה, יש לי שני עובדים שמטפלים בזה במשרד, ואני משלם גם לעורכי דין, אין מצב ולא הגיוני שאני לא אתמודד עם המידע הזה ואני אגיד לפקידה שמטפלת בגבייה את עוצרת ואת לא שולחת סחורה עד שיש ערבות חדשה ופשוט אני משקיעה על זה כ"כ הרבה, כי יש לנו כ"כ הרבה הוצאות תחת הכותרת חובות אבודים, שאת הדבר הקטן הזה הייתי עושה ללא ספק.[עמ' 13 לפרוטוקול עדותו, שורות 1-13].

מה נותר בצקלונו של הנתבע? אותה עדות של גב' תהילה לוי [להלן : "תהילה"] , עובדת במשרד עו"ד ויינרוט, ולפיה התבקשה לעדכן ספקים שונים של החברה בדבר העברת זכויות ישמח לבלומברג, ושלחה הודעה בנוסח שעל פי תצהיר העדה, צורף כנספח א' לו. סבורני שראוי להתעכב על השאלות העולות מקריאת תצהיר זה על נספחיו.

עוד טען הנתבע, כי בהנתן שסכום ההלוואה, כעולה מן ההסכם, עמד על סך 1,500 ₪, לא ברור מדוע שטר החוב הנו על סך 5,000 ₪ ומדוע ניפתח תיק הוצאה לפועל על סכום זה. ההליכים שבפניי: לאחר דיון בהתנגדות לבצוע השטר, הוסכם בין הצדדים על מתן רשות להיתגונן, ועל עיכוב הליכי הוצאה לפועל וכן ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ, בכפוף להפקדת סך של 5,000 ₪ על ידי הנתבע בקופת בית המשפט.

מעדות מתפתחת זו, עולה כי הנתבע הכיר את החייב ואף יש מקום לסברה שהועלתה על ידי הנתבע עצמו, כי החייב חתם לנתבע על מסמכים בבנק והנתבע השיב לו "טובה". בסיום חקירתו הודה הנתבע "שאני לא זוכר אם זה הכתב שלי או אם אני חתמתי." (עמ' 11 שורות 4-5).

חוות דעת מומחית בית המשפט ביום 31.1.19 ניתנה חוות דעתה של מומחית בית המשפט לפיה: "לא מצאתי התאמה בתכונות הכתיבה בין חתימת הערב "מחמוד דאהר" המסומנת א (ראה סעיף 1 לעיל) לבין דוגמאות חתימה בשם מחמוד דאהר ולדעתי קיימת אפשרות סבירה שהחתימה לא נכתבה על ידו" ביום 18.2.19 השיבה המומחית לשאלות הבהרה מטעם התובעת והבהירה את חוות דעתה כך: "א. בדרך כלל חמש דוגמאות אינן מהוות חומר מספיק על מנת לבסס מסקנה חד משמעית. מסקנתי בתיק זה אכן אינה חד משמעים.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט ד"ר זוסמן, דיני שטרות, הוצאת אבוקה מהדורה שישית, בעמ' 169: "על פי סעיף 19(ב) לפקודה, אין חותם המסמך הלא-שלם חייב, בהתאם לרשות לכאורה האמורה בסעיף הנ"ל, אלא אם הושלם המסמך 'בדיוק לפי ההרשאה שניתנה'. מכאן, שגם אם ניתנה ההרשאה, אבל החייב מוכיח שהשטר לא הושלם בדיוק על פיה, החייב פטור. התוצאה היא שפלוני שהורשה להשלים שטר ולכתוב בתורף ' 00לירות' והוא כתב ' 200 לירות', אינו זכאי לגבות 200לירות, כי לכך לא הורשה, אך הוא גם אינו זכאי לגבות 100 לירות, כי סכום זה לא רשום במסמך, והשלמה שלא נעשתה בדיוק לפי ההרשאה, אינה מחייבת וכמוה כלא נעשתה". (ההדגשה אינה במקור – ע.ב).

...

יפים לעניין זה דברי כב' השופט ד"ר זוסמן, דיני שטרות, הוצאת אבוקה מהדורה שישית, בעמ' 169: "על פי סעיף 19(ב) לפקודה, אין חותם המסמך הלא-שלם חייב, בהתאם לרשות לכאורה האמורה בסעיף הנ"ל, אלא אם הושלם המסמך 'בדיוק לפי ההרשאה שניתנה'. מכאן, שגם אם ניתנה ההרשאה, אבל החייב מוכיח שהשטר לא הושלם בדיוק על פיה, החייב פטור. התוצאה היא שפלוני שהורשה להשלים שטר ולכתוב בתורף ' 00לירות' והוא כתב ' 200 לירות', אינו זכאי לגבות 200לירות, כי לכך לא הורשה, אך הוא גם אינו זכאי לגבות 100 לירות, כי סכום זה לא רשום במסמך, והשלמה שלא נעשתה בדיוק לפי ההרשאה, אינה מחייבת וכמוה כלא נעשתה". (ההדגשה אינה במקור – ע.ב).

אם כן, משהתובעת לא הצליחה להוכיח כיצד נקבע הסך של 5,000 ₪ אשר נכתב על שטר החוב, דין התביעה כנגד הנתבע להידחות.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע נדחית במלואה.

התובע מכחיש את עניין הסתימה, לה טוען הנתבע, וטוען כי ביצע את כל הטיפולים לנתבע באותו יום, והנתבע טען כי אין בידו אמצעי תשלום, התחייב לשלם בעתיד ולכן חתם על שטר החוב, אך לא שילם כל סכום.

הנתבע טען כי התובע הוא שמילא את כל הפרטים במסמכים, וערך בהם שינויים ותוספות, הפנה לכך שנירשם בכתב ההסכמה מס' הזהות של אישתו, ליהי סוסן, כי בבקשת הבצוע נכתב כי השטר מיום 14/9/16, וכי בשטר נכתב כי התמורה ניתנה בפרדיס, ואילו הנתבע קיבל טפול מהתובע במרפאה בטירת הכרמל, ולא היה בפרדיס.

סעיף 22(א) לפקודת השיטריות [נוסח חדש] קובע: "אין חבות בלי חתימה. אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה". סעיף 23(א) לפקודה קובע: "חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהוא, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העידר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו". מקום שחתימת המושך מזוייפת לא ניתן לאכוף פרעונו על מי שחתימתו זוייפה (ע"א 542/87 קופת אשראי נ' מוסטפא, פ"ד מד(1) 422, 426 (1990).

דרך הוכחת אמתות חתימה הנה בדרך כלל בחוות דעת מומחה לכתבי יד: "בית המשפט רשאי להזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים ידע והתמצאות מדעיים או טכניים, ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי יד" (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240 (1993)).

בדיון בהתנגדות כשנשאל אם חתם על מסמכים השיב בתחילה "לא חתמתי על כלום" ולאחר שנשאל שוב ענה כי אינו זוכר וכנראה שחתם על הצהרת בריאות על מנת שיוכל לקבל טפול (פרוטוקול מיום 4/3/18, עמ' 1, שורה 21 עד עמ' 2, שורה 5).

...

אני קובעת כי אין די בכך שהנתבע הכחיש בתחילה חתימה על כל מסמך שהוא, ולאחר מכן הודה בחתימתו על כתב הסכמה לטיפול ופרטים אישיים, כדי להוכיח שחתם על שטר החוב בסך 7,000 ₪.

על כן אני קובעת כי הנתבע הכחיש את חתימתו על השטר ועל שני מסמכים נוספים, בהם מפורט הטיפול שקיבל.

אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 350 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 2,340 ₪.

כך: עיון בחשבון העו"ש של החברה אצל התובעת מעלה כי בתקופה הקצרה שבין מועד פתיחת חשבון החברה אצל התובעת ביום 30.9.15 לבין מועד חתימת שטר החוב 15.10.15, העבירה התובעת לחברה סכומים בסך של 101,637 ₪ (וכן כי כבר בשבועות הסמוכים לאחר מכן החזירה החברה סכומים גבוהים מכך לתובעת).

בהודעה כתבה עו"ד בורודיאנסקי כי היא מצרפת חוזה לניכיון שיקים לבדיקת עו"ד נאור, והוסיפה כי: נתן בייסרון הבעלים נותן ערבות אישית לפרעון כל השיקים; לנתן נכס מקרקעין שרובצת עליו משכנתא; השיקים נשוא הניכיון הנם של חברות כגון דקה 90, מטרוקלאב וכד', וכי התובעת מכירה היטב את השיקים; וכן "כבטוחה נוספת הצדדים הסכימו לרשום הערת אזהרה על דירה, אשר בבעלותו של מר גלשוילי מיכאל. בנסיבות העניין, נראה כי ישנן מספיק בטוחות. לבדיקתך". בתגובה, מיום 9.11.15, השיב עו"ד נאור כדלקמן: "לצורך מתן שרותי האשראי/ניכיון ההמחאות - מסגרת על עד שלוש מאות אלף ₪ - לא נוכל להסתפק בפחות ממשכנתא מדרגה שניה על נכס מקרקעין מתאים (בכפוף לבדיקה).

כך: בשטר עצמו, לא נכתב כי מדובר בערבות שאינה מוגבלת בסכום להבטחת חובות החברה: השטר אינו מזכיר את החברה או ערבות לחובות החברה.

לא הייתה כל מניעה מבחינת התובעת - בדיוק כפי שציינה בנוסח הערבות כי היא ערבות אואל, אשר אינה נפגעת מארכה או הקלה שתנתן לעושי השטר - לציין על גביו את הרשאתה למלא בעצמה את סכום החוב או לכתוב את הסכום המירבי של הערבות או את מטרתה הנטענת להבטיח עמידת החברה במסגרת אשראי עד 300,000 ₪.

ביום 6.6.17 הופקד שיק שהועבר מטעם הנתבע וחולל על ידי הבנק, ובהמשך לכך ביום 20.7.17 הוטלו בשנית עיקולים על חשבון בנק הנתבע.

...

סיכום ביניים: מכל המקובץ עד כה עולה כי התובעת לא הוכיחה את גרסתה שלפיה הערבות לשטר החוב ניתנה להבטחת מסגרת האשראי המתמשכת של 300,000 ₪ שניתנה לחברה, וכי גרסת הנתבע שלפיה הערבות ניתנה לעסקה ביחס לשיקים ספציפיים בסמוך למועד עריכת הערבות, אשר נפרעו זה מכבר, הינה מסתברת יותר.

סוף דבר מהמקובץ לעיל עולה כי התובעת לא הוכיחה את גרסתה באשר למהות החיוב שבגינו נחתמה הערבות, ולא הוכיחה כי הערבות ניתנה להבטחת מסגרת האשראי המתמשכת של 300,000 ₪ לחברה, ובכלל זאת להבטחת השיקים שבגינם נצבר החוב נושא התביעה.

מכאן דין התביעה להידחות.

עם זאת קבע, כי מהתצהירים ומהחקירות של המשיב ושל אורון ניתן ללמוד שלא כל הסכום הנקוב בשטר ניתן לפני חתימת השטר, אלא סכום של 120,000 דולר בלבד.

תמצית טענות המערערת: הסתירות עליהן עמד בית משפט קמא בסיום פסק הדין, כמו השאלה כיצד ניתנו הכספים – במזומן או בהעברות בנקאיות, מתי אמור היה השטר להפרע – שנה, חצי שנה, או פרעון מידי, היכן נחתם השטר – בביתו של יהודה או במשרד עוה"ד בנתניה, היו צריכות להביא לדחיית התביעה.

בהתאם להוראת סעיף 23 לפקודת השיטריות (להלן: "הפקודה") חתימה שנחתמה שלא ברשות – "אין כוחה יפה כלשהוא, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העידר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו". בעיניין זה יש להפנות להלכה שנפסקה מימים ימימה על ידי השופט זוסמן בע"א 268/56 נוי ואח' נ' עירית חדרה ואח' בעמ' 360 : "...שטר הנושא את החותמת של חברה, והיא הוטבעה ביד אדם אשר לא הורשה לחייב את החברה, אינו שטר של החברה, נוכח הכלל שנקבע בסעיף 23א לפקודת השיטריות". מכאן שהשאלה אם אכן שטר החוב נחתם במועד הנקוב בו או במועד מאוחר יותר ולאחר שבוטל ייפוי הכוח לטובת אורון, היא מכרעת.

המסקנה שהתאריך הנקוב בשטר אינו תאריך מסירתו מתחזקת לאור העובדה שהן אורון הן המשיב השיבו שאינם יודעים של מי כתב היד על שטר, כתב היד נוגע רק לתאריך וזאת בנגוד לשטר כולו שהוא מודפס (ר' פר' עמ' 29 ש'19 ופר' עמ' 17 ש' 15).

לסיכום, מצאנו כי הנטל עבר למשיב להוכיח את מועד חתימת השטר והוא לא עמד בנטל זה, על כן המסקנה היא כי השטר נחתם לאחר שבוטל ייפוי הכוח לאורון, וללא הרשאת המערערת.

...

לסיכום, מצאנו כי הנטל עבר למשיב להוכיח את מועד חתימת השטר והוא לא עמד בנטל זה, על כן המסקנה היא כי השטר נחתם לאחר שבוטל ייפוי הכוח לאורון, וללא הרשאת המערערת.

התוצאה היא כי המערערת אינה חייבת מכוח שטר החוב.

תביעת המשיב כנגד המערערת מכוח שטר החוב נדחית.