שטר חוב מותנה: תנאים והגבלות

טענות הצדדים טענות הנתבע לדברי הנתבע, שטר החוב מושא ההיתנגדות הוא שטר בטחון המותנה בשני תנאים עקריים: האחד, אי תשלום חובות החברה לתובעת מכוח הסכם הריבית.

כך למשל יש בו הצהרה והתחייבות של הערב שלא "לטעון טענת היתיישנות", "משלוח התראות ו/או הודעות כלשהן". מדובר בזכויות קוגנטיות של הערב המוקנות לו על פי כל דין ונסוח שטר החוב באופן שנוסח יש בו משום תנאי מגביל ומקפח .

...

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט בדימוס אהרן ברק בספרו פרשנות תכליתית במשפט, התשס"ג שער 1 פרק 2 בעמוד 117 "הכלל המקובל הינו כי הנורמה המאוחרת גוברת על הנורמה המוקדמת... חוק מאוחר גובר על חוק מוקדם; חוזה מאוחר גובר על חוזה מוקדם... מסקנה זו מתבקשת מ"עצמאותו" של יוצר הנורמה.

סוף דבר בשים לב, ומבלי לגרוע מכל האמור לעיל, קובע כי לא היה בסיס משפטי ו/או ענייני להגשת התביעה כנגד הנתבע מכח שטר החוב הראשון, ולפיכך מורה על דחיית התובענה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪.

המבקשים הגישו היתנגדות לבצוע השיטריות וטענו בין היתר, כי השיטריות ניתנו על פי הסכם שבין הצדדים תוך הגבלת זמן של 9 חודשים בלבד מחתימת ההסכם.

נטען כי ניתן היה להציג השיטריות רק מכוח סעיף 18 להסכם שבין הצדדים מיום 9/4/14 (להלן: "ההסכם") וכי לפי סעיף 19 להסכם, רק שטר חוב אחד בסך 350,000 ₪ הופקד ובשום מקרה לא שני שטרי חוב.

ברע"א 384/17 סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ (1.2.17) [להלן: "הילכת סבוב"] קבע כב' המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין בנוגע לתקנה 210: "בפסיקתו של בית משפט זה נקבע, כי ככלל התנאת הרשות להיתגונן בתנאים תיעשה במקרים שבהם ההגנה נראית על פניה קלושה (ראו למשל רע"א 4819/15 דינמיק שרותי ספנות (דש'ס) בע"מ נ' אמקו ים בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 10 (2015) רע"א 8381/14 אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 3 (2015)); גורן, בעמ' 760-759). כך נאמר, כי "כשאמנם 'כימעט' אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להיתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה" (ע"א 373/69 חונן נ' חגור, פ"ד כג (2) 347, 349.

...

אני יוצאת מנקודת מוצא כי ההחלטה להתנות רשות להגן בהפקדה לכשעצמה הינה במתחם הסבירות שאינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור, אך אין מנוס מהקביעה ולפיה לא נבחנה כלל האפשרות המעשית של המבקשים לעמוד בתנאי ועל פי הפסיקה אין לקבוע ערובות שאין בכוחו של נתבע לעמוד בהן.

במקרה דנן, משלא נערכה כאמור בדיקה בדבר יכולתם או היעדר יכולתם של המבקשים לעמוד בתנאי שנקבע, אין מנוס מקבלת הערעור באופן שבו התנאי שנקבע יבוטל.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל, כך שהתנאי שנקבע בהחלטה מיום 27/1/19 - יבוטל.

בית המשפט קמא קבע כי המשיב הרים את הנטל המוטל עליו להראות ששטר החוב והערבות האישית עליהם חתם נימסרו על תנאי לפיו ערבותו לחברה מותנית בקבלת סחורה נוספת עד למסגרת האשראי החדשה, כאשר הוכח שהמערערת לא עמדה בהתחייבות למשיב ולא סיפקה סחורה נוספת כנגד ההמחאות שמסר לה בנגוד למוסכם, "אצה רצה" לנקוט בהליכי גביה כנגד המשיב והפרה את היתחייבותה למשיב להוסיף ולמכור סחורה לחברה עד למסגרת האשראי החדשה ופעלה בנגוד למוסכם תוך הפרת עסקת היסוד.

שינוי חזית מהותי זה שנעשה ע"י המשיב בסיכומיו בולט כאמור לאור זניחת כל טענותיו השטריות והחוזיות כולל טענות הזיוף והמרמה, כאשר לפתע בסיכומי המשיב שהגיש לאחר שהמערערת הגישה את סיכומיה בה לא התייחסה כלל לטענה זו שטרם נולדה, הוא ציין כי "בחר להיתמקד" בעסקת היסוד והפרתה בלבד (לכאורה עקב מיגבלות על אורך הסיכומים) שכן זה העיקר והפרתה באי הספקת סחורה חדשה שהייתה תנאי להתחייבויותיו השטריות והחוזיות.

...

המשיב זנח את טענותיו שחלקן נדחו (ושהיו נדחות ממילא) של זיוף כתב הערבות, העדר תוקף שטר החוב, העדר הבנת השפה העברית, העדר הסברים כערב, העדר חוב, מרמה וקנוניה וכו'.

יחד עם זאת, לגבי גובה החוב, אני סבור שאין מקום לחיובו של המשיב בסכום שמעל 192,339 ₪ (משוערך) שזה היה גובה החוב של החברה למערערת בזמן חתימת כתב הערבות וזה גם (במדויק) גובה הסכום של השיקים שמסר המשיב למערערת, שלטענתו נאמר לו גם בעל פה שזהו גובה החוב המקסימלי, ובהתחשב בכך שהמשיב לא קיבל (גם אם עקב זאת שלא ביקש וגם אם הייתה כוונה לכך) סחורה ובכך שהמערערת הסכימה בעבר, בהגינותה, לכך שהמשיב יפרע את החוב בסכום המוסכם הנ"ל 192,339 ₪.

כמו כן ישלם המשיב למערערת שכ"ט עו"ד בגין התביעה בבית משפט קמא בסך של 15,000 ₪ ובנוסף שכ"ט עו"ד בגין הליך הערעור בסך של 20,000 ₪.

בשנת 2016 החלו החברות להפעיל אולמות אירועים בבאר שבע, בשם "גני אלכסנדר". בינואר 2017, נמכרו 85% מהזכויות במקרקעין עליהם בנויים אולמות האירועים, לקבוצת רוכשים, בהסכם מכר רחב הקף, שהיה מותנה בתנאי מתלה, העברת מניות הנתבע ושל ברוכים, לידי מר פיטוסי.

הנתבע העיד כי השטר חוב הוגבל רק לשנת 2016 (עמ' 16 ש' 32-36 ועמ' 17 ש' 1-5) ואולם אם התובעת היתה מסכימה שהשטר יוגבל בזמן, הרי שכשם שצוין בכתב בשטר החוב הגבלה בסכום, כך היה מצוין בכתב, הגבלה בזמן בשטר.

...

סוף דבר על יסוד המפורט לעיל אני קובעת כי דין ההתנגדות להתקבל והתביעה להידחות.

עוד טענה המשיבה כי השלמת הפרטים בשטר החוב בעניינינו איננה בבחינת "חריגה מהרשאה" כמובנה בסעיף 19 לפקודת השיטריות הואיל ועסקינן בשטר חוב שאינו מותנה או כפוף לתנאים כלשהם, והמבקשים חתמו עליו מבלי שנכללו בו סכום השטר או מועד פירעונו, ולפי ס' 19(א) לפקודת השיטריות, לאוחז בשטר מוקנית הזכות להשלים בו פרטים, לרבות פרטים מהותיים, ובילבד שההשלמה בוצעה לפי הרשאה ותוך זמן סביר.

משאישרו המבקשים כי חתמו על שטר החוב מרצונם וידעו על מה חתמו, ומשלא מופיעה בשטר כל מיגבלה – למשיבה הרשאה למלא שם תאריך וסכום לפי המופיע בספריה, ללא צורך בהסכמת המבקשים.

...

אם לא די בכל האמור, אני סבורה כי יש לדחות גם את טענת המבקשים לכך שמילוי שטר החוב נעשה תוך חריגה מהרשאה בניגוד להוראות ס' 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן – "פקודת השטרות").

סיכום מכל הטעמים שפורטו לעיל, בקשת ההתנגדות נדחית.

הליכי ההוצל"פ בתיק 522566-10-22 ישופעלו, ובאחריות ב"כ המשיבה למסור על כך הודעה מתאימה ללשכת ההוצל"פ. המזכירות מתבקשת להמציא החלטתי לב"כ הצדדים ולסגור את התיק.