שטר ביטחון על שטר חוב: כתיבת המילים

ציין הנתבע כי הבעלים של חברת מראחלה הוא אחיו, עבד אלרחמן (להלן "עבד"), אשר היתקשר עם התובעת בהסכם אשראי לאספקת דלק לחברת מראחלה שבבעלותו, וכי השטר מושא התביעה הוא שטר בטחון לעסקה זו. לגירסתו, כפי ששמע מאחיו עבד, שטר הבטחון נעשה בנוסף להפקדת פקדון בסך של 100,000 ₪ אצל התובעת, אולם בשלב מסוים, כמספר שנים לאחר תחילת ההסכם, התובעת ביקשה להגדיל את סכום הפקדון, ומשסירבה חברת מראחלה לכך, ביטלה התובעת את ההסכם עם חברת מראחלה ואף מימשה את הפקדון בסך 100,000 ₪, תוך שביצעה זכוי בסך 100,000 ₪ עבור החוב השוטף של חברת מראחלה לתובעת, בגין הדלק.

כן ראה כב' השופט זוסמן, בספרו "דיני שטרות" (מהדורה שישית, עמ' 252-253): "זיוף חתימתו של אדם הוא פגם חפצי. על פי סעיף 22(א) לפקודה, האדם שחתימתו זויפה אינו חב, גם לא כלפי אוחז כשורה. ולא זו בלבד שאין חבות, אלא באמצעות הזיוף אינה עוברת כל זכות בכלל". אם כך, הנטל על התובעת להוכיח טענתה, כי אין המדובר בחתימה שזויפה, אלא בחתימת הנתבע מדעת על שטר החוב, כערב לחוב החברה שבבעלות אחיו עבד.

אין לפרש את כתב הערבות במנותק מנסיבות כריתתו ומהמסכת העובדתית המשתקפת בו. גם אלו המדגישים את חשיבות לשון החוזה סבורים כי לא רק מילותיו המפורשות של החוזה צריכות לבוא בחשבון בפתח תהליך הפירוש.

לענייננו, על גבי שטר החוב, בחלקו העליון, נכתב: "אני מתחייב לשלם נגד שטר זה לפקודת חברתTen חברה לדלק בע"מ ח.פ 511540809". בחלקו התחתון של השטר, בחלקה של ערבות האוואל, נכתב: "אני ערב ערבות אואל לתשלום השטר ע"י עושה השטר". לשונו של שטר החוב עליו חתם הנתבע כערב בערבות אואל לחובות החברה כלפי התובעת, איננו מיפרט כלל לאיזה צורך או מטרה נחתם, ובגין אילו חובות או חיובים, מקים השטר ערבות לנתבע.

...

"סבורני, כי אמת המידה להחלת ההנחה האמורה היא הציפייה ההגיונית והמתבקשת, בנסיבותיו של המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על-ידיו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שאותו בעל-דין טוען להן". יחד עם זאת, כפי שנקבע בדין ובפסיקה "לא קיימת מניעה במשפט האזרחי להכריע על פי עדות יחידה של בעל דין או בעל עניין (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א -1971), אולם מטבע הדברים הערכת משקלה של עדות כאמור היא עניין שעל הערכאה הדיונית להידרש לו בזהירות מובנית, ומכל מקום, מדובר בהכרעה שבמובהק היא תלוית נסיבות" ראה רע"א 3567/13 ע-מ-ס-ת ניהול והשקעות בע"מ נגד עטרה סחר רכב בע"מ [פורסם בנבו] מפי כב' השופט רובינשטיין, סעיף ח' לפסק הדין.

בעניין פרשנותו של כתב ערבות, ראה עא 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום, פ''ד סו(2) 544: "אכן, לשונו של כתב הערבות כללית היא. מקריאתו ניתן להסיק כי מדובר בערבות כלפי כל עסקאותיה של החברה עם דלק. אולם, כפי שמציין בית המשפט המחוזי לא ניתן לשלול גם מסקנה אחרת, לפיה ההסכם חל על עסקה מסוימת, אשר לגביה תהא ערבות ל"כל חוב והתחייבות" של החברה כלפי המערערת מעת לעת; גם לגבי עסקה אחת, ובמיוחד בעסקה מתמשכת ומורכבת, עשויות להיות התחייבויות שונות מזמן לזמן.

סוף דבר בנסיבות העניין, ובשים לב לאמור לעיל, מורה על דחיית התובענה.

לבקשת המשיבה חתמה המבקשת על שטר החוב כעושה השטר לביטחון בלבד.

במילים פשוטות בסיכומים 71 עמודים מיותרים וחבל שכך, שכן יש לכך עלות המועמסת על ביהמ"ש ביישום קליטתם.

באשר להארכת המועד – מאשרת המבקשת, כי האזהרה נוקבת ביום 1/1/2017 כמועד המסירה ולכן היתנגדותה הוגשה באיחור בין מספר ימים, כפי שמוסבר ע"י המצהירה ספיר צ'יפרוט בתצהירה.

...

המצהירה מצהירה בסעיף 6, כי עו"ד הנ"ל סברה בתום לב, כי ההתנגדות מוגשת במועד ולכן יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד.

סעיף 11 להסכם השכירות קובע כדלקמן: "א. להבטחת תשלום דמי השכירות ו/או להבטחת תשלום נזקיהם של המשכירים בגין האמור בהסכם זה ו/או להבטחת פינוי הדירה במועד ו/או להבטחת תשלום המסים ו/או התשלומים החלים על השוכרים יפקידו השוכרים בידי בא כוח המשכירים שטר חוב ביטחון על סך – 70,000 ₪ (שבעים אלף שקל חדש) חתום על ידם ועל ידי שני ערבים נוספים לשביעות רצונם של המשכירים. חודש לאחר גמר התקופה הקצובה ולאחר שהמשכירים יווכחו לדעת כי השוכרים עמדו בכל תנאי הסכם זה יוחזר שטר הבטחון לשוכרים.

על גבי שטר החוב מצוין, בכתב יד, "חוזה שכירות 31.1.16", ונכתב בו כדלקמן: "אנו החתומים מטה ערבים הדדית ערבות מלאה לכל התחייבויות השוכר וללא יוצאים מן הכלל, הנובעות מחוזה זה. ערבותנו תחול על כל הארכה של חוזה השכירות או של תקופות השכירות עד חצי שנה לאחר פינוי המלא והסופי של המושכר והחזרתו למשכיר או לבא כוחו, וזאת גם אם ישונו תנאי השכירות או יתוקנו". ביום 27.11.2018 נחתם הסכם שכירות נוסף בין התובע לבין השוכרים, לתקופה שמיום 10.12.2018 ועד יום 9.12.2019 ("ההסכם החדש").

שני הצדדים סבורים כי לשון כתב הערבות תומכת בגירסתם, כשהתובע טוען כי המילים "ערבותנו תחול על כל הארכה של חוזה השכירות... וזאת גם אם ישונו תנאי השכירות או יתוקנו" מצביעות על כך שכתב הערבות חל גם על תקופת ההסכם החדש; בעוד שהנתבע טוען כי מדובר רק על "הארכה" של הסכם השכירות, ולא על הסכם חדש, כפי שנערך בשנת 2018.

...

סיכומו של דבר, הגעתי למסקנה כי כתב הערבות חל ותקף לתקופת הסכם השכירות המקורי ותקופת האופציה הכלולה בו, ולתקופה זו בלבד.

נוכח המסקנה שאליה הגעתי, אין כל צורך לדון בטענות הצדדים בנוגע לנזקים הנתבעים.

התוצאה היא כי התביעה נדחית.

לטענתה שטר החוב עליו חתמה אינו שטר החוב אשר הוצג לגבייה בלישכת ההוצאה לפועל; מדובר בצלום ולא במקור; וחתימתה היתה בסך 10,000 ₪ בלבד ואילו הסכום שנכתב במלים בסך 225,000 ₪ אינו הסכום עליו חתמה, לא נכתב בכתב ידה ואף לא נחתם על ידי מר בן רשי כי אם על ידי גורם לא ידוע.

מסקנתה של המומחית היא כי "בדרגת בטחון גבוהה ביותר (5 מתוך 5) לא מדובר בשטר מצולם או סרוק אלא בשטר מקורי. לא נערכה מניפולציה על השטר (כגון: מחיקות, "גזור הדבק") וכל המרכיבים הכתובים בכתב יד על שטר החוב מקוריים ונכתבו באמצעות עט כדורי".

...

עוד עלה כי טענות דומות לזיוף אינן נטענות ונדחות בפעם הראשונה, לרבות בהליכים משפטיים.

לסיכום: לאחר ששמעתי את הצדדים בתיק זה, לרבות העדים, חוות דעת המומחית, ולאחר הליכים ממושכים, אני דוחה את ההתנגדות במלואה.

בהתאם אני מורה על שפעול הליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעת בתיק מס' 17-01582-03-7.

אשר לשטר בטחון, נפסק בעיניין אדאטו לעיל (פסקה ז'), בין השאר כלהלן: "כידוע, טענתו של עושהו של שטר בטחון שאינו חייב על-פי השטר, צריכה הוכחה בשתי אלה: ראשית, כי אמנם ניתן השטר לבטחון, היינו על תנאי, ושנית, כי העסקה שלביטחונה ניתן השטר לא היתקיימה או נפגמה, כלומר כי התנאי לחבות לא היתקיים" לצד זאת, כאשר המתנגד לבצוע השטר מזה, ומחזיק השטר מזה, הם צדדים קרובים, הרי דינו של השטר כדין חוזה.

במילים אחרות, כל טענה העומדת למתנגד לבצוע שטר כנגד עסקת היסוד, עומדת לו גם כנגד התביעה השטרית (ראו והשוו: דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193, 196 (1998)).

מן הכלל אל הפרט אין מחלוקת שהנתבע חתום על שטר חוב עוד מתחילת מערכת היחסים בין הצדדים בשנת 2015.

מובהר כבר כאן, כי מאחר והצדדים לשטר הם קרובים, מאחר ולנתבע טענה נגד רכיב הסכום הנקוב בשטר כשהוא מתבסס על מערכת היחסים הישירה בין הצדדים, זאת לצד העובדה לפיה, התובעת היא זו שהשלימה את פרט הסכום בשטר החוב, אניח לצורך הדיון כי נטלי ההוכחה בהליך הם רגילים כבכל הליך אזרחי, כאשר "המוציא מחברו – עליו הראיה". גם בהנתן הנחת עבודה זו של הנטלים, התמונה המצטיירת ממכלול הראיות, אינה עולה בקנה אחד עם מה שמציג הנתבע.

...

מכל האמור לעיל ועל-יסוד התשתית שהניחה התובעת ואשר הוכחה לפי מאזן ההסתברויות, אל מול הקושי הראייתי בטענות הנתבע, הגעתי לכלל מסקנה לפיה, שטר החוב מולא בסכום יתרת החוב כדין, והובא לביצוע כדין.

תוצאה התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת סך 131,735 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי נתוני לשכת ההוצאה לפועל.