שחרור ערבויות בנק שנתן הלוואה לחברה

מצגי השוא הרביעי והחמישי הניבו אף הם תוצאות, וקונסריום הבנקים נתן הלוואה לחברות שהקים זאבי לצורך רכישת המניות (ראו סעיפים 105, 110 לכתב-האישום).

אשר לערבויות אחרות, הוסכם כי ערבות צד ג' תהיה בסך של 750,000 ש"ח כאשר הערבות ניתנת על-ידי רם זאבי (בנו של המשיב 1), ובנוסף לכך הפקדה או ערבות בנקאית בסכום של 500,000 ש"ח. (ב) ביחס למשיב 4 נקבעה ערבות עצמית בסך 100,000 ש"ח וערבות צד ג' בסכום של 100,000 ש"ח, כאשר ערבות אחרונה זו תינתן על-ידי עורך-הדין עציוני ממשרדו של עורך-הדין קומיסר.

אך גם אם תאמר כי הדברים הללו תקפים הם כיום, אין משמעם פרופורציה ישירה בין עושרו של אדם לגובה הערבות שעליו להפקיד, שכן אם עושרו כה רב לא ניתן אף פעם לשחררו בערבות, ובכך יש כשל לוגי, כפי שטען – בצדק – עורך-הדין וינרוט (סעיף 4 לתשובת המשיב 2 וכן בעמ' 18-14 לפרוטוקול מיום 4.1.2003).

...

נחה דעתי כי למשיב 3 יש שורשים עמוקים דיים בישראל, אף שבעבר עבד בחו"ל. החשש שמא יברח רום לחו"ל וישתקע שם נמוך יחסית.

אשר לגובה הבטחונות, ולאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים כולל בתעוד שהובא על-ידי עורך-הדין נבות (בנספחים לסיכומים מטעמו), בדבר נדל"ן בישראל שבבעלותו של רום, בין באופן ישיר לבין באמצעות תאגידים, אני קובע שהבטחונות הכלכליים שיש להטיל על רום לצורך נסיעתו לחו"ל הם אלה: (א) הפקדת סך 100,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית.

אשר למשיב 2, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ומן הטעמים שפורטו לעיל, אני קובע כי המשיב 2 יהיה רשאי לצאת מן הארץ בתנאים אלה: (א) יפקיד במזומן או בערבות בנקאית סך של 10 (עשרה) מליון ש"ח (בנוסף לסכומים שנקבעו בהחלטת בית-משפט השלום בתל-אביב בב"ש 2607/02).

לטענת הנתבע, העדים מטעם הבנק לא הצליחו להסביר זאת וחמקו ממתן מענה בעיניין זה. מכל מקום לטענתו בזמן מתן האשראי, הערבות שלו נזנחה והבנק לא סמך עליה כשנתן את ההלוואה ואין לראות בו ערב לה. עוד טוען הנתבע, כי הוא לא קיבל דיווחים מן הבנק וטענת הבנק בעיניין זה רעועה מאחר שהבנק הציג רק ארבעה מסמכים שנשלחו אליו וזאת לאחר עזיבתו את החברה והם למעשה נשלחו אל החברה ולא אליו.

"הפגישה" ומהימנות עדי הבנק לגבי עצם קיומה של הפגישה, אני סבורה כי הנתבע הוכיח כי ביום 28.3.01 היה בבנק ופגש נציגים של הבנק ואף בירר את יתרת החובה של החברה וקיבל תדפיסים לעניין זה, אולם כפי שקבעתי לעיל, לא הוכיח כי שוחרר מערבותו.

...

לטענת הנתבע, הוא עמד בכל התחייבויותיו והעביר לבנק כספים בסכום העולה על יתרת החוב של החברה ליום 28.3.01 ועל כן לפי הסיכום שלו עם מר עסיס הוא הופטר מערבותו ועל כן יש לדחות את התביעה.

מעבר לכך, אינני מקבלת טענת הנתבע כי לא קיבל דיווחים מן הבנק.

סוף דבר מכל הטעמים לעיל, מצאתי שיש לקבל את התביעה ועל כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לבנק 644,313 ₪ בצירוף ריבית כפי שנקבעה בהסכמים בין הצדדים (לרבות עם החברה) וזאת החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

הבנק ימציא לנתבע חישוב של הסכום לתשלום בהתחשב בריבית כמפורט לעיל והנתבע ישלם סכום זה לבנק תוך 30 יום מיום קבלת החישוב.

התובע השיב בחקירתו בנושא (בעמ' 11, ש: 12-25) כי מדובר בכספים שלו שהעביר לבנק מאחר והיה ערב לחובות החברה והנתבע לא שיחררו מערבות זו. בחנתי את טענות הצדדים ואודה כי התלבטתי בנושא, אולם בסופו של יום סבורני כי אילו רצו הצדדים להסדיר גם את השבת חלקו של התובע במימון הערבויות הבנקאיות, היה עליהם לציין זאת במפורש בהסכם, וככל הנראה אף לנקוב בסכום שיושב לו. לא נעלם ממני שהערבויות הבנקאיות חולטו לאחר חתימת ההסכם, אך עסקינן בפיקדונות שנרשמו ע"ש החברה ומצופה שתרומתו של כל שותף במימון הפיקדון, נרשמה בספרי החברה כהלוואת בעלים, כך שניתן היה לכמת מראש את שווי ההשקעה בנידון.

...

אולם, מסקנה זו אינה משקפת בהכרח נזק שארע לתובע כבעל חלק מהמניות.

סוף דבר: משכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: 100.1 סך של 80,000 ₪ בגין השיקים שחוללו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי הפרעון של השיקים כמפורט בסעיף 9א' לכתב התביעה ועד מועד התשלום בפועל; 100.2 סך של 51,000 ₪ בגין התשלום לבנק הפועלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום 30.6.09 ועד מועד התשלום בפועל; 100.3 סך של 131,000 ₪ ששולמו ע"י התובע לבנק לאומי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי התשלום כמפורט בסעיף 9ד' לכתב התביעה ועד מועד התשלום בפועל; (התשלום בסך של 15,000 ₪ שצוין כי שולם ביום 10.1.09, יוצמד החל מיום 10.1.10, שכן מדובר בטעות סופר במועד התשלום).

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאותיו בגין מחצית אגרות בית המשפט ושכר עדים שנשא בהם, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 18,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

עוד עולה מדף חשבון הבנק של החברה בבנק הפועלים (נספח ז לתשובת המשיבים), כי ביום 16.12.2019 ניפרעה ההלוואה שנטלה החברה מבנק הפועלים וניתן ליוסף מכתב שיחרור מערבות.

...

נוכח כל אלה, נראה כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני, אף מבלי להידרש לסיכויי המבקש לזכות בהמרצת הפתיחה, עניין שיתברר לאחר השלמת הגשת הסיכומים.

סוף דבר הבקשות לסעד זמני (27, 37 ו – 38), נדחות.

המבקשים ישלמו למשיבים 1 ו – 2 את הוצאות הבקשות, ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪ וכסכום הזה למשיבה 3.

כפי שנטען בבקשה ולא הוכחש בתגובת המשיבה , המשיבה הנה חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות.

גם ביחס לטענות המבקש לבטלות ערבותו בשל הפרת הוראות סעיף 26 לחוק הערבות , באי מתן התראה למבקש על הפרת הסכם ההלוואה , מן הראוי לציין כי סעיף 26 הנ"ל איננו קובע שיחרור אוטומאטי מערבות כי אם שיחרור מערבות בהתאם לגובה הנזק שניגרם לערב , ולכל הפחות בשלב זה לא הובאו בפני ראיות המצביעות על נזק שכזה.

אלא שגם בנושא זה הדברים אינם כה פשוטים וזאת בשל היות ערבותו של המבקש במקרה זה "ערבות חפצית" בלבד המתמצית בשיעבוד נכס להבטחת חיובו של הלווה , ללא ערבות אישית, ומעמד ערבות זו זכה לדיון מקיף וממצה בע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי ואח' (נבו,15.12.2015 ),שם נקבע בין היתר כי הפרת חובת הגילוי בדבר היות ערב "ערב יחיד" אינה מובילה אוטומאטית לביטולה של הערבות כאשר מדובר ב"ערב ממשכן" כפי המקרה שבפנינו , אלא יש לבחון את מכלול נסיבות המקרה ובכלל זה את השאלה האם קויימה חובת הגילוי בפרטים המהותיים הנוגעים למעמדו של ה"ערב היחיד", כך שגם בנושא זה לא ניתן לקבוע כי סכויי המבקש לקבלת טענותיו הנם גבוהים.

...

שיהוי גם אם נניח כי קיים ספק בשאלת מאזן הנוחות וניתן לטעון כי כף המאזנים נוטה לטובתו של המבקש ,עדיין אני סבור כי במקרה זה וכנגד כל ספק העומד לטובת המבקש ,עומדת טענת השיהוי שיש בה כדי להטות את הכף לחובתו של המבקש.

על כל האמור לעיל , יש להוסיף את סוגיית "נקיון הכפיים" המחייבת את המבקש לקבל סעד זמני לפרוס בפני בית המשפט את מלוא תמונת הראיות וזאת לא נעשה על ידי המבקש אשר לא גילה בבקשתו את העובדה שהלוואה החליפה הלוואה קודמת שבגינה כבר היה רשום שעבוד על חלקו של המבקש במגרש.

סיכומו של דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני, ועל חיוב המבקש בהוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ וזאת ללא קשר לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.