שחרור עובדת זרה סיעודית ממעצר: זכויות וחובות

לפני בקשה לסעד זמני בעירעור למתן צו למניעת הרחקתה של המבקשת מישראל וכן שיחרורה ממשמורת, זאת במסגרת ערעור על החלטת בית הדין לעררים מיום 19.4.2016 שדחה את בקשתה של המבקשת לאפשר לה להסדיר את מעמדה בישראל כדין.

העירעור והבקשה לסעד זמני בבקשתה טוענת המבקשת כי קיימת מעסיקה אשר מצויה בהליכים לקבלת ויזה עבורה, וכן כי מדובר בתקופה קצרה מאוד בה שוהה בארץ שלא כדין המסתכמת בחודש וארבעה ימים בלבד, ובנוסף כי קיים חוב כספי אותו היא מבקשת להסדיר.

מנגד, טוענת המדינה כי דין הבקשה להדחות מחמת עשיית דין עצמי, שכן המבקשת שוהה ללא אשרה כדין, מיום 19.10.15 ועד למעצרה, שהנה תקופה ארוכה ומשמעותית מזו שמציגה המבקשת, וכן המבקשת אינה משתפת פעולה עם הליך ההרחקה.

כמו כן, אינה עומדת בתנאי הנוהל, ואף אם קיימת מעסיקה פוטנציאלית חדשה, עניין עובדתי המוטל בספק לאור סתירות שהציגה המבקשת, המבקשת איננה זכאית להארכת רשיון בשל כך שהנוהל עוסק בעובד שטרם הוארך רשיונו לבקשת מעסיק אחר, דבר שאינו מיתקיים בעיניינה של המבקשת שרישיונה כבר הוארך בעבר לבקשת מעסיקה אחרת.

בעניינינו, נראה כי סכויי העירעור של המבקשת אינם גבוהים, וזאת משהמבקשת מיצתה את תקופת שהייתה בישראל על-פי הדין משהיא שוהה הרבה מעבר ל-63 חודשים בישראל, ומשנראה כי ניסיונה לתלות את השארותה בישראל בהארכת האשרה מטעמים הומנטריים אינו ממשי, שכן הנוהל אליו מפנה המבקשת העוסק בהעסקת עובד זר בסיעוד ומעבר עובד בין מעסיקים, מתייחס, כפי שטוענת המדינה, לעובד שטרם הוארך רשיונו לבקשת מעסיק אחר, דבר שאינו מיתקיים בעיניינה של המבקשת שרישיונה כבר הוארך בעבר לבקשת מעסיקה אחרת.

...

מנגד, טוענת המדינה כי דין הבקשה להידחות מחמת עשיית דין עצמי, שכן המבקשת שוהה ללא אשרה כדין, מיום 19.10.15 ועד למעצרה, שהינה תקופה ארוכה ומשמעותית מזו שמציגה המבקשת, וכן המבקשת אינה משתפת פעולה עם הליך ההרחקה.

מעבר לכל האמור לעיל, המבקשת לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה וזאת משהמבקשת לא טענה כלל לעניין זה ולא נימקה או פירטה את הנזק שעלול להיגרם לה כתוצאה מהרחקתה מישראל, כאשר בכל מקרה, נקבע בפסיקה שעצם הגשת ערעור כנגד בקשה להארכת השהייה של עובד זר בישראל אינה מצדיקה מתן סעד זמני למניעת ההרחקה, שכן ניתן לנהל את ההליכים גם מחוץ לישראל וההרחקה אינה גורמת לנזק בלתי הפיך (עע"מ 1218/13CAO YANG נ' משרד הפנים, 13.2.13; עמ"נ (ת"א) 28283-03-16 Tao Jipeng נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, 21.03.2016).

בעניינינו לא מצאתי מקום למתן צו עשה שכזה וזאת גם בשל עשיית דין עצמי של המבקשת המעידה על קושי ממשי ביישום ההחלטה להרחקתה באם תינתן, לא מצאתי פגם בהחלטת בית הדין למשמורת ובית הדין העררים בעניין זה. לאור האמור, דין הבקשה למתן סעד זמני בערעור להידחות.

לאחר שעיינתי בבקשה ולאור המסמכים השונים שצורפו אליה, החלטתי לקבלה ולפטור את המבקשת מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון.

בנוסף אף סייעו לו להשתחרר ממעצר בגין סיכסוך היה לו עם אישתו, אף שלא היו חייבים לעשות כן. התובע גם מאשר כי מרים דאגה לו לויזה מעת לעת, יחד עם ניר והסוכנות.

לגירסתו "יום לאחר שהנתבעים הפקידו את שכרי הם אלצו אותי להשיב להם את כל הסכום, אשר שולם לי כביכול. כך, מדי חודש בחודשו הנתבעים יצרו מצג שוא כלפי הרשויות כאילו שילמו לי את שכרי והכל כדי להראות כי ביצעו את חובותיהם שבדין. 9. כך למעשה, כל השנים עבדתי אצל הנתבעים ללא תשלום, אני ביצעתי את כל העבודות שנדרשו ממני לבצע ובתמורה הנתבעים שילמו עבור הויזה שלי ודאגו לחדש אותה מדי שנה" (סעיף 8-9 לתצהירו)(דגש ש.ש.).

" הנתבע 1 הביא את התובע מכח היתר על פי חוק זה, והיה עליו לדאוג לו לביטוח רפואי בגין מלוא תקופת עבודתו תחת היתר זה. בג"צ 1105/06 קו לעובד נ' שר הרווחה ואח'(פורסם בנבו) מציין את חשיבות הביטוח הרפואי לעובדי סיעוד השוהים ארוכות בישראל וכלשונו: " ככלל, מגיעים עובדים זרים לישראל לאחר שערכו בדיקות רפואיות ונמצאו בריאים וכשירים לעבודה (ראו סעיף 1ב לחוק עובדים זרים הדורש קבלת אישור רפואי לצורך העסקת עובד זר). העובדים הסיעודיים בהם עסקינן בעתירה זו שוהים שנים רבות בישראל, ומדרך הטבע עלולים לפתח בעיות בריאותיות שונות במהלך השנים. לפיכך, החשיבות של הענקת זכויות בריאות מקיפות עבורם היא רבה ומשמעותית. דומני, אם כן, כי ניתן לקבוע שעובדים זרים בעלי זיקה חזקה לישראל זכאים לקירוב זכויות הבריאות הניתנות להם לאלו הניתנות לתושבי המדינה."(דגש ש.ש.) עוד נאמר שם:" כפי שנאמר לא אחת, חברה נמדדת על-פי יחסה לחלשים שבתוכה. ההיתר הניתן לעובד הסיעוד לשהות ולעבוד בישראל במשך שנים רבות נובע מצרכיהם של תושבי ואזרחי ישראל הזקוקים לטפול מסור ותמידי סביב השעון. החברה הישראלית מעוניינת בשהייתם של עובדים אלו בישראל ובמתן סיוע על ידם לזקוקים להם. לצורך זה נידרש מחיר מסוים. מאחורי צורך זה לא עומד כלי, חפץ או מכשיר. מאחורי צורך זה עומדים בני אדם. .... לכך יש לתת ביטוי באמצעות גיבוש זכויותיהם הסוציאליות של עובדים אלו וקירובן לזכויות תושבי הארץ, גם אם לא לכדי השוואה מלאה, וגם אם מדובר בזכויות בסיסיות בלבד, כגון הזכות לבריאות. בכך נבטיח את התייחסותנו הערכית לעובדים אלו, היתייחסות לעובד הזר לא כאמצעי או ככלי שרת אלא כאדם בעל ערך ומטרה בפני עצמה. "בני-אדם לעולם עומדים כתכלית וערך בפני עצמם."(דגש ש.ש.) קשה להגזים בעיניין חשיבות ביטוח הבריאות.

...

סוף דבר הנתבע 1 ישלם לתובע את הרכיבים הבאים: *בגין פנסיה סך של 4,549.7 ₪.

התביעות ברכיבים הבאים נדחות: שעות נוספות, נסיעות, פיצוי בגין חוק הודעה לעובד.

כן ישלם הנתבע 1 שכ"ט ב"כ התובע בסך 6,400 ₪.

העותרת ציינה לפני בית הדין כי עליה להסדיר עניינים כספיים מול משפחת המנוחה ולמכור את חפציה ולסלק חוב שהיא חבה לאזרח ישראל (המחזיק בכמות של זהב שמסרה בידו כעירבון).

טענות העותרת העותרת טוענת כי נכנסה לישראל כדין ושהתה במדינה שהות חוקית כ-10 שנים רצופות ויותר; חוקיות נשענת טיפול ברציפות במעסיקה אחת עד לפטירתה של המעסיקה [בנסיבות כאלה רואים את השהות כחוקית גם אם זו חורגת מן התקופה המרבית (63 חודשים) המותרת לעובד זר לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952].

עוד מבקשת ב"כ העותרת לזקוף לזכותה את העובדה שלא ניצלה את זכות השיחרור שהוקנתה לה בהחלטת השיחרור הראשונית מיום 8.10.08 ועמדה על כך שתשוחרר מהטעם שהיא מבקשת להסדיר את יחסיה עם בן זוגה.

על פי נתוני המשיב בני הזוג לא פנו אל לישכת מנהל האוכלוסין לפני מעצרה של העותרת ותור שנקבע להם לטענתם בלשכת מנהל אוכלוסין לשם הצגת מסמכים לתמיכה בבקשה להכרה ביחסי ידועים בציבור, אינו מקים חזקה לכנות הקשר הזוגי הנטען.

החלטת גורמי משרד הפנים שקולה ומנומקת ואין כל יסוד להתערב בה. דיון בשאלת זכותו של תושב זר לשהות בישראל בעת בדיקת בקשתו למעמד בישראל כבן זוגו של אזרח ישראלי נפסק מפי בית המשפט העליון נפסק שמדיניות גורפת לפיה על בין הזוג הזר לצאת מישראל עד שתבחן בקשתו להסדרת מעמדו אינה עומדת במבחן המידתיות[בג"צ 2648/97 סטמקה נ' משרד הפנים; עע"ם 4616/05 מדינת ישראל נ' אורן].

אמנם, שהייתה הבלתי חוקית של העותרת נמשכה פחות מחמישה חודשים, לאחר למעלה מ-11 שנים של שהייה חוקית, בהן עבדה במסירות כמטפלת סיעודית של מעסיקה עד ליום פטירתה.

...

בית הדין לא נעתר לבקשת העותרת.

נוכח פסיקתו של בית המשפט העליון אני סבור שבעניין העותרים דנן אין מקום להתערב בשיקולי משרד הפנים ולפיכך יש לדחות את העתירה ולהורות על יציאת של העותרת את הארץ.

העתירה נדחית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"פ 35065-10-12 מדינת ישראל נ' סינראקייה(עציר) 27 נובמבר 2012 בפני כב' השופטת יהודית אמסטרדם בעיניין: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד רוני מודריק המאשימה מלדה סינראקייה ע"י ב"כ עו"ד רפאלה שפריר הנאשם גזר דין

הנאשם בן 24, הנו עובד זר מהודו אשר שימש כמטפל סיעודי של א.מ. - בן 84 (להלן: "הקשיש"), אדם חסר ישע שמחמת גילו ומצבו הגופני אינו מסוגל לדאוג לצרכי מחייתו והנו תלוי לחלוטין באחר בפעולות יומיומיות.

עוד הוסיפה וטענה, כי מדובר במי שנעזר בבני משפחתו כדי לאסוף סכום כסף גדול על מנת להגיע לישראל, ובתום מאסרו ישוב למשפחתו כשהוא שרוי בחובות כבדים.

ב) 12 חודשי מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות תוך 3 שנים מיום שיחרורו.

הודע לנאשם על זכותו לערער על גזר-הדין לביהמ"ש העליון תוך 45 ימים מהיום.

...

יפים בענייננו דברי כב' השופטת ארבל בפס"ד נריינה שאוזכר לעיל: "...חברה נבחנת בדרך שהיא מטפלת בחסרי הישע שבקרבה, זקנים וילדים בפרט. במדינת ישראל קיימת תופעה נרחבת של קשישים, הן במוסדות והן בביתם אשר נעזרים במטפלים. מעשי תקיפה ואלימות של מטפלים כלפי מטופלים ככלל קשים לגילוי, בשל העדר יכולת פיזית או נפשית של קורבנות העבירה להתלונן על הנעשה בם בחדרי חדרים. כאשר מגיעים מקרים שכאלה ראוי שיזכו, אם כן, למענה שיפוטי הולם לפיו לא ניתן להשלים עם מעשי אלימות, השפלה וניצול של קשישים אלו בידי מטפליהם. חשוב שבתי המשפט יעבירו מסר ברור, נחרץ וחד משמעי שיש בו התוויה של נורמות התנהגות ראויות והצבת גדר שמעבר לה אותן התנהגויות הן פסולות ואסורות." במקרה דנן, לאחר שבחנתי את מעשי הנאשם ואת השיקולים לקולא ולחומרא, לאור העקרונות המנחים בענישה, כפי שנקבעו בתיקון 113 לחוק וכפי שפורטו ע"י ב"כ הצדדים, ובהתחשב בעובדה כי מדובר בנתין זר אשר עתיד לרצות עונשו בישראל, ללא ביקורים ותמיכה כספית, ונוכח הודייתו, החלטתי לכבד את הסדר הטיעון.

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"פ 1112-12-11 מדינת ישראל נ' אמיר(עציר) 15 נובמבר 2012 בפני כב' השופטת עינת רון בעיניין: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד רועי רייס המאשימה משה אמיר (עציר) ע"י ב"כ עו"ד אבי כהן הנאשם גזר דין

ולשאלת ב"כ הנאשם השיבה כי אכן חיכתה שהנאשם ישיב לה את כספה והוא אף מסר לה תירוצים שונים, אלא שלא עשה כן. עוד השיבה לשאלת ב"כ הנאשם כי לא ידעה שהנאשם מכור להימורים וכי הוא קיווה זכות בהימורים ולהשיב לה את כספה וכי מבחינתה אין נפקא מינה מאחר שהיא זקוקה לכסף.

דבריו של הנאשם היו כדלקמן: "אני מצטער על כל מה שעברתי. אני מתחייב למלא אחר כל תנאי התכנית שלי. לא אעבור על העבירות האלה יותר, עברתי מספיק בחיי. יש לי שני ילדים שמייצגים את ישראל בחו"ל." הועדה קיבלה החלטה על שיחרורו של הנאשם.

אך מסתבר כי הנאשם חיפש כל דרך כדי לרכוש אמונם של אנשים זרים שאינם מוכרים לו על מנת ליטול מהם את כספם ולאחר קבלת הכסף לנתק עמם כל קשר ולהעלם, כך שאף לא יוכלו לאתר אותו בניסיון להשיב את כספם.

לא אוכל לקבל את טענתו של הנאשם כי מקור כל בעיותיו - ההיתמכרות להימורים וכי בשל כך הסתבך בעוד ועוד מעשים כאשר כל העת הניעה אותו תקוותו, כתקוות כל המהמרים, כי הוא ישוב ויזכה בכספו ויחזיר את חובותיו.

לענין מצבו הרפואי של נאשם ראוי להביא מפסיקתו של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב באשר דן בעיניינו של אדם במצב רפואי קשה מאוד אשר נזקק לטפול סיעודי אורטופדי ונוירולוגי בכל שעות היממה והתקבלו על כך חוות דעת מומחים רבות ובכל זאת, לא רק שלא קיבל את עירעורו על חומרת העונש אלא אף החמיר מעט בעונשו על פי ערעורה של המדינה.

...

סוף דבר הורשע הנאשם בארבע עשרה עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין ובעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

אני מורה על הפעלתם של עונשי המאסר המותנים הבאים: שמונה חודשי מאסר מותנה מתיק 4750/00 של בימ"ש השלום בירושלים.

כמו כן אני גוזרת על הנאשם 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יבצע עבירה כל שהיא שעניינה מרמה.

עוד אני מורה כי הנאשם יפצה כל אחד מנפגעי העבירה כפי שהם נזכרים בפרטי האישום בהם הורשע בכתב האישום דנן ובאלה שצורפו, על פי הסכומים הנזכרים בכתבי האישום בכל פרט אישום.