שחרור סנגור ציבורי מיצוג נאשם

ביום 13.12.20 הוגשה בקשה ע"י ב"כ הנאשם לשחרר אותו ואת הסניגוריה הציבורית מייצוג הנאשם, מאחר שהנאשם ביקש להחליפו והסניגוריה הציבורית לא ראתה לנכון לעשות כן. ביום 16.12.20 הגישה המאשימה היתנגדות לבקשה ובשל סד הזמנים, המועד בו הוגש כתב האישום והודעת המאשימה כי יתכן שתעתור למאסר בפועל ככל שהנאשם יורשע - דחיתי הבקשה.

...

גרסאות עדי ההגנה, אשר מצאתי כי אין לתת בהן אמון מהטעמים שיפורטו להלן, מהוות אף הן נדבך לראיות המאשימה.

סוף דבר מצאתי לקבל גרסת המתלוננת באמרתה ת/10, בהתאם לסעיף 10א ל-פקודת הראיות.

משכך אני מרשיעה את הנאשם ב-תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בהתאם לסעיף 380 ל-חוק העונשין התשל"ז-1977.

כך לדוגמא ההחלטה על שיחרור הסנגוריה הציבורית מייצוג הנאשם, ההחלטות לגבי זימון עדי הגנה וגישה למאגרים משפטיים וכיו"ב. נוכח האמור ולאחר שבחנו את בקשת הפסילה על שלל נימוקיה ואת תגובת המאשימה, לא מצאנו כל עילה שבדין לפסילת כב' השופטת רז לוי.

...

כך לדוגמא ההחלטה על שחרור הסנגוריה הציבורית מייצוג הנאשם, ההחלטות לגבי זימון עדי הגנה וגישה למאגרים משפטיים וכיו"ב. נוכח האמור ולאחר שבחנו את בקשת הפסילה על שלל נימוקיה ואת תגובת המאשימה, לא מצאנו כל עילה שבדין לפסילת כב' השופטת רז לוי.

בתשובה הנאשם אמר כי :"אני לגמרי עומד מאחורי ביטול בקשת הפסילה. חלק מהדברים זה נמצא כאילו אישי, אך אני לא רוצה שזה יישמע אישי. כשבית המשפט מסביר לי שאין מדובר בעניין אישי אלא ענייני ויש לי את כל הזכות והמקום לעמוד על בקשת הפסילה, התשובה שלי היא החלטתי - אני מבקש למשוך את בקשת הפסילה" (ראה שם בעמ' 409).

מכאן כי יש לדחות את בקשת הפסילה של הנאשם שהועלתה שוב רק עתה, הן לאור העובדה שלא הוגשה מיד או בסמוך לאחר שנודע לו על עילת הפסלות הנטענת, והן משום שאין מקום לאפשר לנאשם להשתמש בבקשת פסילה כנשק טקטי ולהגישה או להסיר אותה בכל עת שיחפוץ, כפי שנראה שנעשה במקרה זה. באשר לטענות הנאשם, כי ההחלטה להותירו ללא ייצוג וללא הגנה אף היא מבססת עילה לפסילת האב"ד, הרי כפי שבואר לעיל המדובר בהחלטה של כלל חברי ההרכב, שניתנה בלית ברירה לאחר שפעם אחר פעם מונו לנאשם סנגורים מטעם הסנגוריה הציבורית (שבעה במספר), ופעם אחר פעם סנגורים שמונו בקשו להשתחרר מן הייצוג בשל חוסר אמון של הנאשם בהם וחוסר שיתוף פעולה, והכל כמפורט בהחלטתנו מיום 26.10.2020.

יתרה מכך, כאשר התייצב נציג בכיר מטעם הסנגוריה הציבורית - עו"ד דוד ויצטום ועמד על בקשת הסנגוריה הציבורית להשתחרר מן הייצוג, בית המשפט ביקש ממנו לבחון שוב בכל זאת מינוי עו"ד נוסף לנאשם (ראו פרוט' יום 24.5.2020 ו-4.6.2020), והסנגוריה הציבורית נעתרה לבסוף לבקשה זו.אלא שזמן קצר לאחר מינוי סנגור נוסף הגיעה בקשה נוספת לשחרור מן הייצוג, בשל התנהלות דומה של הנאשם.בנסיבות אלו, מסר הנאשם עצמו לבית המשפט ביום 26.10.2020 כי :"אני מבקש להוריד עלי את הנטל של הסנגוריה ממש ככה. לשאלת בימ"ש – אם אני רוצה לייצג את עצמי, אני אומר שאין לי ברירה. כשבימ"ש שואל אותי שוב, אני אומר שאני אייצג את עצמי". ביחס לטענות הנאשם הנוגעות לגישה למאגרים משפטיים, הרי כפי שצוין בתגובת המשיבה, אנו חזרנו והנחינו את הנאשם לפנות לשירות בתי הסוהר בעניין זה, שכן מדובר בעניין שמוסדר מטבע הדברים בנהלי שב"ס ואינו ייחודי לנאשם, ואף הסבנו את תשומת ליבו לכך שאם ייענה בשלילה באפשרותו להגיש עתירת אסיר בעניין זה למותב המתאים, אך הנאשם לא עשה כן. נוכח כל האמור, ומשבקשת הפסילה מתייחסת לשלל החלטות דיוניות ענייניות שניתנו במהלך שמיעת התיק, לא מצאנו כל ממש בטענות הנאשם ולא ראינו כל עילה המצדיקה פסלות, לא של ראש ההרכב השופטת רז לוי, ולא של מי מחברי ההרכב, ולכן אנו דוחים את הבקשה.

בנסיבות שנוצרו ביקשה הסנגורית להשתחרר מייצוג, המאשימה עמדה על חשיבות הייצוג בתיק מורכב זה. עוד באותו היום, בהמשך הדיון, התייצבה הממונה בסנגוריה הציבורית (להלן: "הממונה") והסבירה שהיא מכירה היטב את עניינו של הנאשם.

...

לסיכום, התרשמותנו היא כי מצב הדברים ודרגת חילוקי הדעות אינם מאפשרים לסנגוריה להעניק לנאשם ייצוג נאות אשר יוכל להועיל.

שוכנענו כי לא יהיה גם טעם במינוי סנגור ציבורי אחר אשר יוכל להגן על הנאשם באופן מספק, בשים לב לכך שעל הסנגורים אשר מונו לנאשם עד כה נמנתה גם הסנגורית הנוכחית אותה ביקש הנאשם והסנגוריה אפשרה אף את מינויה, אשר אף הוא לא הועיל.

התוצאה היא שהסנגוריה משוחררת מייצוג הנאשם.

בדיון מיום 6.8.20, יוצג הנאשם ע"י עו"ד אבו לבן מטעם הסניגוריה הציבורית אשר טען כי לאחר שהתקבלה חוות דעת, ממנה עולה כי הנאשם כשיר לעמוד לדין: "אני חוזר על הבקשה מהדיון הקודם לשחרר את הסניגוריה הציבורית מהייצוג..." הנאשם באותו דיון (אשר התאפיין אף הוא בצעקות ובהתפרצויות מצד הנאשם) מסר כי הוא כן מעוניין להיות מיוצג ע"י הסניגוריה הציבורית והסניגוריה הציבורית לא שוחררה מהייצוג.

...

לאור האמור, סבורני כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם איים על אמיל מישייב כמפורט בסעיף 1 לפרק העובדות שבכתב האישום.

גם אם אקבל את טענת הנאשם כי לא התכוון לדרוש את אותם פריטי סחורה באיום, סבורני כי עדיין מתגבשות יסודות העבירה של דרישת נכס באיומים, שהרי איום יכול להיות גם בהתנהגות ולא רק במלל.

מקום בו ניתן להתרשם היטב מהסרטונים כי במועד הרלוונטי, הנאשם נראה כצועק, הצביע עם הסכין, נופף בסכין והחזיק בסכין בידו, מקום בו זמן קצר קודם לכן, הנאשם באותו הלוך רוח, ניפץ בבעיטה את דלת הזכוכית של החלון, הרי שגם אם נקבל את גרסת הנאשם כי לא איים באופן מילולי על מטביי, המדובר בהתנהגות מאיימת של ממש, התנהגות אשר בפני עצמה מטילה אימה, והתנהגות שבפני עצמה יכולה לבסס את רכיב האיומים, מקום בו ניכר שהיה בה בכדי להטיל אימה על מטביי, עד כדי היענות לכדי דרישותיו של הנאשם, מתוך אותו חשש שנוצר בו. גם לו הייתי מקבל את טענת הנאשם כי דרש את אותם פרטי רכוש על רקע חוב שמטביי חב לו, אין בכך בכדי להעלות או להוריד, שכן, מעבר לעובדה שאין המדובר ברכוש פרטי של מטביי אלא של החנות, נפסק לא אחת כי גם חובות יש לגבות כדין וכחוק וכי איום (בין אם במלל ובין אם בהתנהגות) כאמצעי לגביית חובות מהווה עבירה כך בע"פ 624/81 יחזקאל וינטראוב נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4)376 (פורסם במאגרים), ציין בית המשפט העליון : "אולם בשום מקרה, אפילו לגביית חוב קיים, אסור להשתמש באיום (בין בכתב ובין בדיבור בפה) לפגוע (בין היתר) ברכושו או בפרנסתו של אדם..."; ובע"פ 324/73 שמשון דנוך נגד מדינת ישראל, פ"ד כח(2), 706, (פורסם במאגרים) נאמר כי: "אף אם המאיים זכאי לקבל מה שביקש, הדרך לאכיפת זכותו, דרך האיומים, היא הפוסלת את המעשה ועושה אותו לעבירה". מן המקובץ עולה כי גם בהינתן הקושי לבסס ממצא על עדותו של מטביי, הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ועל כן אני מרשיעו בעבירות האלה.

תגובת ב"כ הנאשם עו"ד רם דוד : לאחר שנשמעו טיעוני הצדדי לעונש ולאור טענת הנאשם כי המאשימה הבטיחה או נטעה בליבו ציפייה לעונש שאינו כולל מאסר כלשהוא הוריתי על קבלת תגובת בא כוחו של הנאשם מטעם הסניגוריה הציבורית אשר שוחרר מייצוג בהחלטה שיפוטית ולהלן התגובה : "הנאשם בטיעוניו לפרוטוקול ציין בפני בית המשפט כי : "' התביעה שידרה לי שאם שרות המבחן ימליץ על עונש מקל יהיה לי סיכוי להקלה ולא התחייבו אבל בסוף לא קיבלו ההמלצה .

...

ביום 7.11.21 - 11 חודשים לאחר הודאתו בבית המשפט, נאמר בפעם הראשונה מפי עו"ד עזאם מהסניגוריה הציבורית כי הנאשם מבקש לחזור בו מהודאתו וכי הסניגוריה הציבורית אינה מסכימה לייצגו בטענה זו. הנאשם למשמע הדברים אינו מציין כי בקשתו לחזור בו מהודאתו וטוען רק :"אין לי כסף להביא עו"ד פרטי. ביקשתי לקבל תסקיר נוסף משירות המבחן ורק אמרתי שאם לא יתאפשר לי והסנגוריה לא תסכים לייצג אותי, אביא סנגור פרטי. " בתאריך 7.12.21 טען הנאשם את טענותיו לעונש מבלי שהעלה כל בקשה לחזור בו מהודאתו אלא תיאר נסיבותיו אשר מצדיקות לטעמו הקלה בעונש והימנעות מהטלת מאסר בעבודות שירות ומיקד טענותיו בכך שיש מקום לקבל בעניינו תסקיר נוסף מטעם שירו המבחן, עתירה לה נעתר בית המשפט.

זאת ועוד, מעיון בפסק הדין אליו הפנה הנאשם בטיעוניו בעפ"ג 28110-10-15 (מחוזי חיפה), פורסם במאגרים המשפטים (17.12.15) עולה כי בית המשפט דחה רלוונטיות חוות הדעת שהוגשה מטעם ההגנה בדבר כמות החומר הפעיל וקבע כי :" בנסיבות אלה, מקובלת עלי טענת המערערת, כי לא היה מקום שבית משפט קמא ייקח בין שיקוליו לצורך ההחלטה אם להרשיע או להימנע מלהרשיע את המשיב את מסקנות חוות דעת המומחה בתחום מדעי הצמח בדבר כמות הסם הפעיל" סוף דבר : משלא מצאתי כי מתקיימים טעמים מיוחדים להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו אני מורה על דחיית הבקשה.

בהמשך לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש ובטרם גיבש בית המשפט עמדתו לעונש הראוי בתיק זה אני מורה על קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות בעניינו של הנאשם וזו תוגש לעיון בית המשפט עד יום 23.6.22.