שחרור נאשם קטין בבקשה למעצר עד תום ההליכים ללא תסקיר

בד בבד עם הגשת כתב האישום בתיק השני, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים והנאשם שוהה במעצר מיום 29.9.20 עד היום.

על גודל פחדם של הילדים ניתן ללמוד מן האישום השני לפיו, למחרת היום, ביקשה בתו הקטינה של הנאשם לשים עצמה במקום אמה כיעד לאלימות הנאשם, והציעה לנאשם כי יהרוג אותה, ובילבד שיניח לאמה המתלוננת.

הנאשם בחר לסיים את ההליך מבלי שיינתן בעיניינו תסקיר.

12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים משחרורו והתנאי הוא שלא יבצע עבירות אלימות כלפי בת הזוג, מסוג פשע.

...

אני קובעת כי המתחם ההולם לאירוע מתמשך זה, נע בין 15 ל-30 חודשי מאסר.

למסקנה זו ישנה חשיבות מכרעת לנוכח חומרתן הרבה של העבירות, אשר בוצעו באכזריות וברוטליות, ולא בכל יום נתקל בית המשפט בשכמותן.

סופו של דבר, אני גוזרת את העונשים הבאים: בגין האירוע הראשון- 4 חודשי מאסר.

בעיניין תסקיר המבחן טוען ב"כ העורר כי לא היה מקום לקבל האמור בו, לדבריו זכותו של אדם לכפור באשמתו ואם בשל כך התסקיר לא ממליץ לשחררו הרי שאין מקום לסמוך על אותו תסקיר.

רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אנהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל – גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי – להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים (ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133 (1996) ; בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל (נבו 24/11/2005)).

בהקשר זה נקבע כי "קיימת זיקה בין עוצמת הראיות לבין חלופת מעצר וככל שעוצמת הראיות קטנה יותר ובחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, כך תגדל הנכונות לשחרר לחלופת מעצר. ברם, מנגד יש לקחת בחשבון גם את עוצמת עילת המעצר. יכול וביהמ"ש יגיע למסקנה כי קיימת חולשה בעוצמת הראיות, אך למרות זאת יורה על מעצר הנאשם עד תום ההליכים, נוכח מידת מסוכנותו כפי שמשתקפת מהמעשה והעושה (ראו בש"פ 1269/22 אבו סביתאן נ' מדינת ישראל (נבו 6/3/2022)). זה בדיוק המקרה שלפניי שבו ישנה אומנם חולשה בראיות שמצדיקה הייתה לכאורה לשקול חלופה ביתר רצינות, אך עילת המעצר היא חזקה ועומדת מנגד (עבירת פציעה כשעבריין מזוין בצוותא לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין המקימה חזקת מסוכנות) ולא כל שכן בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה.

ביחס לטענת ההפליה, הסביר בית המשפט קמא כי נאשם אחר הנו קטין ולכן ברור מדוע שוחרר לחלופה ואילו בעיניין הנאשם הנוסף, הרי שבעניינו הוגש תסקיר חיובי עם המלצות מתאימות בעיניין השיחרור (שבימ"ש קמא בחן אותן וציין בהחלטתו) ולכן נכון היה להבחין בין הנאשמים ובין התסקירים.

...

סיכומו של דבר, נראה כי אין בחלופות המוצעות על ידי העורר כדי להבטיח איון מסוכנות והישנות עבירות מצד העורר.

מתבקש היה בנסיבות העניין לנקוט בפתרון של מעצר באיזוק אלקטרוני, אך בהיעדר היתכנות טכנית, הרי שאין מנוס בנסיבות העניין אלא להותיר את העורר במעצר.

בסיכומו של דבר, נראה בנסיבות העניין כי לא נפל פגם בהחלטת בימש קמא המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

לצורך כך הזדהה הנאשם כאחר ואף הציג לקטין תעודת זהות עם זהותו הבדויה, וכערבון מסר לקטין המחאה בסך 13,000 ₪, שאף היא הייתה מזויפת.

מהלך הדיון במסגרת התיק הראשון, הוגש נגד הנאשם כתב אישום עם בקשה למעצרו עד לתום ההליכים.

תסקירי שירות המבחן בתחילה, לאחר שהנאשם שוחרר במסגרת התיק הראשון, היה ניסיון לבחון את אפשרות התאמתו לבית משפט קהילתי, אך הדבר לא עלה יפה.

...

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי מלא של ימי מעצרו בתיקים שבכותרת או בתיקים קשורים ע"פ חישוב שב"ס שיכריע; מפעיל בחופף את חודש המאסר המותנה שהוטל בתיק התנאי כמפורט לעיל.

חלופה כאמור אכן הוצעה, נבחנה במסגרת הדיון שהתקיים ביום 27.7.2023, ונמצאה מתאימה, על-פי בית משפט השלום; על כן, בסוף אותו דיון, הורה בית המשפט כי המבקש יעצר באיזוק אלקטרוני, תחת פקוח, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נקבע, כי "נוכח מהות האישומים המיוחסים ל[מבקש], התמשכותם על פני מס' שנים, נוכח עמדה עקבית של שירות המבחן אשר הגדירה את רמת הסיכון אשר נשקפת מ[המבקש] גבוהה ואשר לא המליצה על שיחרורו לחלופת מעצר ובהיתחשב בעובדה שהמתלוננת טרם העידה, לא ניתן להורות על שיחרורו של [המבקש] לחלופת מעצר". לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי כי המבקש יוּשׂם בבית מעצר.

עיינתי בבקשה, בתסקירים ובהחלטות שניתנו בהליכי המעצר עד כה, ומצאתי כי דין הבקשה להדחות.

על כגון דא, מורנו סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים, כי לא יוטל מעצר בפקוח אלקטרוני, "אלא אם כן שוכנע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ובכלל זה היותו של הנאשם קטין, ניתן להסתפק במעצר בפקוח אלקטרוני". דא עקא, שלא הוצגו טעמים מיוחדים כאמור בהחלטת בית משפט השלום; אף לא נזכרה בהחלטה הדרישה להצגת טעמים כאמור (לגבי הצורך בהצגת טעמים שכאלה באופן מפורש, כמו גם הבעייתיות שבניסיון 'לחלץ' טעמים מיוחדים, מהנמקתה 'הרגילה' של הערכאה הדיונית, לאחר מעשה, ראו והשוו לדברַי בע"פ 8500/22 אביטבול נ' מדינת ישראל, פסקות 14-11 (10.7.2023)).

...

בראי אמות מידה אלה, אין מקום להיעתר לבקשה וליתן למבקש רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי.

אין בידי לקבל את הטענות, ואיני מוצא חשש שמא נגרם למבקש עיוות דין.

סוף דבר: אין הצדקה ליתן למבקש רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי; הבקשה – נדחית.

לפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים.

"סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), קובע חזקת מסוכנות בגין "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם" ובמילים פשוטות, המחוקק הנחה את בית המשפט כי הכלל הוא "אם יורים – לא משתחררים". זה הכלל, ועל מנת לחרוג מהכלל, ובכדי שניתן יהיה להסתפק במעצר בפקוח אלקטרוני, יש להצביע על "טעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ובכלל זה היותו של הנאשם קטין" (סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים)" (ראו בש"פ 1925/22 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 6 (22.3.2022))(הדגשה הוספה – י"ע).

הינה כי כן, התסקירים אינם חיוביים, לשון המעטה, והמלצת שירות המבחן היא שלא לשחרר את המשיבים.

זאת ועוד: כפי שקבעתי בבש"פ 248/20 הנ"ל, "בנסיבות בהן לא עלה בידי הנאשם להפריך את חזקת המסוכנות, תדרש, ברגיל, המלצה חיובית, חד-משמעית ובלתי מסוייגת של שירות המבחן בדבר שיחרורו לחלופת מעצר. המלצה כאמור צריכה להנתן בגופו של תסקיר מעצר אשר יוכן על ידי שירות המבחן ויוגש לבית המשפט בהתאם לאמור בסעיף 21א לחוק המעצרים – זאת, כדי לשכנע את בית המשפט כי ניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר למרות המסוכנות הנשקפת ממנו" (ראו שם, פסקה 19).

מנגד, פסיקה עקבית של בית המשפט העליון מהעת האחרונה מלמדת על מיעוט המקרים בהם ישוחרר מי שמואשם בעבירות נשק, לא כל שכן כאשר נעשה שימוש בנשק, כפי המקרה שלפנינו [עניין איילין, כאשר באותו מקרה נעצר עד תום ההליכים האדם שהיה שותף לירי אך לא ירה בעצמו; עניין פלוני בו נעצר נאשם שירה ירייה אחת על אף שזו לא פגעה באדם; עניין אבו נימר].

...

חרף התנגדות המבקשת, נמצא להיעתר לבקשה, תוך שצוין שהדבר נעשה אך מן הטעם ששני המשיבים נעדרי עבר פלילי, ותוך שהובהר שאין באמור כדי להביע עמדה בנוגע לאפשרות שישוחררו.

בנסיבות אלו, וגם אם הדבר נעשה מנימוקים שונים מאלו שעלו בעניינו של משיב 1, הגיע שירות המבחן למסקנה שגם בעניינו של משיב 2 קיימת רמת סיכון בינונית למעורבות אלימה, כאשר במידה ותתרחש, חומרתה צפויה להיות ברמת פגיעה גבוהה.

התוצאה היא שאני מורה על מעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים.