כתב האישום ייחס למבקש את ביצוען של העבירות הבאות: גידול, ייצור והכנת סמים מסוכנים – עבירה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); החזקה, או שימוש בסמים, שלא לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 7(א)+7(ג) לפקודה, החזקת חצרים לעישון, או הכנת סמים, עבירה לפי 9(א) לפקודה; שבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ורכישת, או החזקת חלק של נשק, או תחמושת – עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק.
טענות הצדדים
לטענת בא-כוח המבקש עניינו מהוה מקרה חריג, בגדריו הערכאות הנכבדות דלמטה סטו מההלכה הפסוקה, כאשר, לשיטתו, במקרים דומים – נאשמים שוחררו לחלופת מעצר.
בפסיקה נקבע כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהא לאיין את מסוכנותו של נאשם בעבירות סמים כאלו באמצעות חלופת מעצר (ראו: [בש"פ 4305/09]חרבאוי נ' מדינת ישראל (25.05.2009); בש"פ 3660/10 מדינת ישראל נ' אלעמראני (17.05.2010)[;] בש"פ 6312/16 עומסי נ' מדינת ישראל (10.10.2016)).
...
בא-כוח המשיבה טוען, מנגד, כי דין הבקשה להידחות באשר עניינו של המבקש איננו מצדיק דיון בו ב"גלגול שלישי".
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר שצורף לה, ובתגובת המשיבה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש – סבורני אף לגופם של דברים דין הבקשה להידחות מאחר שלא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.