שחרור מצה"ל בשל התנהגות חמורה

אשר לנטל הראייתי מדגישים המערערים כי המנוח נפטר במהלך שרותו הצבאי כתוצאה מחבלה אשר ארעה במהלך תקופת שרותו הצבאי ומשכך בהתאם לחזקה הקבועה במסגרת הוראת סעיף 2ב' לחוק מישפחות חיילים שנספו במערכה הרי שיש לראות במנוח כמי שמת עקב שרותו הצבאי בשל ההחמרה במצבו הנפשי ולכן על המשיב מוטל הנטל להוכיח העדר קש"ס בין מות המנוח לבין השרות הצבאי החל מיום הגיוס ועד ליום השיחרור מצה"ל. טענות המשיב : במענה לטענות המערערים ציין המשיב כי המנוח הורשע בבית הדין הצבאי במסגרת הסדר טיעון לאחר שהודה במעשים המיוחסים לו. עוד טוען המשיב כי בית הדין הצבאי קבע בגזר דינו קביעות חמורות ביחס לדרך היתנהגותו של המנוח ואשר כתוצאה ישירה ממנה ננקטו הצעדים במישור המשמעתי – מינהלי (השעיה) ובמישור הפלילי (הורדה בדרגה, קנס עבודות שירות וכו').

...

משכך, אנו סבורים כי מן הפן האובייקטיבי לא מתקיימת זיקה ישירה בין נסיבות התאבדותו של המנוח לבין שירותו הצבאי.

סוף דבר : איננו מוצאים לנכון להתערב בהחלטת המשיב ולפיה המנוח נפטר כתוצאה מהתנהגות רעה חמורה.

הערעור נדחה בלא צו להוצאות.

בהחלטת יו"ר הועדה סומן כי "החייל מומלץ לפטור משירות סדיר, בצרוף פטור משירות בטחון מסיבת 'אי התאמה בגין היתנהגות רעה וחמורה'". בהתאם להסדר שבסעיף 19א(ו) לחוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק חיילים משוחררים), שמסדיר את אופן שלילת ההטבות מחיילים משוחררים, ועדת ההתאמה משמשת גם כועדה מייעצת לראש אגף כוח אדם (אכ"א) לעניין שלילת הטבות מחיילים ששוחררו משירות עקב אי-התאמה.

בעתירתו תוקף העותר את ההחלטות השונות שניתנו בעיניינו לאורך הדרך וטוען כי לא היה מקום לפטרו משירות צבאי כלל, ובפרט לא בגין "היתנהגות רעה וחמורה". ההחלטה לשחררו בעילת היתנהגות רעה וחמורה ושלילת כלל הזכויות המגיעות לו כחייל משוחרר לאחר תקופת שירות משמעותית שביצע היא "מעשה פסול". בפרט, ההחלטה האמורה לשלול את זכויותיו היא החלטה בלתי הגיונית ובלתי ראויה.

...

בהקשר להחלטתו הסופית של הרמטכ"ל בעניינו, מציין העותר כי בהחלטה נכתב שהסיבה לשחרורו מצה"ל היא "אי התאמה סמים" ובכך נגרם לו "עוול של ממש, ועיוות מינהלי החורג מכל פרופורציה". המשיבים בתגובתם המקדמית טענו כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי שנפל בהגשתה ואי מיצוי הליכים ביחס לסעד שנתבקש במסגרתה.

לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות.

העתירה נדחית.

שוחרר מצה"ל לאחר שנה וחודשיים בשל אי התאמה בעקבות היתנהגות חמורה.

...

לפיכך הרשעותיו של הנאשם בתיקים 57566-11-15 ו- 11216-01-15 תוותרנה על כנן ואני מרשיעה את הנאשם בשני התיקים האחרים: בתיק 13629-02-14 בעבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה בניגוד לסעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז 1977.

עונשו של הנאשם לאור כל האמור מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: אני גוזרת על הנאשם 4 חודשי מאסר וזאת לבל יעבור הנאשם תוך 3 שנים מהיום את העבירות בהן הורשע או כל עבירת רכוש.

אני גוזרת על הנאשם קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

במקביל, לאחר זמן קצר שנפקד, שוחרר מהשרות הצבאי, עקב חוסר רצונו להתגייס באותו מועד.

הנאשם הביע צער ובושה באשר להתנהגותו החמורה אשר פורטה לעיל וביטא הכרה בכך שהשימוש הביא למעורבותו בפלילים, ליצירת חובות, לפגיעה בתפקודו ובמשפחתו ומנע ממנו תעסוקה תקינה.

...

אני סבור, לאור המפורט לעיל, כי ניתן להסיק שהנאשם עבר הליך של שיקום.

אני סבור, כי זה הזמן לפתוח לו פתח , ולו קטן, כדי להחזירו לתחום הנורמטיבי, לצידה של המערכת ולא לנגדה.

סיכומו של דבר, נוכח כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: שישה (6) חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות ובניכוי ימי מעצרו.

הנאשם ציין בפני שירות המבחן כי לאחר שיחרורו מהצבא עבד בתחום ההפקה והתיאטרון אך מאחר ותחום עיסוק זה נתפס בעיניו כחסר יציבות היתקבל לעבודה בחברות אשראי, חברות ביטוח וסוכנות ביטוח.

טיעוני ב"כ המאשימה מטעם התביעה המשטרתית – שלוחת פתח תקווה: בטיעוניה עמדה על חומרת מעשיו של הנאשם אשר ביצע העבירות המיוחסות לו במסגרת כתב האישום בת.פ. 55615-03-15 במהלך כשנה באופן שיטתי ובאינטנסיביות, באופן המצביע על היתנהגות עבריינית מתוכננת.

...

אני ער למתחמים המקלים שהשמיעה בהקשר זה הפרקליטות, אך אני סבור כי לצד כל אחד משלושה אירועים אלה יש לקבוע רף תחתון הכולל תקופת מאסר בת חודשים בודדים, ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל.

לאור כל האמור לעיל הנני דן הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 46 חודשים.

אני מורה על הפעלתו, חציו בחופף וחציו במצטבר, של מאסר מותנה בן 8 חודשים, אשר הושת על הנאשם במסגרת תיק פלילי 39166-09-12.