שחרור מוקדם של אסיר מבית סוהר בעבירות תעבורה

למבקש שתי הרשעות קודמות בעבירות סמים ואלימות ולחובתו ארבע עבירות תעבורה.

בית המשפט המחוזי קבע כי מדוחות המודיעין לגבי המבקש עולה כי הוא מקיים לכאורה פעילות עבריינית ופלילית בתוך כותלי הכלא שהנה בעלת מאפיינים דומים מאוד לעבירות בהן הורשע.

כלל יסוד הוא כי לאסיר לא עומדת זכות קנויה כי עונשו יקוצר וכי הוא יזכה בשחרור מוקדם (רע"ב 205/08 עסילה נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 8 (24.5.2008); בג"ץ 6067/11 הפרקליט הצבאי הראשי נ' טור' עאטף זאהר, פסקה 41 (2.2.2012)).

המדובר בפריבילגיה, שניתן להעניקה בהתאם לאמות המידה שנקבעו בסעיף 3 לחוק שיחרור על תנאי ממאסר, ורק לאחר שניתן להשתכנע כי "האסיר ראוי לשיחרור וכי שיחרורו אינו מסכן את שלום הציבור". כך גם נפסק כי שיקול מרכזי בבחינת שיחרורו המוקדם של אסיר, הוא שאלת הסיכון הנשקף מהאסיר לבטחון הציבור (רע"ב 3326/00 עדני נ' מדינת ישראל (21.6.2000); רע"ב 3227/13 אלעמור נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (31.7.2013)).

...

למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

בנסיבות העניין אפוא, סבור אני כי אין כל עילה להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.

הרקע לעתירה וטענות הצדדים בתמצית: בפני עתירתו של העותר, אשר הנו אסיר פלילי בבית סוהר כרמל, השפוט למאסר בן 54 חודשים בגין עבירות של החזקת נשק, איומים, חבלה, היזק לרכוש ועבירות מתחום התעבורה, במסגרתה מבוקש להורות למשיבים לשלבו בסבב חופשות.

לכן נטען כי עיכוב יציאתו לחופשה אינו סביר ועלול לפגוע בסכוייו לשיחרור מוקדם ויש לשלבו בסבב חופשות לאלתר.

על פי הפקודה, בעת שקילת בקשה לאישור חופשה על המשיב להביא בחשבון את סוג העבירה, טיבה ונסיבותיה וכן סיווג לקטגוריה המאפשרת חופשה; ריצוי תקופת מאסר מינימאלית; תיפקוד חיובי של האסיר בבית הסוהר; ומידת הסכנה הנשקפת לציבור מן האסיר במהלך החופשה והסכוי שלא ישוב ממנה (סעיף ג' לפקודה), זאת בנוסף להמלצת הגורמים הרלוואנטיים כאמור לעיל.

...

המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה.

נטען כי ההחלטה הינה סבירה, אחראית ושוויונית ואין מקום להתערב בה. דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת שב"ס שכן לא נפל בה פגם המצדיק את התערבות בית המשפט.

בהתאם, ועל פי כללי המשפט המנהלי, אין מקום להתערב בה. העתירה נדחית.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"א 23781-05-18 פיקובסקי(אסיר) נ' בית סוהר כרמל תיק חצוני: לפני הרכב כבוד השופטים: רון שפירא, נשיא [אב"ד] אברהם אליקים, סגן נשיא תמר נאות פרי העותר מרק פיקובסקי, ת"ז 303957328 (אסיר) ע"י ב"כ עו"ד ירון גיגי המשיב בית סוהר כרמל פסק דין

הוועדה דחתה את בקשתו של העותר לשיחרור מוקדם, תוך שהיא מציינת כי המדובר באסיר עם רקע קודם בעבירות חמורות המלמד על רצף מתמשך של היתנהגות לא נורמאטיבית לאורך שנים.

נפנה בהקשר זה לפסיקה הבאה, שם קיימת היתייחסות למסוכנות המגולמת בהתנהגות עבריינית תעבורתית, בהקשר של בקשות לשיחרור מוקדם ושיקולי הועדה - רע"ב 8118/10 דאהש נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 9 (28.11.2010); רע"ב 6505/13 אבו חאמד נ' מדינת ישראל (07.11.2013); רע"ב 7605/13 גומייד נ' ועדת השחרורים מרכז (25.12.2013).

המזכירות תשלח בדחיפות עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות מחלקת האסיר של שב"ס. ניתן היום, י' סיוון תשע"ח, 24 מאי 2018, בהיעדר הצדדים.

...

באשר לתוכנית הפרטית, אין ספק כי המדובר בתוכנית שהושקעה מחשבה בהכנתה והתאמתה לנתוניו של העותר, אלא שעמדת הוועדה הייתה כי אין בתוכנית כדי לאיין את המסוכנות – ואף בקביעה זו לא מצאנו להתערב.

ועם זאת, קיים אזכור לכך שהעותר נמצא בקשר זוגי חדש בדו"ח הועדה הסוציאלית, (בחלק העליון של עמ' 2, תחת הכותרת "רקע אישי ומשפחתי, שורה 1), ובתוכנית השיקום הפרטית מופיעים פרטים לגבי הזוגיות הנוכחית של העותר (תכנית מיום 25.3.2018, עמ' 3 שורה 15). לכן, יתכן והקביעה לפיה אין לעותר מסגרת תומכת בכלל – אינה משקפת את המצב, אלא שלא מצאנו כי די בנתון זה כדי לחייב את קבלת העתירה, נוכח הצטברות שאר השיקולים.

אשר על כן אנו מורים על דחיית העתירה.

נטען כי העותר מרצה מאסר של 6 חודשים ויום לראשונה בחייו, בגין עבירת תעבורה משנת 2017, ומאז שהה בחוץ והתייצב בעצמו לריצוי מאסרו, כאשר כל העת היה מצוי בהליך טפולי בפקוח שירות המבחן.

(2) על אף האמור בסעיף 68ג(א), אסיר שהוצא לחופשה מיוחדת לפי פסקה (1) ישוחרר לפי הסעיף האמור בתום ימי החופשה המיוחדת, אף אם לא עלתה תפוסת האסירים על תקן הכליאה ביום הקובע כהגדרתו בסעיף האמור; (3) סעיף קטן זה יחול על אסיר שהתקיימו לגביו כל אלה: (א) הוא אזרח ישראל או תושב ישראל, השפוט לתקופת מאסר שאינה עולה על 4 שנים ויתרת מאסרו עד למועד שיחרורו המנהלי לפי סעיף 68ג(א) אינה עולה על שלושים ימים מיום היציאה לחופשה; (ב) הוא לא הורשע ב"עבירת מין או אלימות חמורה" כהגדרתו בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001, או בעבירות כמפורט בפרט 1 או 2 בתוספת לחוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001; (ג) הוא לא הוגדר כאסיר בטחוני או כפעיל טירור לפי כל דין".

מעת שאסיר נמצא כעומד בתנאי התקנות הנ"ל חובה על שב"ס לבחון גם את יתר הנתונים שבבסיס כל החלטה על הוצאת עותר לחופשה או לשיחרור מוקדם.

"כלל הוא כי מתן חופשה לאסיר המרצה עונש מאסר הנו ענין המצוי בשקול דעתה של הרשות המוסמכת, ובית משפט זה לא יתערב בשקול דעתה אלא אם נפל בו פגם המצדיק היתערבות שיפוטית (רע"ב 6545/97 מדינת ישראל נ' מחאג'נה; רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פד"י נב(2) 743, 746). בתחום זה נידרש איזון בין עניינו של האסיר ביציאה לחופשה מהכלא לבין צרכי ההגנה על שלום הציבור וביטחונו. במסגרת איזון זה, ניתנת עדיפות לאנטרס ההגנה על שלום הציבור על פני עניינו של האסיר ביציאה לחופשה (רע"ב 1318/98 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, תק' על' 98(2) 177, 178)". רע"ב 4581/04 שרקיה נ' שב"ס (02.09.2004).

יצוין כי גם אם נתייחס לשאלת הוצאתו או אי הוצאתו של אסיר לחופשה מיוחדת בהתאם לתקנות שעת החרום דרך משקפי הוראות חוק שיחרור על תנאי ממאסר, תשס"א – 2001 (להלן: "החוק") והפסיקה העניפה, שכן ניתן לראות בהוצאת אסיר לחופשה מיוחדת בהתאם לתקנות שעת החרום, כאשר במהלך החופשה המיוחדת הוא שוהה בתנאי מעצר בית ובסיומה הוא מישתחרר ממאסרו, כשחרור על תנאי ממאסר, הרי שמדובר בהליך מינהלי במסגרתו התערבותו של בית משפט בהחלטת הגורם המינהלי מוגבלת למקרים בהם נפל פגם מהותי בהליך קבלת ההחלטה המנהלית, או מקרים בהם ההחלטה המנהלית אינה מבוססת על תשתית עובדתית ראויה או שההחלטה היא בלתי סבירה בצורה קיצונית.

...

אשר על כן העתירה נדחית.

העותר טוען כי הנו מרצה מאסר של 12 חודשים, בנכוי תקופת מעצר של כחודש, בגין עבירות תעבורה (נהיגה בפסילה).

עוד נטען כי הליך של עתירת אסיר לפי סעיף 62 לפקודת בתי הסוהר אינו מתאים לדיון בעניינים הנוגעים לעבודת ועדת השחרורים ולכן משמדובר בעתירה לשיחרור העותר מטעמים רפואיים יש לפנות במסלול המתאים לבקשות הנוגעות להליך המתנהל מול ועדת השחרורים.

בכל הנוגע לטענות העותר כי המשך כליאתו מסכן את חייו לאור מצבו הרפואי – שזו למעשה הטענה העיקרית שטוען העותר, הרי שטענה זו מתבררת בפני ועדת השחרורים אשר בסמכותה לשקול האם יש לשחרר את העותר שיחרור מוקדם עקב מצב רפואי וכפי שדיווח העותר לביהמ"ש העניין אכן נמצא בבחינה של ועדת השחרורים.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שהוגשו בכתב ועיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה ללא צורך בקיום דיון שכן חלק מהסעדים המבוקשים התייתרו וחלקם נוגעים לעניינים שאינם מצויים במסגרת העניינים הנדונים בפני בימ"ש זה בעתירות מסוג זה. יצוין כי החלטתי שלא לקיים דיון במעמד הצדדים לאור הסגר בשל משבר הקורונה וכן מאחר שהגעתי למסקנה כי די בטענות הצדדים אשר הוגשו בכתב.

על כן, מאחר שחלק מהסעדים שהתבקשו התייתרו וחלקם נמצאים בטיפול ועדת השחרורים אשר בסמכותה לדון בעניינים אלה ובכל מקרה אין מדובר בעניינים שיש לדון בהם בעתירות מסוג זה, העתירה נדחית.