שחרור מוקדם ממאסר בגין עבירות תעבורה

רקע והליכים קודמים המבקש שפוט לשנת מאסר בגין עבירות תעבורה, והחל לרצות את עונשו ביום 19.2.2020.

עוד צוין בתשובת השב"ס כי המבקש הגיש לועדת השחרורים בקשה לשיחרור מוקדם מטעמים רפואיים, וכי בקשתו זו נדחתה בהחלטה מיום 1.10.2020.

סעיף 68ג(א) לפקודה מעגן את סמכותו של נציב שירות בתי הסוהר להורות על שיחרור מנהלי של אסירים העומדים ביום מתן ההוראה בתנאים הקבועים לשם כך בפקודה, וזאת אם וכאשר "עלתה תפוסת האסירים על תקן הכליאה". על רקע זה, נקבע בסעיף 68ד לפקודה, שכותרתו "דין קדימה בשחרור", כדלקמן: "(א) עלה ביום הקובע מספר האסירים שניתן לשחררם שיחרור מנהלי על מספר האסירים שיש לשחרר בשל עודף תפוסת אסירים על תקן הכליאה, ייעשה השיחרור המנהלי בכל קבוצות האסירים [כמפורט בתוספת הראשונה לפקודה, י.ו.], ובכל קבוצה יחל השיחרור באסיר שיתרת מאסרו היא הקצרה ביותר.

...

כמו כן, נטען כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, מכיוון שהחלטה בעניין שחרור מינהלי מבוצעת על-פי הכללים הקבועים לכך בפקודה, אשר אינם מקנה לשב"ס שיקול דעת להתחשב בנסיבות פרטניות של אסירים.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ובתשובת השב"ס, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אינני סבורה כי הבקשה דנן דורשת מינוי סנגור ציבורי למבקש, ומשכך יש לדחות את בקשתו זו. נוכח כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.

נטען כי העותר מרצה מאסר של 6 חודשים ויום לראשונה בחייו, בגין עבירת תעבורה משנת 2017, ומאז שהה בחוץ והתייצב בעצמו לריצוי מאסרו, כאשר כל העת היה מצוי בהליך טפולי בפקוח שירות המבחן.

(2) על אף האמור בסעיף 68ג(א), אסיר שהוצא לחופשה מיוחדת לפי פסקה (1) ישוחרר לפי הסעיף האמור בתום ימי החופשה המיוחדת, אף אם לא עלתה תפוסת האסירים על תקן הכליאה ביום הקובע כהגדרתו בסעיף האמור; (3) סעיף קטן זה יחול על אסיר שהתקיימו לגביו כל אלה: (א) הוא אזרח ישראל או תושב ישראל, השפוט לתקופת מאסר שאינה עולה על 4 שנים ויתרת מאסרו עד למועד שיחרורו המנהלי לפי סעיף 68ג(א) אינה עולה על שלושים ימים מיום היציאה לחופשה; (ב) הוא לא הורשע ב"עבירת מין או אלימות חמורה" כהגדרתו בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001, או בעבירות כמפורט בפרט 1 או 2 בתוספת לחוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001; (ג) הוא לא הוגדר כאסיר בטחוני או כפעיל טירור לפי כל דין".

מעת שאסיר נמצא כעומד בתנאי התקנות הנ"ל חובה על שב"ס לבחון גם את יתר הנתונים שבבסיס כל החלטה על הוצאת עותר לחופשה או לשיחרור מוקדם.

...

אשר על כן העתירה נדחית.

בפסק הדין הושם דגש על עברו הפלילי של המבקש, הכולל 4 הרשעות קודמות פליליות, רובן ברף החמור, וכן 9 הרשעות קודמות בגין ביצוע עבירות תעבורה, גם הן חמורות.

עוד צוין בפסק הדין, כי בשנת 2010 המבקש זכה לשיחרור מוקדם ממאסרו הראשון, שנבע מאותן עבירות שבעטיין הוא מרצה את מאסרו הנוכחי, וזאת כשברקע תכנית שקום בפקוח הרשות לשקום האסיר, שאף כללה פקוח אלקטרוני.

...

לאחר שעיינתי בהחלטת ועדת השחרורים, בפסק דינו של בית משפט קמא ובבקשה על נספחיה, איני רואה לנכון להיעתר לבקשה, ודינה להידחות.

בית משפט קמא הביע דעתו כי לנוכח כל האמור לעיל, אין אינדיקציה לכך שמסוכנות המבקש חלפה או לכל הפחות פחתה, ומשכך החליט לקבל את עתירת המשיבה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בשם המבקש: עו"ד שלומי בלומנפלד ][]החלטה המבקש נושא בעונש מאסר בן 12 חודשים החל מיום 28.6.2020 בגין עבירות תעבורה של נהיגת רכב בפסילה; נהיגה ללא רישיון; ונהיגה ללא ביטוח תקף.

ביום 3.12.2020 דחתה היחידה את בקשתו משאינו עומד בתנאי סעיף 2(ד) לחוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק) הקובע כי "היחידה לשיחרור ממאסרים קצרים לא תשחרר אסיר כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן שוכנעה כי הוא ראוי לשיחרור וכי שיחרורו אינו מסכן את שלום הציבור". בהחלטתה, קבעה היחידה כי מסוכנותו של המבקש בעינה עומדת, כי קיים חשש ממשי להישנות העבירות בהנתן שביצע אותן כאשר היה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה, וכי המבקש אינו ראוי לשיחרור מוקדם משלא ניתן ליתן בו אמון לקיום תנאי שיחרור ממאסר.

זאת, גם בשים לב לכך שעברו התעבורתי של המבקש כולל מעל 90 הרשעות קודמות כאשר האחרונה שבהן היא בשנת 2013; לכך שעברו הפלילי כולל 14 הרשעות קודמות; לכך שבשנת 2000 זכה לשיחרור מוקדם – אך לימים שב למאסר; לכך שהוא מרצה כיום עונש מאסר רביעי; לכך שלא התייצב לריצוי מאסרו הנוכחי עד אשר הוכרז "חב מאסר" ונתפס על ידי משטרת ישראל (ראו בהקשר זה רע"פ 2910/20 הייב נ' מדינת ישראל (21.6.2020)); ולכך שלהתרשמות גורמי הטיפול ושרות המבחן המבקש הוא עבריין תנועה סדרתי שמתקשה לעמוד בכללים של תחום התחבורה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

העותר טוען כי הנו מרצה מאסר של 12 חודשים, בנכוי תקופת מעצר של כחודש, בגין עבירות תעבורה (נהיגה בפסילה).

בכל הנוגע לטענות העותר כי המשך כליאתו מסכן את חייו לאור מצבו הרפואי – שזו למעשה הטענה העיקרית שטוען העותר, הרי שטענה זו מתבררת בפני ועדת השחרורים אשר בסמכותה לשקול האם יש לשחרר את העותר שיחרור מוקדם עקב מצב רפואי וכפי שדיווח העותר לביהמ"ש העניין אכן נמצא בבחינה של ועדת השחרורים.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שהוגשו בכתב ועיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה ללא צורך בקיום דיון שכן חלק מהסעדים המבוקשים התייתרו וחלקם נוגעים לעניינים שאינם מצויים במסגרת העניינים הנדונים בפני בימ"ש זה בעתירות מסוג זה. יצוין כי החלטתי שלא לקיים דיון במעמד הצדדים לאור הסגר בשל משבר הקורונה וכן מאחר שהגעתי למסקנה כי די בטענות הצדדים אשר הוגשו בכתב.

על כן, מאחר שחלק מהסעדים שהתבקשו התייתרו וחלקם נמצאים בטיפול ועדת השחרורים אשר בסמכותה לדון בעניינים אלה ובכל מקרה אין מדובר בעניינים שיש לדון בהם בעתירות מסוג זה, העתירה נדחית.