עפ"י הנטען באישום השלישי, בחודש יולי ובתחילת חודש אוגוסט 2008, עת שהה הנאשם במסגרת התיק דנן בבית המעצר "אבו-כביר", יצר הנאשם קשר טלפוני עם המתלוננת באמצעות הטלפון הצבורי, וביקש ממנה כי תבטל את התלונה כנגדו, וכן תדאג כי הוא ישוחרר מבית הכלא.
עוד העידה המתלוננת, כי גם לאחר שהנאשם הועבר לבית המעצר אבו-כביר, הוא לא חדל מלהתקשר אליה ולאיים עליה כי יהרוג אותה (עמ' 148 שורות 10-1).
...
במהלך הדיון בבית המשפט הביעה המתלוננת הסכמה לחזור לבית בעלה, ולדבריה, עשתה כן בשל ילדיה הקטינים, ובסופו של דבר, היא לא הורשעה אלא הועמדה בפקוח שרות המבחן למשך שנה (ת"פ 1801/02 של בימ"ש השלום ת"א – ת/27א'-ג').
הנאשם כמעט והצליח במעשיו, שכן המתלוננת אכן ביקשה לבטל את התלונה מחמת פחדה מהנאשם, אלא שחוקרת המשטרה שכנעה אותה בסופו של דבר שלא לעשות זאת.
סיכומו של דבר, ממסכת הראיות שהובאה בפני בית המשפט עלתה תמונה קשה של מעשי התעללות במתלוננת ובקטינים שכללה תקיפתם באגרופים, בעיטות ותוך שימוש בעזרים שונים: מקל של מטאטא וחגורה.
האיומים נאמרו באמירות ישירות לפני מעצרו וכן לאחר מעצרו מבית המעצר עת דרש הנאשם מהמתלוננת לבטל את תלונתה, שאם לא כן, יבולע לה.
לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות התביעה וההגנה, ולאור כל המקובץ לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.