על רקע האמור, ביום 21.11.2022, במסגרת דיון בהארכת מעצרו של החשוד בבית משפט השלום בחיפה, הורה בית משפט השלום (השופט א' חלבי; מ״י 40502-10-22), בהתאם להסכמת הצדדים, על שיחרורו של החשוד למעצר בית בתנאים מגבילים למשך חמישה ימים.
כמו כן, המשיבה טוענת כי דין העתירה להדחות גם לגופה, בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. במסגרת זו, נטען כי לא עלה בידי העותרים להוכיח כי מדובר במקרה חריג המצדיק היתערבות בשקול הדעת הרחב הנתון לרשויות האכיפה בניהול חקירות פליליות.
...
כמו כן, המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות גם לגופה, בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. במסגרת זו, נטען כי לא עלה בידי העותרים להוכיח כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות האכיפה בניהול חקירות פליליות.
הדברים הובהרו הבהר היטב בתגובה המקדמית מטעם המשיבה: "בשלב זה של חקירת התיק, טרם התגבשה כוונה להורות על סגירתו ביחס למי מהחשודים".
נוכח האמור, ברי כי בכל הנוגע לסעד הראשון, העתירה שבפנינו היא עתירה מוקדמת – וככזו, דינה להידחות על הסף (בג"ץ 4397/09 קבלאווי נ' השר לביטחון פנים, פסקה 4 (26.7.2009)).
למעלה מן הצורך, אוסיף כי מצאתי טעם בטענת המשיבה, לפיה יש לדחות את העתירה על הסף אף מהטעם שהעותרים לא צירפו כמשיב לעתירה את החשוד, אשר עלול להיפגע באופן ממשי מקבלתה (בג״ץ 3553/18 פלוני נ׳ פרקליט מחוז הדרום (פלילי), פסקה 7 (4.9.2019); בג"ץ 1019/15 פלוני נ' פרקליטות מחוז תל אביב פלילי, פסקה 12 (14.7.2015)).
בכל הנוגע לסעד שעניינו קבלת חומרי חקירה, סבורני כי אין כל עילה להתערבותנו.
סוף דבר: עם כל ההבנה לכאבם ולצערם של העותרים, העתירה נדחית.