שורשי עץ פיקוס הגורמים נזקי צנרת

היא טוענת כי שורשיו של עץ פיקוס גדול שבבניין 37 הגיעו לכל נקודה במערכת הביוב וגרמו להצפות חוזרות ונישנות של שתי מערכות הביוב, הן זו של ביניין 37 הן זו של ביניין 35.

שוכנעתי כי המחפרון הוא שגרם לנזקים אשר היה צורך לתקנם כמפורט בפרטי העבודה שבוצעה על ידי איש מיקצוע מטעם התובעים (החלפת שני מכסי ביוב שבורים, פירוק בריכת ביוב שנהרסה כתוצאה מעלייתו של אותו מחפרון ושטיפת הצנרת מפסולת אבנים וחול).

אלא, שעם עזיבתה הצהירה הדיירת כי אין לה תביעות נגד כל גורם שהוא, ובכל מקרה עד היום, כשנה לאחר עזיבתה – היא לא הגישה תביעה נגד התובעים (ראו מכתב מיום 16.4.15, נספח לכתב התביעה; פרוטוקול בעמ' 7 שו' 12).

...

כן נאלצו להגיש תביעה זו, לשלם אגרה ולהתייצב עם עדיהם לשני דיונים בבית המשפט (לדיון השני שהתקיים בתאריך 22.3.16 לא התייצב תובע 2 מטעמים המפורטים בפרוטוקול ובהחלטתי מיום 19.1.16).

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעים, יחד ולחוד, סכום של 7,523 ₪.

במסגרת כתב התביעה טען התובע כי בחלקת הנתבעים המצויה מדרום לשטחו קיימים עצים אשר משתרעים לגובה רב, פולשים לשטח התובע, גורמים לתובע ולמשפחתו מיטרד יום יומי, וזאת כאשר הענפים, הזרדים והפרחים מחדירים פסולת ופריחה עניפה ובלתי נסבלת אשר עפה לתוך חצרו וביתו של התובע.

באשר לשורשי עץ הפיקוס, אשר יכול והיה בהם כדי להוות מיטרד לצנרת בית התובע, הרי שאלו אינם קיימים עוד משלהי שנת 2010, ולא הוכח כי גרמו לתובע לנזק בפועל בזמנים הרלוואנטיים לתביעה.

...

במסגרת ע"א 80/87 יוסף זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון-לציון פ"ד מה(4) 604 קבע כב' השופט בן יאיר: "אף אני סבור, שחלה על הניזוק חובה להקטין את נזקו. חובה זו נובעת מהוראותיו של סעיף 76(1) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], והיא מהווה נדבך יסודי ומקובל בחישוב הפיצויים להטבת נזקים שנגרמים מעוולות אזרחיות." בהתאם לפסיקתו החוזרת ונשנית של כב' בית המשפט העליון, על הניזוק לנקוט באותם כל אותם אמצעים שאדם סביר היה נוקט בנסיבות העניין לצורך הקטנת נזקו.

סוף דבר אין לראות בצמחייה הקיימת, או זו אשר הייתה קיימת ערב ההליך המשפטי (למעט שורשי עץ הפיקוס) כזו המהווה מטרד כמשמעות מונח זה בהוראות פקודת הנזיקין, או כזו אשר הנתבעים חייבים בהסרתה מכוח הוראות סעיף 51 לפקודת המקרקעין.

התביעה נדחית.

לתמיכה בטענותיה הגישה הנתבעת את חוות דעתו של המהנדס רפאל גיל (להלן: "גיל") לפיה אומדן עלות ביצוע תיקון הליקויים שנמצאו על ידו בדירה עומד על סך של 12,550 בצרוף מע"מ. עיקר הסכום הכלול בחוות דעתו נידרש לצורך ייבוש רטיבות שנותרה לאחר פצוץ צנרת שאירע בעבר ותוקן רק לאחר זמן רב, ותיקון הקירות לאחר מכן.

כמו כן קבע המומחה כי אין קשר בין מרחק קו הביוב מהמבנה לבין ניזקי הרטיבות, וכי מערכת הביוב החיצונית בוצעה לפי התקנות שהיו באותה עת. עוד קבע המומחה כי אמנם קיימים בסמוך לשוחות עצים ששורשיהם כנראה חודרים למערכת הביוב, אולם אין בסתימת הביוב משורשי עץ הפיקוס כדי להצביע על מערכת ביוב לא תקינה.

עקירת עץ בסיכומיה מבקשת התובעת לפסוק לה סך של 1,000 ₪ +מע"מ ופקוח, עבור עקירת עץ שהנו אחד הגורמים לרטיבות הדירה.

...

סוף דבר אני מחייבת את את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 49,654 ₪ (צירוף סעיפים 33 ו-38) בגין הליקויים שנמצאו בדירת התובעת.

שקלתי באם נכון יהא שלא לפסוק ריבית כלל, לנוכח העובדה כי התובעת לא הוציאה מכספה עד היום לביצוע התיקון (אלא רק לצורך ניהול ההליך וזאת אפסוק לה באופן מלא), אולם אני סבורה כי אי פסיקת ריבית במקרה זה תקפח את התובעת שכן זו הדרך להבטיח שהסכום שנפסק אכן יאפשר את ביצוע התיקונים לנוכח עליית מחירי תשומות הבניה.

בהתאם להחלטתי מיום 19.3.13, בה לא פטרתי את התובעת מתשלום המחצית השניה של האגרה אלא רק דחיתי את תשלומה, אני מורה כי מתוך הסכומים שנפסקו לתובעת תשלם הנתבעת, קודם לכל, את המחצית השניה של האגרה, ולצורך זה אני מורה למזכירות להמציא לב"כ הנתבעת שובר תשלום עדכני בגין יתרת האגרה.

כך, ענפי העצים מכסים לחלוטין את קטע החצר שמקביל לצלע הצפונית וגורמים לנשירת עלים רבה אל תוך גינתו באופן שמחייב את התובע לטרוח טירחה של ממש בניקוי העלים לעיתים תכופות.

כן, נטען כי למעלה מ-90% מהנשורת הנטענת הנה מעץ פיקוס גדול המצוי בחצר שכניו של התובע ממזרח.

הוא הדין באשר לטענה הנוספת של התובע לעניין חדירת שורשי העצים לצנרת הביוב והסבת הנזק הנטען.

...

על רקע האמור וטענתו של התובע כי יש במצב הקיים כדי להוות הפרעה בלתי סבירה להנאתו ממקרקעיו בהתאם לסעיף 51 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) וקיומו של מטרד ליחיד לפי סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), עתר התובע לסעדים הבאים: (א) להורות לנתבעת לגזום על אתר את ענפי עציה הפולשים לחצרו של התובע; (ב) להורות לנתבעת לחדול את המטרד הנובע מעציה ובכלל זה נשירת עלי עציה לתוך חצרו של התובע וכן צמיחת זרעי עציה בחצרו של התובע; (ג) להורות לנתבעת על סילוק גזעי עציה מתמיכה על הגדר החוצצת; (ד) להורות כי כל הוצאה המתגבשת לתובע כתוצאה של נזק מעציה של הנתבעת תמומן "מעתה ואילך על ידה". לטענת הנתבעת, אין צמיחת פרא של עציה והם גדלים באופן טבעי ולא פראי ואינם מהווים מטרד כלשהו, לא כל שכן מטרד יומיומי ושוטף שממרר את חייו של התובע כפי שטען.

בכל הקשור לסעד לו עתר התובע בסעיף ג' בפתיח כתב תביעתה – "להורות על סילוק גזעי עציה מתמיכה על הגדר החוצצת" – הרי שלא מצאתי להיעתר לו כלל.

באשר לסעד לו עתר התובע בסעיף ד' בפתיח כתב תביעתו – "להורות כי כל הוצאה המתגבשת לתובע כתוצאה של נזק מעציה של הנתבעת תמומן מעתה ואילך על ידה" – הרי שגם לסעד זה לא מצאתי להיעתר.

סוף-דבר: לאור האמור, התביעה מתקבלת ביחס לחלק מהסעדים, הכל כפי שפורט לעיל.

באשר לטענת התביעה בגין שורשי העץ הגורמים להרמת האספלט, משיבים הנתבעים כי הבניין הנו בן כ-45 שנים, לכן טבעי כי האספלט יראה באופן זה. אין שביל הגישה מאפשר נסיעה במהירות של כ-80 קמ"ש, אלא כ-1 קמ"ש, לצורך כניסה לחנייה, ולכן היתרוממות של מספר ס"מ במקום שטן, אינה מהוה סכנה או נזק.

לאור העובדה כי עץ הפיקוס גורם להופעתם של עכברים, חולדות ועטלפים, גורם ללכלוך חזית הבניין, מכוניות דיירי הבניין, פירותיו ועליו הנושרים גורמים לצורך תדיר בניקוי גג הבניין, חצר הבניין, תריסי דירות הבניין וקירות הבניין, ובנוסף לכל אלה, שורשי עץ הפיקוס גורמים להתרוממות האספלט, דבר הגורם לסכנה להולכי רגל, לפגיעה במכוניות התובעים, המהוה מפגע, כפי שקבע שפיר, מבחינה אובייקטיבית, ממלא אחר דרישת הסעיפים האמורים, ומהוים בכך כמטרד ליחיד.

שפיר לא שינה את מסקנותיו והוא העיד בבית המשפט: " אני הערכתי את עלות הגיזום בסך של 3,000 ₪ פלוס מע"מ ואת עבודות תיקון האספלט בסך נוסף של 3,000 ₪ פלוס מע"מ. כל זמן שלא יורידו את העץ אנחנו צפויים כל מספר שנים להגיע לאותו המצב. אני גם ציינתי שבהחלט יכולה להיות פגיעה בצנרת" (עמוד 5 ש' 25-28 ).

...

עוד העיד שפיר בעניין גבולות גיזום העץ, ואמר: "זה נראה לי סביר להשאיר מטר אחד מהגזע הנמצא על הגבול כיוון שזה לא מפריע, לדעתי זה הפרעה בגבול הסביר ומבחינת העץ זה משאיר אותו בצורתו, כעיקרון אפשר, אבל אז הוא מאבד מבחינת הצורה, וזה ישחית את העץ" (עמוד 4 ש' 16-18).

סוף דבר יש לראות את עץ הפיקוס לרבות ענפיו, שורשיו ופירותיו, ככזה המהווה מטרד כמשמעותו בהוראות פקודת הנזיקין וככזה אשר הנתבעים חייבים לפעול לתיקונו מכוח הוראות חוק המקרקעין.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 3,500 ₪.