שומת היטל השבחה – היעדר פרטים מהותיים

כפועל יוצא מהבקשה לרישום הזכויות ע"ש הסוכנות היהודית, נשלחה למערערת שומת היטל השבחה כפי הוראת סעיף 196 א' לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 והתוספת השלישית לחוק לפיה נדרשה המערערת לשלם למשיבה את הסכומים הבאים: היטל ההשבחה בסך 107,100 ₪; תוספת הפרישי הצמדה למועד המימוש (19.01.05) כ- 267,834 ₪; תוספת הפרישי ריבית והצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות החל ממועד פסק הדין ועד למועד הפניה כ- 617,856 ₪.

עיון בכל המסמכים אשר הגישה המערערת לעיון הוועדה, מעלה כי לא קיים כל הסכם במישרין, בין המערערת לסוכנות, המלמד על כוונה למכור את הנכס, אין כל פרטים מהותיים בקשר למכירתו.

כך, ייתכן שהמבטחת כופרת לחלוטין בזכותו של הנפגע (למשל, בהעדר קשר סיבתי לתאונה), אך לצרכי פשרה נכונה לשלם סכום מסוים לסילוק התביעה, ללא קשר לסכום שקבל או יקבל הנפגע מהביטוח הלאומי.

...

כפי שיפורט להלן ולא בלי היסוס, סבורני כי בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה, אין לחסום את טענות המערערת שנטענו בפני ועדת הערר ובפנינו במחסום הטכני של ההשתק השיפוטי.

בנסיבות אלה, אין לשלול כליל את האפשרות כי טענות המערערת בהליך המרצת הפתיחה, נטענו בתום לב. נוכח החומרה היתירה שבהשתקת בעל-דין באופן השולל את זכותו לקבל את יומו בבית המשפט, אני סבור, אפוא, כי יש לאפשר למערערת ליהנות מן הספק הגדול בעניין זה, ולדון בטענותיה לגופן, כפי שאכן נעשה בפסק דין זה. סוף דבר: הערעור מתקבל.

על כן, הערעור מתקבל.

לאור זאת, ציינו העותרים בכתב העתירה, כי "עתירה זו מוגשת כנגד המנעותה של המשיבה 1, בהנחיית המשיבה 2, מלאפשר לעותרים לשלם את היטלי ההשבחה שהוטלו עליהם ויומרתו של ראש המשיבה 2 להורות למשיבה 1 לפעול ו/או שלא לפעול בהתאם לסמכויותיה ולחובותיה של המשיבה 1, על פי הוראות כל דין". עוד טענו כי "הסוגיה המשפטית העיקרית אשר תדון בעתירה זו הנה הקף האפשרות לתקן שומה מוסכמת לתשלום היטל השבחה, שהוצאה ביום 1.4.2009.". דו"ח ביקורת של משרד הפנים בחודש יולי 2014, לאחר בדיקה שנערכה מטעם משרד הפנים בעיניין השומות, ניתן על ידי האגף הבכיר לבקורת על רשויות מקומיות במשרד הפנים – "דו"ח ביקורת מסכם/ועדה מרחבית לתיכנון ובניה שרונים". מסקנות הבקורת, כפי שצוינו באותו דו"ח, היו: "1. הכנתן של למעלה מ- 70 שומות מוסכמות טרם מימוש זכויות במקרקעין; ללא שקדם להכנתן הליך של הכנת שומת ועדה, הגשת שומה אחרת ולאחר מכן הגעה לשומה מוסכמת; גובה ההיטל שנקבע בהן; אי ציון השיקולים המקצועיים – שמאיים שעמדו בבסיס ההסכמות; העידר פרטים מהותיים בשומות; קביעותיו של השמאי המכריע באשר לשומות המוסכמות וגובה ההיטל שקבע, כל אלה, מעלים חשש לפגיעה לאנטרס הצבורי שבבסיסו קביעה וגביית היטל השבחה בהתאם לחוק, שתכליתו חלוקת התעשרות בעלי המקרקעין עם הציבור שנוצרה עקב השבחה.

...

העובדה שלאחר התשלום, הסכום קוזז במלואו מתשלום עבור ההיטל לאחד המגרשים, אינה גורעת מהמסקנה כי עבור כל אחד מהמגרשים בנפרד שולם סכום על חשבון ההיטל ודי בכך כדי לקיים את דרישת הסיפא שבסעיף 14(ה) לעיל, המונעת ומסייגת את האפשרות לתיקון השומה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, העתירה מתקבלת.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הועדה המרחבית, ואת המועצה המקומית ביחד (בחלקים שווים ביניהן), לשלם הוצאות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 23,400 ₪ .

השאלה היא: האם דין אחד לזכות הערר ולאי-ציון הפרטים ששמשו יסוד לחישוב ההיטל; או שיש שוני מהותי ביניהם, אשר צריך להביא לתוצאה שונה, כאשר מדובר באי-הודעה על זכות הערר.

עו"ד מנדל, ב"כ העוררת ב-ע"א 294/02, מציינת בסיכומיה, על דרך השוואה, כי המועד של 30 יום נקצב גם להשגות על היטל השבחה ועל מס שבח, אלא שבשונה ממצב הדברים לגבי היטל הביוב-אותם 30 יום נמנים מעת שהנישום קיבל שומה מפורטת של כל אחד משני החיובים הללו, שבה מפורטים בדיוק יסודות השומה וכיצד נקבע סכום החיוב.

קביעה כי בהיעדר הודעה על זכות הערר, לא החל מניין המועד להגשתו, מצוייה במישור הדיוני בלבד, ואין בה-כשלעצמה-כדי לגרוע מחובתו של הנישום, במישור המהותי, לשלם את היטל הביוב כחוק.

...

תמצית המורם מכל המקובץ: א.החוק מחייב את הרשות המקומית להודיע על זכות הערר בדרישת התשלום.

לפיכך אנו מקבלים את טענת העוררים וקובעים, כי בהעדר הודעה, בדרישת התשלום, על זכות הערר-לא החל להימנות המועד להגשתו.

לא מצאנו להתייחס בהחלטה זו לטיעונים של הצדדים בעניין הסמכות הטבועה; בעניין התיישנות שלא מדעת (סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958); בעניין אופן הסילוק של ערר על הסף (מחיקה, דחייה, או דחייה תוך העברה אל ביהמ"ש); וכן-טיעונים שונים לגוף העררים, אשר אין מקומם בדיון בטענת הסף, שבה בלבד עוסקת החלטה זו. כל אחת מהמשיבות בעררים מס': 312/02; 229/01; 218/03; 294/02; 288/03; תשלם לעוררים באותו ערר הוצאות הדיון בטענה הטרומית ושכ"ט עו"ד בסך 1500 ₪, בתוספת מע"מ ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל (ביתר העררים שבכותרת לא הוכנו כתבי טענות במיוחד לצורך החלטה זו).

העותר הגיש ביום 15/4/12 עתירה מנהלית וזאת "בעניין החלטה ו/או אי החלטה של משיבה 1, בשל אי הגשת שומת להיטל השבחה לגבייה למשיב 2, שזה בניגוד לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק")".

ב"כ המשיבה 1 בתגובתו טען טענות נוספות באשר לעתירה כמו למשל: העידר תום לב וניקיון כפיים מצידו של העותר אשר נמנע מלגלות פרטים מהותיים המצויים בתיק הרשוי, העובדה שהעותר הגיש עתירות קודמות באותו עניין אשר נדחו (אמנם בהסכמה, אך נדחו) בעת"מ 1253/09 ו-עת"מ 1689/09, טענה בדבר העדר זכות עמידה לעותר ודחיית העתירה בשל קיומו של סעד חלופי.

...

לסיכום עניין זה: דין העתירה להידחות מחמת שיהוי.

כבר מטעמים אלו דין העתירה להידחות ולפיכך, לא אדרש בהרחבה לטענות הנוספות שנטענו בדבר היעדר תום לב, אי מיצוי סעד חלופי ועוד.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות.

העותר הגיש ביום 15/4/12 עתירה מנהלית וזאת "בעיניין החלטה ו/או אי החלטה של משיבה 1, בשל אי הגשת שומת להיטל השבחה לגבייה למשיב 2, שזה בנגוד לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבנייה תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק")".

ב"כ המשיבה 1 בתגובתו טען טענות נוספות באשר לעתירה כמו למשל: העדר תום לב וניקיון כפיים מצדו של העותר אשר נימנע מלגלות פרטים מהותיים המצויים בתיק הרשוי, העובדה שהעותר הגיש עתירות קודמות באותו עניין אשר נדחו (אמנם בהסכמה, אך נדחו) בעת"מ 1253/09 ו- עת"מ 1689/09, טענה בדבר העדר זכות עמידה לעותר ודחיית העתירה בשל קיומו של סעד חלופי.

...

לסיכום עניין זה: דין העתירה להידחות מחמת שיהוי.

כבר מטעמים אלו דין העתירה להידחות ולפיכך, לא אדרש בהרחבה לטענות הנוספות שנטענו בדבר היעדר תום לב, אי מיצוי סעד חלופי ועוד.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות.