"
ההכרעה העקרונית באשר לחבות בהוצאות המשפט מבוססת על מספר מגמות ועקרונות יסוד שיש לאזן זה עם זה והם הבטחת זכות הגישה לערכאות; שמירה על זכות הקניין של הפרט; שמירה על שויון בין בעלי הדין, וניהול יעיל של משאבי מערכת השפיטה (ר' למשל בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר (30.06.2005), להלן – "עניין תנובה").
...
למעשה, כל שנותר להכריע בו כעת הוא סוגיית ההוצאות וזה עיקרו של פסק דין זה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בתיק, על כלל הבקשות והמסמכים שהוגשו בו עד כה, כמו גם בטיעוני ב"כ הצדדים לעניין סוגיית ההוצאות, אני מוצאת לנכון לחייב את התובע בתשלום הוצאותיהם של הנתבעים בסך 20,000 ₪ לכל נתבע (סה"כ 40,000 ₪), ואנמק.
לו הייתה נדחית התביעה דנן בפסק דין מנומק, יש להניח כי סכום ההוצאות שהיה נפסק היה גבוה מסכום ההוצאות לפי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 העומד בנסיבותיו של תיק זה על 24,564 ₪ (כולל מע"מ) לכל נתבע.
סוף דבר
התביעה נדחית.