בתחום זה – לעומת האחרים שהוצגו לעיל – אין חקיקה מוסדרת והנוהג הקיים, שקבל ביטוי בפסיקה, הוא שבדרך כלל מועמד שכר טירחתם של כונסי נכסים בפרוק שתוף במקרקעין בטווח של 6% עד 10% משווי הנכס הנמכר (לדוגמה: ע"א (ת"א) 3120/00 בלייש אודט שאווט נ' אלבר (מינטלית) נכסים והשקעות בע"מ (21.7.2002)).
בית המשפט המחוזי קיבל את אחד מן הערעורים ופסק בנוגע לשכר טירחתו של הכונס:
"היה מקום לפסוק את שכרו של הכונס, באשר הוא סיים את תפקידו, שכר הטירחה הועמד על סכום מתון כפי שהוסכם ואין הצדקה להתערב בגובה השכר, נוכח התמשכות ההליכים והעבודה הרבה והמאומצת שביצע".
במקרה אחר הוצע הליך כנוס נכסים לעורך הדין תמורת שכר טירחה בגובה של 60,000 ₪ בצרוף מע"מ. עורך הדין נתן הסכמתו למינוי לשמש ככונס נכסים ומינויו אושר במסגרת פסק הדין שהורה על פירוק השתוף בדרך של מכירה.
...
אחר כל אלה, ואחר ששקלתי בזהירות מהו סך שראוי לפסוק בגין העבודה בתיק, אני סבור ששכר טרחה כולל של מיליון ₪ בתוספת מע"מ (1,170,000 ₪ בסך הכול) לשני הכונסים גם יחד יהיה שכר טרחה הולם, וכך אני מורה.
בשולי הדברים – טרם ניתנה החלטתי באשר לחלוקה מוקדמת של חלק מן התמורה שהתקבלה לתיק.
הכונסים ידווחו עד ליום 5.7.2020 על קבלה של מלוא התמורה, ולאחר מכן תינתן החלטתי באשר לבקשה להורות על העברה מוקדמת של חלק מן היתרה לצדדים.
