שוד בנק באמצעות פתק איום

ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רון שפירא) במ"ת 686-03-13 מיום 12.6.2013 ומיום 3.7.2013, על-פיהן שוחרר המשיב לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית "אילנות". המשיב הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בבצוע ארבעה מעשי- שוד, בארבעה סניפי בנק בערים שונות, באמצעות פתק ובו איומים על פקידות הבנק.

...

אף-על-פי-כן, חרף התנגדות העוררת, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת שירות המבחן ואיפשר את השלמת הבדיקות, תוך שהבהיר כי אין בכך כדי לקבוע עמדה לגבי ההמשך.

הענישה והמעצר הן טריטוריות שונות, ואין לאפשר לאחת להסיג את גבול רעותה.

החלטתי אפוא לקבל את הערר ולבטל את החלטת בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, תוך שמירת מלוא זכויותיו לטעון על כנות רצונו ומסוגלותו לתהליך שיקומי, במסגרת הטיעונים לעונש.

בחלוף מספר דקות, ניגש הנאשם אל קופאית שישבה ליד הדלפק האמצעי (להלן- הקופאית) ואיים לבצע בה מעשה אלימות, באמצעות הפתק אותו הציג בפניה וזאת במטרה ליטול כסף מסניף הבנק ולשלול אותו שלילת קבע מהבעלים ללא הסכמתם.

עוד אני סבור כי בעבירה זו, שוד בנק באמצעות פתק, יש צורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירה מסוג זה וכי יש סיכוי של ממש שהחמרה בעונשו של הנאשם תביא להרתעת הרבים (ראו עניין טטרואשווילי הנ"ל).

...

עוד אני סבור כי בעבירה זו, שוד בנק באמצעות פתק, יש צורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירה מסוג זה וכי יש סיכוי של ממש שהחמרה בעונשו של הנאשם תביא להרתעת הרבים (ראו עניין טטרואשווילי הנ"ל).

בנסיבותיו המיוחדות של תיק העונש יהיה מתון, ולאור כל האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: · 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 21.4.2019 ועד ליום 6.5.2019.

· אני מחייב את הנאשם לשלם לעדת תביעה מס' 1, הקופאית, פיצוי בסכום של 3,500 ₪ שיופקד בקופת בית משפט עד לא יאוחר מיום 1.2.2020.

ג. ע"פ 2678/12 אבו כף נ' מדינת ישראל [15.1.13] - המערער הורשע לאחר שהודה בבצוע עבירת שוד בסניף דואר בבאר שבע, כשהוא היה רעול פנים והורה לפקידה למסור לו כסף באמצעות פתק עליו היה רשום שמדובר בשוד, תוך איומים כי ישפוך במקום דלק.

ע"פ 6752/10 טטרואשוילי נ' מדינת ישראל [5.4.11] - בית המשפט העליון דחה את ערעור המערער, שהורשע על יסוד הודאתו בעבירת שוד סניף בנק באמצעות פתק בו כתב "זה שוד תביא ת'כסף". הערכאה הדיונית גזרה על המערער 10 חודשי מאסר בפועל, עקב נסיבות חייו הקשות, העידר עבר פלילי, השבת כספי השוד, הודאה והבעת החרטה.

...

בע"פ 4521/12 סואמי נ' מדינת ישראל [30.6.14] צוטטו בהסכמה דברים שנאמרו בע"פ 6752/10 טטרואשוילי נ' מדינת ישראל, פס' ז' [5.4.11], פסקה ז, מפי כב' השופט (כתוארו אז) רובינשטיין: "עבירות השוד על סוגיהן מגיעות לפתחם של בתי המשפט חדשות לבקרים, והן לובשות צורות שונות. מהן קשות ואכזריות ומהן ברמה נמוכה יותר; הצד השוה שבהן הוא הרצון להשיג כסף קל. בענייננו מדובר באדם בעל רקע נורמטיבי, אשר ניגש לסניף הבנק ובידיו פתק המורה לפקיד להעביר לו כסף; והנה, זממו עלה בידו, מבלי שיצטרך 'ללכלך את ידיו' בנשיאת נשק או באיומים קולניים. ואולם, כמובן תיאור זה אינו מלא; שכן נקל לשער את האימה האופפת את הקרבן, במקרה זה פקידת הבנק, אל מול השודד - שהרי אין היא יודעת אם יש בידיו נשק ומה כוונותיו האלימות. על כן מתחייב רף ענישה מרתיע, וככלל, מאסר בפועל ... ". לפיכך, אני סבורה כי יש לתת משקל משמעותי לשיקולי ההרתעה והגמול, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, שעל פי טענתו - הביאו אותו לבצע את העבירה.

לכך ניתן להוסיף דברים שנאמרו בעניין ארליכסון הנ"ל, וצוטטו בהסכמה בע"פ 1875/14 אורן נ' מדינת ישראל [13.5.15], פסקה 14, שעניינו מעשי שוד: "מצוקה כלכלית אינה יכולה להכשיר מעשי נבלה ופריעת חוק". עם זאת, באיזון המתחייב בין האינטרסים המנוגדים, אני סבורה כי יש להשית על הנאשם עונש שיבטא את שיקולי הגמול באופן מידתי למידת אשמתו ונסיבותיו האישיות של הנאשם, ותוך התחשבות בהודאתו המוקדמת, על משמעויותיה.

סיכום נוכח כל האמור, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 24 חודשים, בניכוי ימיי מעצרו (מיום 20.12.15); מאסר בן 12 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור עבירת אלימות, לרבות אלימות כלפי רכוש; מאסר בן 6 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור עבירת רכוש, למעט כזו שכרוכה באלימות, ולמעט לפי סעיף 413 לחוק העונשין; קנס כספי של 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו.

לפני עומד לדין, בחור צעיר, שעברו הפלילי אינו מכביד, אשר משום מעשה שטות אשר להתרשמותי מעשה ילדותי הוא, הנובע מאישיות בלתי בשלה וילדותית, החליט כי לנוכח הפרסומים בתקשורת בדבר מקרים אחרים, יעלה בידו "לשדוד" בנק באמצעות פתק.

במקרה דנן, מצאה התביעה המשטרתית, או שמא אומר הפרקליטות, לנוכח ריבוי גורמי התביעה הפלילית במקומותינו, להגיש כתב אישום בעבירה של דרישת נכס באיומים, שהיא עבירה קלה יותר מעבירת השוד.

...

משום כך, אני סבור כי העונש בתוך המתחם שהצגתי לעיל הוא בתווך.

אני סבור כי במקרה זה לא יהא ראוי לגזור על הנאשם עונש שאינו מאסר בפועל "ממש" בהעדר מרכיבי שיקום רלבנטיים, או מרכיבי הקלה בעונש אשר יובילו לאי גזירת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

אשר על כן, אלה העונשים שאני גוזר על הנאשם: 9 חודשי מאסר בפועל.

אמנם האיום במהלך השוד נעשה באמצעות פתק, ולא ננקטה אלימות בפועל; ואולם, תוכן האיום – לפגיעה בנפש – היה חמור, ונקל לשער שהדברים הטילו אימה על פקידת הבנק, אשר לא ידעה אם הנאשם חמוש בנשק והאם בכוונתו לממש האיום, או להפעיל אלימות כלפיה.

...

מהטעמים האמורים, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת הסנגוריה, להזמין תסקיר משלים, שיבחן את האפשרות לשבץ את הנאשם במסגרת שיקומית טיפולית, חלף הטלת מאסר; מה-גם, ששירות המבחן חיווה דעתו כי הנאשם אינו מתאים כיום לטיפול במסגרת כזו, ובפרט כאשר נכשל הניסיון לשלבו במסגרת סגורה במהלך הליכי המעצר.

על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לקולא ולחומרה, אני דן את הנאשם כדלהלן: לשלוש שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו, מיום 29.4.12 ועד ליום 8.7.12, ומיום 19.7.12 ועד היום.