שגיאת חישוב דמי לידה בביטוח לאומי

  עוד נקבע, כי שעה ששכרה של עובדת הועלה בצורה ניכרת מספר חודשים לפני הלידה, מבלי שהיקף עבודתה או מהות תפקידה השתנו – הדבר עלול להעיד על פיקציה, ולכן רשאי פקיד התביעות – על מנת להגשים את תכלית דמי הלידה שהיא להבטיח את המשכיות ההכנסה הרגילה - לקבוע מה שכרה "האמתי" של אותה עובדת, ולפיו לשלם לה את דמי הלידה (דב"ע נא/6 - 0 שוורץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 202 (1991); עניין ברכה שהוזכר לעיל).

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת השכר העומד בבסיס חישוב דמי הלידה ובנושא זה עוסקים סעיפים 53 ו – 54 לחוק (ור' גם תקנות הביטוח הלאומי (אימהות), תשי"ד – 1954).

לסיכום כל האמור לעיל, לא נפלה טעות בהחלטת הנתבע לחשב את דמי הלידה המגיעים לתובעת בהתבסס על שכרה טרם העלאתו.

...

שנית, גם אם אחד מהשיקולים שהנחו את אבי התובעת הוא שמירה על שיוויונית בין בנותיו, הרי שביחס לתובעת – מועד העלאת השכר ושיעורה ביחס לשכר הרגיל ששולם לה עד אותו שלב, מביאים למסקנה כי מדובר בהעלאה לשם הגדלת דמי הלידה.

לסיכום כל האמור לעיל, לא נפלה טעות בהחלטת הנתבע לחשב את דמי הלידה המגיעים לתובעת בהתבסס על שכרה טרם העלאתו.

התביעה נדחית.

עוד נקבע, כי שעה ששכרה של עובדת הועלה בצורה ניכרת מספר חודשים לפני הלידה, מבלי שהיקף עבודתה או מהות תפקידה השתנו, הדבר עלול להעיד על פיקציה, ולכן רשאי פקיד התביעות – על מנת להגשים את תכלית דמי הלידה שהיא להבטיח את המשכיות ההכנסה הרגילה – לקבוע מה שכרה "האמתי" של אותה עובדת, ולפיו לשלם לה את דמי הלידה (דב"ע נא/6 - 0 שוורץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 202).

משלא ניתן הסבר סביר ומספק להעלאת השכר דוקא בחודשים על פיהם מחושבת הגימלה, הרי שהגענו למסקנה כי השכר שלאחר ההעלאה אינו משקף את השכר הראוי שהיה צריך להשתלם לתובעת עבור עבודתה והוא אינו בגדר "השכר הרגיל". לסיכום כל האמור לעיל, לא נפלה טעות בהחלטת הנתבע לחשב את דמי הלידה המגיעים לתובעת בהתבסס על שכרה טרם העלאתו.

...

בנסיבות מקרה זה, לאחר שבחנו את החומר שבפנינו, הגענו למסקנה כי אין לקבל את גרסת התובעת לפיה ההעלאה בשכרה ברבע השנה שקדמה ללידה משקפת את שכרה הרגיל.

משלא ניתן הסבר סביר ומספק להעלאת השכר דווקא בחודשים על פיהם מחושבת הגמלה, הרי שהגענו למסקנה כי השכר שלאחר ההעלאה אינו משקף את השכר הראוי שהיה צריך להשתלם לתובעת עבור עבודתה והוא אינו בגדר "השכר הרגיל". לסיכום כל האמור לעיל, לא נפלה טעות בהחלטת הנתבע לחשב את דמי הלידה המגיעים לתובעת בהתבסס על שכרה טרם העלאתו.

סיכום התביעה נדחית.

בחוזר 1436 (תחום אימהות) שניכנס לתוקף בחודש יוני 2012 (צורף כנספח ב' לסיכומי התובעת), צוין כי החוזר הקודם התבסס על חוות דעת שגויה משנת 1991 שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, ועל כן, החל ממועד כניסתו לתוקף של החוזר (26.6.12), "רבע שנה לחישוב דמי הלידה יהיה רבע שנה שקדם ל- 1 לחודש שבו חלה הפסקת העבודה ללא היתחשבות בחודש האחרון, לבד מהמקרים בהם יולדת עבדה חודש מלא וילדה ביום האחרון של החודש". חוזר 1436 ניכנס לתוקף עוד בטרם ילדה התובעת והתגבשה זכותה לדמי לידה ועל כן הוא החל על עניינה ולא ההנחיות הקודמות.

לאור האמור, כדין חישב המוסד את בסיס השכר לתשלום דמי הלידה של התובעת על החודשים פברואר – אפריל 2014, בהתאם להוראות החוק והתקנות וגם בהתאם לפסקי דין שניתנו, שבכולם חושבו דמי הלידה בהתאם לשלושת החודשים הקלנדריים שקדמו ל-1 בחודש של היום הקובע (ר' בל 18819-09-14 כבי יוסקוביץ – המוסד לביטוח לאומי (30.4.15), עב"ל 129/10 המוסד לביטוח לאומי - קרן פרידמן (20.06.2011); עב"ל 543/09 פלונית - המוסד לביטוח לאומי (04.05.2011); עב"ל 546/07 רונה בלומנפלד - המוסד לביטוח לאומי (20.01.2010)).

...

אין בפסק הדין בעניין זוכמן עליו מבססת התובעת את תביעתה, כדי לשנות ממסקנה זו. בהתאם למפורט בסיכומי המוסד, בעניין זוכמן פעל המוסד בהתאם לחוזר אמהות שהיה בתוקף עד לחודש יוני 2012 , חוזר שתאם את ההוראה שקדמה לתיקון התקנה.

לפיכך, אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית.

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ב"ל 71681-07-19 לפני: כב' השופט נוהאד חסן נציג ציבור (עובדים) מר אליעשור שעבין נציג ציבור (מעסיקים) מר עמירם אלון התובעת לילך מיזן רח' מנחם מנדל בייליס 4 חיפה מיקוד 3481404 הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד מנסור פסק דין

ב-3.7.19 הנתבע הודיע לתובעת במכתב, כי בהתבסס על שומת מס הכנסה לשנת 2019, נערך חישוב מחדש, ובהתאם לסעיף 54 לחוק הביטוח הלאומי חישוב דמי הלידה נעשה על פי הכנסתה של התובעת כעצמאית בשנת 2017 היות שנמצאה כהכנסה גבוהה יותר משנת 2018.

לטענתו, התובעת אינה זכאית להפרש דמי לידה, מכיוון שבחישוביה התבססה על תקופה שגויה לצורך חישוב דמי לידה כעובדת שכירה.

...

טענת התובעת כי יש לערוך חישוב שנתי, נדחית.

משאלו הם פני הדברים- דין התביעה להתקבל באופן חלקי, על כן כל צד ישא בהוצאותיו.

נוכח התוצאה אליה הגענו, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות בסך של 1,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים.

הנתבע שגה בהחלטתו עת קבע לתובעת תשלום על פי שכרה של פקידה צעירה ללא ניסיון והשכלה מתאימה והתעלם משכרה בפועל.

טענות הנתבע: חישוב דמי הלידה נערך בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995 ובהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) תשל"א-1971.

] עוד נקבע כי כאשר עסקינן בסעיף ביטוח שבו שכרו של המבוטח משמש בסיס לתשלום הגימלה, יש חשיבות רבה לקביעה אמיתית של שכרו: "לחשיבות זו מטרה כפולה, מחד דרוש שהגימלה, הבאה להחליף הכנסה שפסקה, תיתבסס על השכר שקבל המבוטח למעשה. מאידך, כדי למנוע ניצול לרעה של הוראות החוק, על פקיד התביעות לברר את נכונותו של השכר ואם הוא לא מושתת על נתונים בלתי נכונים[footnoteRef:2]." [2: דבע נב/ 0-140 אודט ברכה נ' המוסד לביטוח לאומי, פדע כד 524.

...

] לאור האמור לעיל, בבחינת נסיבות המקרה, הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את התביעה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת השתתפות בהוצאות משפט בסך 4,000 ₪.