שברים בכף רגל בתאונת דרכים: פגיעות אורתופדיות

המומחה הוסיף, כי לאחר התאונה הראשונה סבל התובע משבר בבסיס מסרק 5 של כף רגל ימין, אך השבר החלים ללא סיבוכים משמעותיים, ולאחר התאונה השנייה סבל מכאב צואר קל מאד, שלא הצריך היתייחסות מיוחדת בשנתיים שלאחר התאונה.

התובע הפנה לכך שד"ר אמיר, הרופא בתחום האורטופדיה שטיפל בו לאחר התאונה, לא ציין את הפגיעה בתאונה השנייה.

מדובר בהליך מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ומשכך לא עומדת לתובע כל דרך אחרת להוכיח פגיעתו אלא באמצעות מומחה מטעם בית משפט.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי כי דין בקשת התובע למינוי מומחה נוסף בתחום רפואת האורטופדיה להידחות.

לסיכום: כאב הכתף: לא תועד הן לאחר התאונה הראשונה והן לאחר התאונה השנייה ונזכר לראשונה חמישה חודשים לאחר התאונה הראשונה בניסוח לא ברור שמתאים למופע חדש.

אשר על כן, לא מצאתי כי יש בטענות המועלות על ידי התובע כדי להצביע על צורך במינוי מומחה נוסף ועל כן הבקשה נדחית.

המשיבה נבדקה על ידי מספר ועדות רפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), ובהתאם לדו"ח הועדה מיום 1.1.13, נקבעה נכותה הצמיתה של המשיבה עקב פגיעתה בתאונה לפי הפרוט לקמן: בגין פגיעה נפשית (דכאון תגובתי) – 15%; בגין הצלקת (רגישות יתר) – 10%; בגין הפגיעה האורטופדית עקב השבר בכף רגל שמאל – 10%.

אשר על כן, וככל שהאורטופד אשר ימונה מטעם בית המשפט יקבע קביעה אחרת באשר לקשר הסיבתי בין השבר המאוחר לבין הפגיעה בתאונת הדרכים, אזי יהא מקום לבחון את דרגת הנכות הנפשית כתוצאה מן התאונה, בנפרד מארוע השבר.

...

לסיכום, טוענת המשיבה כי הוועדות הרפואיות של המל"ל ערכו בדיקות יסודיות וממצות, תוך פירוט מסקנות הבדיקות ולא נפל כל פגם בהתנהלותן של הוועדות הרפואיות.

בנסיבות אלה, כאשר בפני הוועדות הרפואיות השונות של המל"ל נעדר חומר מהותי בתחום האורטופדי, עת נקבע שיעור הנכות, דומה שיש לקבל את הבקשה ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום רפואי זה. [ראו: רע"א 6812/06 תייר נ' אטיה (20.2.2007)].

נוכח האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה.

ממקום העבודה פונה התובע לבית החולים הגליל בנהריה, שם אובחן כסובל מפצע מעיכה בכף רגלו הימנית, שבר בבוהן כף הרגל הימנית.

הנכות הרפואית תאונת הדרכים שעבר התובע הוכרה כאמור כתאונת עבודה והגם שבהגשת התביעה במקור עתר התובע למינוי מומחים רפואיים, הרי שבהמשך ההליך נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית שליד המל"ל. וועדה ראשונה קבעה את שיעור נכותו הרפואית בשיעור של 53% החל מ-1.4.19 כאשר נכות זו כוללת : 20% בגין פגיעת מעיכה בכף הרגל –קישיון נוח של הקרסול לפי ס' 48(3)(ב) לתקנות המל"ל 10%בגין צלקות בגוף מכאיבות ומכערות לפי ס' 75(1)(ב) לתקנות המל"ל 10% בגין הפרעה קלה בתיפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה לפי ס' 34(ב)(2) לתקנות המל"ל. תוספת 50% לנכות לפי תקנה 15.

נכותו הרפואית האורתופדית של התובע כפי שנקבעה בועדת רפואית לעררים שליד המל"ל קבעה את נכותו בשיעור 30% בגין קישיון לא נוח של הקרסול שנובעת ממנח של אקווינוס ואריוס כלומר כף הרגל אינה מונחת במלואה על משטח הדריכה (בזוית שונה מ-90מעלות).

...

אף על פי כן, אני סבור שיש מקום לפיצוי גלובאלי בראש פרק זה שאותו אני מעריך לעבר ולעתיד ב-50,000 ₪.

עמדת הנתבעת ביחס לשימוש בקנאביס רפואי על ידי התובע לפיה יש לדחות טיפול זה מקובלת עלי בהעדר ראיה כי השימוש בקנאביס אושר לתובע.

לכן, אני סבור שיש לפסוק לתובע פיצוי בשיעור גלובאלי לעבר ועתיד בגין ניידות.

הועדה הרפואית של המל"ל מיום 5.5.21 קבעה למבקש דרגת נכות צמיתה של 5% בתחום הנפשי, וכן 15% בתחום האורתופדי בשל שבר מסרק כף רגל שמאל.

וזה עיקר דבריו – "נראה כי במצב הדברים הנ"ל המסלול הראוי אכן היה הגשת בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור, לפי סעיף 6ב לחוק. אכן, ככל שמתעלמים מהליך הערר בפני הועדה הרפואית לערעורים, סוגית הפיברומיאלגיה כלל לא נבחנה על ידי הועדה הרפואית של המל"ל, שהתייחסה אך לנכות האורתופדית. במצב דברים זה, ניתן להתייחס להחלטת הועדה הרפואית של המל"ל מהדרג הראשון כאל החלטה שקבעה את מכלול הנכות שנגרמה למבקשת כתוצאה מהתאונה. דהיינו - כהחלטה שבצד הפן החיובי שבה (קביעת הנכות האורתופדית ושיעורה), כוללת, מכללא, גם קביעה שלילית (בדבר העידר נכות בתחום נוסף). אם כך הוא - הדרך להוכיח קיומה של נכות בתחום נוסף היא באמצעות הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור קביעה זו, במובחן מבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בגדר הוראת סעיף 6א לחוק.... עם זאת, ניתן למצוא בספרות דיעה אחרת, לפיה, כאשר הועדה הרפואית של המל"ל לא נתנה דעתה על קיומה של נכות נוספת והתייחסה רק לנכות בתחום מסוים, יהיה מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט לפי סעיף 6א לחוק, ללא שקום צורך לסתור את הקביעה הקודמת (יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, 532 (מהדורה רביעית, 2013)).

כאמור, נראה כי עסקינן בכאב כרוני הכולל אף תיסמונת של אלודיניה ואף כי הכאב מתרכז בכף רגלו של המבקש נראה כי הוא חורג מהכאב הנילווה לפגיעה האורתופדית, מכל מקום קיימת הצדקה לבחון עניין זה מתוך הספק העולה מהתעוד החדש שהומצא על ידי המבקש בבקשתו לפני בית משפט קמא.

...

דין הערעור להתקבל.

העובדות, הפגיעה והנכות הרפואית התובע נפגע בתאונת הדרכים בעת שרכב על אופנוע, ופונה באמבולנס של מד"א לחדר מיון בבית החולים ע"ש "איכילוב בתל אביב, שם עבר בדיקות ולאחר צלום התגלו שברים בכף רגלו השמאלית, בבסיסי המסרקים 1-4, פצעי שיפשוף מרובים במרפק ימין ובשורש כף יד ימין.

הנכות הרפואית מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי, פרופ' י.קוסאשווילי, קובע בחוות דעתו, כי לתובע נגרמה מהתאונה נכות רפואית צמיתה: 5% בשל פגיעה בכף הרגל, שברים מרובים בכף רגל שמאל ע"פ סעיף 49(א) (מותאם חלקית) לתקנות.

...

על פניו, יש בנתונים אלה לתמוך במסקנה כי הפגיעה התפקודית בשל הנכות הרפואית בתחום האורתופדי (12.46%, הכולל 3% בגין צלקת מכערת עם השפעה תפקודית מזערית), אינה עולה על שיעורה של הנכות הרפואית.

סוף דבר סך הפיצוי המגיע לתובע בגין הנזקים מהתאונה הינו: הפסד שכר בעבר – 26,440 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע סכום הפיצוי בסך 130,193 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד כדין, ואגרה כפי ששולמה.