שברים בחוליות הגב: קביעת אחוזי נכות על ידי ועדה רפואית

הרקע לבקשה ביום 25.12.20, דנה הוועדה הרפואית מטעם המל"ל בעיניינו של המבקש (להלן: "הועדה הראשונה") ובמסגרתה נקבעו לו אחוזי נכות משוקללים בתחום האורתופדי והנפשי בשיעור של - 55.6%.

לאור דחיית ועדת הערר את טענות המבקש בתחום האורתופדי הוגשה בקשה זו. טענות הצדדים לטענת המבקש, במסגרת ועדת הערר נקבע כי לא נותרה לו נכות בגין הגבלת התנועה בגבו וזאת חרף תעוד רפואי המעיד על תלונות קודמות של המבקש, על הגבלה ביכולת הכיפוף של גבו וכאבים באיזור זה וחרף שברים אשר נימצאו בחוליות הגב של המבקש וכן בלט דיסק אחורי אשר נמצא בגבו בבדיקת EMG ובבדיקת CT, כמפורט בבקשה.

לעניין זה יפים הדברים שקבעו ע"י כב' השופטת דותן בבר"ע (ת"א) 1995/05 ראובן יהודה נ' הדר בע"מ חברה לבטוח (לא פורסם, ניתן ביום 1.3.06), בעיניין היתערבות בית משפט בהחלטות והערכות רפואיות: "סעיף 6ב תוקן לאחר שבתי המשפט צברו ניסיון ביישומו של חוק הפלת"ד ועל מנת לייעל את הדיון בו. המחוקק היה מודע לשוני בסדרי הדין והראיות בהליך להוכחת נושא שברפואה על פי פקודת הראיות ותקנות סדר הדין האזרחי, לבין קביעת דרגת נכות על פי דין אחר. אולם, למרות ההבדלים בחר בייעול ההליך ופישוט ההליכים. התרת הרסן באופן שיאפשר לבית המשפט הדן בתביעה על פי חוק הפלת"ד לבקר את החלטות הוועדות הרפואיות תוך השוואת חוות הדעת, שקילת הראיות שהיו בפני הוועדה והערכת אופיין המשכנע של ראיות אלה או אחרות מחטיאה את מטרת החוק." גם במקרה דנן, אני מוצא לציין, בדומה למשיבים בתגובתם, כי מפסיקת בתי המשפט כפי שאלו צוטטו לעיל, עולה, כי גם כאשר מובאת חוות דעת על ידי מומחה רפואי הסותרת את קביעת הועדה הרפואית, אין בכך די להתיר הבאת ראיות לסתירת קביעת הנכות על ידי הועדה, זאת מאחר ו"פריצת סכר" זה, יכול להוביל למצב בו מטרת ס' 6ב לחוק תתרוקן מתוכן, שכן יהיה ניתן לסתור בנקל את קביעת המל"ל חדשות לבקרים.

...

" מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני מוצא כי כל החומר הרפואי ביחס לעברו הרפואי של המבקש עמד לנגד עיני הוועדה הראשונה וכן ועדת הערר - ואין עובדה אשר נעלמה מעיני הוועדות האמורות ואף הצדדים אינם חלוקים בעניין זה. ועדת הערר אף מתייחסת בקביעתה לעניין מגבלת התנועה של המבקש, ומציינת כי לאור ממצאי בדיקת ה MRI ובדיקת ה CT - לא נמצא כי חוסר יכולתו של המבקש לכופף את גבו נעוצה בנזקים אשר נמצאו בבדיקות אלו.

סוף דבר מן המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה - כי דין הבקשה להידחות ולפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

נוכח נימוקי החלטתי, אני קובע כי המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 1,200 ₪ אשר ישולמו למשיבים בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסיקתו ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התובע הוכר כנפגע בעבודה והופנה לקביעת דרגת נכותו על ידי הועדה הרפואית.

הועדה מצאה כי לתובע נכות בשיעור 10% בגין צלקות בהתאם לסעיף 75(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשי"ד - 1954 (להלן: תקנות הנכות); 5% בגין הפגיעה בשורש כף יד ימין, בהתאם לסעיף 35(1)(א) לתקנות הנכות, ו-5% בגין פגיעה בחוליות עמוד השידרה לפי סעיף 37(8)א לתקנות הנכות.

בחוות דעתו מיום 6/7/2016, ד"ר דיין סבר כי יש לקבוע לתובע נכות רפואית בשיעור 5% בגין כל אחד משברי הדחיסה בחוליות עמוד השידרה (D11, L1, D9), 5% בגין שבר דחיסה שהתאחה בחוליה D12, 10% בגין הגבלה קלה של תנועת עמוד השידרה, 10% בגין הגבלת תנועה בשורש כף יד ימין דומינאנטית ו-10% בגין צלקות.

בגין הפגיעה בגב העריך כי נותרה לתובע נכות בשיעור של 5% בלבד בשל מצב לאחר שברים בחוליה T9 ושינויים נווניים.

...

טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות, יילמזלר ואל הר, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 1 פיצוי בסך של 558,933 ₪ (נזק פחות ניכויי מל"ל).

כמו כן אני מחייב את אל הר לשלם למוסד לביטוח לאומי סך של 62,503 ₪.

בחודש 3/20 או בסמוך לכך הגיש המערער תביעה לפי תקנה 36 לתקנות ונבדק על-ידי ועדה רפואית ביום 26.5.20.

בהתייחס לבדיקות הדימות שהוצגו קבעה הועדה "בדיקת MRI מיום 3.12.2020 שהוגשה היום בהשוואה לבדיקה מיום 16.6.2016, השבר של הלוחית העליונה ב- L1 היה כבר קודם, והשיויים הארטרוטיים בלוחיות בין חולייתיות L3-4 החמירו. מתואר במרווח L4-5 בלט אנולוס דפוזי, עם בלט לטראלי ימני לוחץ על שורש העצב לאחר ציוטפורמין." בהתייחס לטענה שאין בקיומה של מגבלה בתנועות עמוד השידרה כדי לחסום קביעת נכות בגין שבר בגוף החוליה קבעה הועדה כי היא מקבלת את הטענה וחוזרת בה מכוונתה להפחית את אחוזי הנכות כך שיש לקבל את קביעת הועדה מדרג ראשון לעניין גובה הנכות בגין הגבלה בתנועות ובגין השבר.

הועדה קבעה נכות נוספת בגין שבר בחוליה, וזאת על יסוד העמדה המשפטית כי הדבר אינו סותר את קביעת דרגת הנכות בשל מיגבלות בתנועות הגב.

דיון והכרעה הלכה כי בחינת ממצאים רפואיים ותרגומן לדרגות נכות הנה בסמכות ייחודית של הוועדה הרפואית לעררים, לה הידע הרפואי והכלים המקצועיים ובית הדין לא יתערב בשקול דעתה וקביעתה בדבר דרגת נכות מחייבת את בית הדין.

...

לא מצאנו לחייב את הוועדה לנמק מדוע אין בממצאי בדיקת התחושה כדי להצדיק קביעת דרגת נכות.

אנו מקבלים את טענת המערער בהתייחס להפעלת תקנה 15.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו.

ועדה רפואית לעררים שהיתכנסה ביום 03/02/2019 קבעה כי בעקבות התאונה נותרו לתובע נכויות רפואיות כלהלן: נכות בשיעור 10% בגין צלקות בפנים וביד שמאל לפי סעיף 75(2)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת"), נכות בשיעור 5% בגין מצב לאחר שבר בחוליה D5 בגב עליון לפי סעיף 37(8)(א) לתוספת, ונכות בשיעור 5% בגין קישיון נוח של אצבע 3 יד שמאל לאחר שבר תלישה לפי סעיף 44(4) לתוספת.

התובע הגיש חוות דעת רפואית מטעמו ערוכה על ידי ד"ר ג'אבר סאלח, מומחה בכירורגיה אורתופדית, אשר קבע כי בעקבות התאונה נותרו לתובע נכויות כלהלן: נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הצואר לפי סעיף 37(5)(א) לתוספת, נכות בשיעור 10% בגין הצלקות, נכות בשיעור 5% בגין השבר בחוליה בגב העליון לפי סעיף 37(8)(ב) לתוספת, ונכות בשיעור 10% עבור מצב לאחר השבר באצבע 3 יד שמאל לפי סעיף 35(1)(ב), היינו נכות רפואית משוקללת צמיתה בשיעור 30.5%.

...

סיכום התוצאה אשר על כן, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה לפסילת חוות דעתו של ד"ר גורן ואף לא למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדי.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעים 2-1 הוצאות משפט בסכום כולל של- 1,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.

ביום 15.2.22 נבדק התובע על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי אשר קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 9.75% מיום 1.10.21 ואילך, מתוכם 5% בגין חבלה בגב – הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל) ו-5% בגין שבר של גוף חוליה שהתרפא בלי תזוזה ובלי הגבלת תנועות לפי סע' 37(8)(א) לתקנות המל"ל. לאחר הגשת התביעה טענה הנתבעת 1 בכתב הגנתה כי בעת קרות התאונה לא נעשה שימוש ברכב המבוטח על ידה (רכבו של התובע) ובהתאם אינו בבחינת רכב מעורב ולכן החבות לפצוי התובע מוטלת על הנתבעת 2 בלבד.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את ההלכה הפסוקה ואת מכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי ראוי לאפשר במקרה דנן להביא ראיות לסתור, שכן מעיון בהחלטת המוסד לביטוח לאומי קיים ספק משמעותי באשר לשאלה אם כלל התיעוד הרפואי הרלוונטי עמד בפניי הוועדה הרפואית, ולמצער קיים ספק באשר לשאלה אם תיעוד זה נלקח בחשבון ושוקלל בקביעות המל"ל. ואנמק – במסגרת בדיקת התובע צוין במפורש כי: "תעודה רפואית ראשונה 17/1/21 שלושה ימים לאחר התאונה עמד ליד הרכב, רכב אחר פגע בגב שלו, 27/7/21 חצי שנה לאחר הארוע הנדון צילום גב תחתון יישור העקמת ושבר דחוס חלקי בגוף חוליה D11 בבדיקה 27/7/21 CT כנ"ל [...]" כלומר, הוועדה אכן היתה מודעת לטענות באשר לפנייתו של התובע לקבלת טיפול רק לאחר שלושה ימים ממועד התאונה, ולמועד הצילום אשר נעשה חצי שנה לאחר מכן.

אשר על כן, אין מנוס מלהגיע למסקנה לפיה הוועדה התעלמה מהמסמכים המוצגים כעת על ידי הנתבעת 2 – אם משום שלא עמדו בפניה ואם משום שלא נשקלו על ידה.

עם זאת, התרשמתי כי הבקשה הוגשה עם קבלת החומר הרפואי לידיה (אשר לעיתים איסופו לוקח זמן מה), מה שיצר עיכוב זניח בניהול ההליך ותו לא. לאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה, מתירה הבאת ראיות לסתור ומורה על מינוי מומחה בתחום האורתופדיה.