שבר בשורש כף היד בתאונת דרכים: אחוזי נכות

בית משפט השלום בנצרת ת"א 23758-09-12 ח'טיב ואח' נ' קרנית קרן לפצוי נפגע תאונות דרכים ואח' תיק חצוני: לפני כב' השופט אלעד טל התובעים 1. דאהש ח'טיב ע"י ב"כ עוה"ד חוסאם מועד ואח' 2. המוסד לביטוח לאומי (ניתן פס"ד) הנתבעים 1.קרנית- קרן לפצוי נפגע תאונות דרכים ע"י ב"כ עוה"ד ליפא ליאור ואח' 2.כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אלכסנדר דורון ואח' 3.ח'טיב ראיד פסק דין

מיום 1.1.11 נקבעה נכות צמיתה בשיעור 14.5% המורכבת מנכות בשיעור 10% בגין חיבור גרוע של עצם השוק לפי סעיף 47(2)א לתקנות המל"ל ומנכות בשיעור 5% בגין השבר בשורש כף יד ימין על פי סעיף הסל בתקנות 35(1)(ב).

הארוע נשוא התביעה כלל לא מעורר היתלבטות כזו שכן הנכויות כתוצאה מן הארוע נשוא התביעה וכתוצאה ממצבו של התובע עובר לתאונה הן שונות ומכח סעיפים שונים בתקנות המל"ל – הנכות בשוק רגלו השמאלית של התובע נפרדת לחלוטין מן הנכויות שנגרמו לו עובר לתאונה בפן הנפשי ובידו השמאלית; ואילו הנכות בשיעור 5% בכף ידו הימנית הנה בגין השבר בעצם הסירה במפרק כף יד ימין כתוצאה מהתאונה בעוד שנכותו ביד זו עובר לתאונה מורכבת מפגיעה עצבית בעצב המדיאנוס וקשיון באגודל ימין, שוב נכויות שונות על פי סעיפים שונים שבתקנות המל"ל. מטבע הדברים המקרים בהם קיימת עמימות עובדתית אינם רבים שאם לא כן בכל מקרה בו נגרמת החמרת מצב ניתן לכאורה להפעיל את דוקטרינת הגולגולת הדקה, מצב הסותר את אחד מעקרונות היסוד של דיני הנזיקין לפיו כל מזיק אחראי לנזק שגרם בלבד.

. "בפרישתו מהעבודה לא פעל המערער להקטנת ניזקו, ועל כל נזקיו כתוצאה מכך – אין המזיק חייב לפצותו". לאור האמור לעיל, משלא הובאו בפניי טעמים מוצדקים לאי חזרת התובע לעבודתו, משלא התרשמתי ולא הובאו בפניי ראיות המצביעות על כך שלנכותו של התובע מימד תיפקודי החורג מאחוזי הנכות שנקבעו לו, הגעתי למסקנה כי הפגיעה בכושר הישתכרותו של התובע אינה עולה על דרגת נכותו הרפואית בשיעור 14.5% אשר לשם הנוחות אעגלה ל – 15%.

...

יחד עם זאת, מקובלת עלי הטענה כי המל"ל אינו מחזיר את מלוא ההוצאות בין מחמת שחלק מההוצאות הן בגין נסיעה ברכב פרטי, ובין מחמת שלא נשמרו קבלות בגין כל הוצאה והוצאה.

סוף דבר לאור ההסכמה הדיונית בין הצדדים בשאלת החבות ישאו הנתבעות ב – 2/3 מן הפיצוי בחלקים שווים.

על כן הנני מקבל את התביעה ומחייב את כל אחת מן הנתבעות לשלם לתובע סכום של 124,347 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 18,913 ₪.

על פי ההחלטה מיום 28.4.2019, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בגין התאונה (שהוכרה כתאונת עבודה) הנה בשיעור של 32.64%; ולכך, בהפעלת הוראות תקנת 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), הוספה לזכותו הגדלת נכות בשיעור של מחצית הנכות הרפואית שנקבעה על ידי הוועדות - בשיעור של 16.32% נוספים.

פירוט נכויותיו הרפואיות של התובע שנקבעו בסופו של יום, בהצטברות כל החלטות הועדות הרפואיות שעבר לרבות ועדת העררים, בחיתוכן הסופי, הוא כלהלן: 10% נכות צמיתה - בגין הגבלה קלה בצואר, לפי הוראת סעיף 37(5)א' לתוספת לתקנות המל"ל. 2.5% נכות צמיתה - בגין שבר בעקב שמאל, לפי הוראת סעיף 49(2)ו' (מותאם) לתוספת לתקנות המל"ל. 2.5% נכות צמיתה - בגין שבר שורש כף יד ימין, לפי הוראת סעיף 35(1)א'-ב' (מותאם) לתוספת לתקנות המל"ל. 2.5% נכות צמיתה - בגין שבר שורש כף יד שמאל, לפי הוראת סעיף 35(1)א'-ב' (מותאם) לתוספת לתקנות המל"ל. 15% נכות צמיתה - בגין הפרעת היסתגלות, לפי הוראת סעיף 34(ב)2-3 (מותאם) לתוספת לתקנות המל"ל. 5% נכות צמיתה - בגין פגיעה בתיפקוד המיני, לפי הוראת סעיף 24(8)א'-ב' (מותאם) לתוספת לתקנות המל"ל. 10% נכות צמיתה - בגין צלקות, לפי הוראת סעיף 75(1)ב' לתוספת לתקנות המל"ל. הנכויות הזמניות שנקבעו הן בשיעור: 100% לשלושה חודשים מאז התאונה (24.8.16 עד 22.11.16), ו-38% ל-18 חודשים נוספים (מיום 26.11.16 עד יום 31.5.2018).

התובע איננו מתנייד בכסא גלגלים ונכויותיו לא מצביעות על מצב רפואי חמור כזה אשר דורש קביעת פיצויים בגין רכיב זה. אשר על כן, אינני מוצא לקבוע פיצוי בגין ראש נזק זה. כאב וסבל אזכיר, כי על פי חוק הפיצויים שומת הנזק הלא ממוני נעשית על-פי שיטה תעריפית, ולא אינדיוידואלית [ר' גם: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976; ע"א 184/80 אייגלר נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 17.06.1981)].

...

לטענתה, בהיעדר קביעה של המל"ל, לרבות - בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הצורך בניתוח/ים או הניתוחים שכאמור נטען כי ביצע, אין התובע רשאי להסתמך על טענות רפואיות שאין להן כל גיבוי בהחלטת המל"ל; ובהתאם - יש להתעלם מטענותיו של התובע בענין זה. בכל הקשור לטענות התובע לפגימות או נכויות החורגות מקביעת הנכויות העולה מהחלטת הועדה כפי שפורטו לעיל, אני מקבל את עמדת הנתבעת, בהיותן, בנסיבות, טענות נכויות שלא הוכחו לפניי.

בסופו של דבר נערכו שני דיוני הוכחות בנדון, ולאחר השלמת מסמכים, נקבע התיק לסיכומים.

משהוגשו ניתן פסק דין זה. סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 71,900 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 10,936 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – בסך 705 ₪ והוצאות עדים, ככל שנפסקו, בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.

מטעם התובע הוגשו חוו"ד הבאות:- ד"ר מיכאל לבני, אורתופד, נתן חוו"ד שבה קבע תובע נכות בשיעור 10% בגין הפגיעה בשורש כף היד לפי פרט 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן:- "תקנות הביטוח הלאומי") וכן נכות בשיעור 10% בגין הפגיעה בקרסול לפי פרט 48(3)(א) לתוספת לתקנות; ד"ר ליאור דיין, אשר הנו אורתופד בעל היתמחות ברפואת כאב, קבע נכות נוספת בשיעור 20% לפי פרט 29(6)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי לאחר שמצא כי קיימים סימנים ל CRPS בכף יד שמאל.

כיום עדיין סובל מכאבים והגבלה בתנועה בקרבול ימין ושורש כף יד שמאל" לאחר הפניה נרשם:- "סבל משבר בשורש כף יד שמאל שטופל ניתוחית. בצילומים לאחר הניתוח עמדה לא אנטומית של השבר (זוית גבית של כ 10 מעלות ועיוות מטפיזרי). בבדיקתי מצאתי הגבלה בתנועות שורש כף היד שנגרמה כתוצאה מהתאונה והשבר. (ההגבלה בתנועת אצבע 3 לא קושרה לתאונה הנידונה).

כפי שפורט בהרחבה באותם פסקי דין, שלי שהביאה הנתבעת (וכן בת.א. (ב"ש) 44265-01-22 א.ח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (24.8.23)) המחוקק לא היתנה את הפצוי בשיעור הנכות הרפואית, ובודאי שלא לפי תקנות הביטוח הלאומי (למעט פיצוי בגין כאב וסבל בתאונות דרכים לפי חוק הפיצויים).

...

יש קושי להיעתר לבקשה הן מבחינה פורמלית, הן מבחינה ראייתית ואבהיר:- מבחינה פורמלית – מדובר בראש נזק שהיה צורך לפרט אותו בכתב התביעה.

לפיכך הנני דוחה את הדרישה לתשלום סכום זה. דרך החישוב של הפיצוי בגין כאב וסבל הנתבעת מפנה, כאמור לדבריו של כב' השופט הנדל בעניין אלנסארה וכן לקביעתה של כב' השופטת צ'רקה בת.א. (שלום-י"ם) 48258-03-15 נ.א.מ נ' מוחמד ג'בארין ואח' (2018) שם מצאה לנכון להפחית את הפיצוי בשל העובדה שהתובע "לקח סיכון" בכך שלא עשה ביטוח.

סבור אני, כי בשאלה זו טועה הנתבעת ואין מקום להפחית את הפיצוי רק כעונש לתובע שלא ערך ביטוח.

ד"ר פאולה שטרמן, מומחית לכאב מטעם בית המשפט, קבעה כי בעקבות הפגיעה סובלת התובעת מתסמונת כאב עם מרכיבים חלקיים וקלים של CRPS בשלב של ריפוי, המקנים לה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי תקנה 41(10)(ה) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל).

אין חולק, כי ביום 20.5.2017, קרי, כשלוש שנים וחצי לאחר התאונה נשוא התביעה, הותקפה התובעת על ידי שלושה כלבים, ננשכה בזרועה השמאלית ובשוק ימין, ותוך כדי נסיונה לברוח נפלה ושברה את עצמות הרדיוס והאולנה בשורש כף יד שמאל ואת שני הפטישונים בקרסולה השמאלי.

כאב וסבל בהתאם להוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976 ועל פי נכותה הרפואית של התובעת וגילה, יש לפסוק לה סך של 20,970 ₪ בפריט זה. סך כל הנזק ניזקה של התובעת מסתכם אפוא, בסך של 216,838 ₪ כדלקמן: הפסדי שכר בעבר: 92,549 ₪ אובדן כושר הישתכרות : 70,000 ₪ הפסדי פנסיה: 20,319 ₪ עזרת הזולת : 10,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות: 3,000 ₪ כאב וסבל: 20,970 ₪ סיכום: 216,838 ₪ סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 216,838 ₪.

...

מכל האמור לעיל, ונוכח קביעתי על העמדת חלף-שכרה של התובעת עובר לתאונה על בסיס של 5,600 ₪, מצאתי לנכון להעמיד את נכויותיה הזמניות של התובעת, על דרך האומדנא, על השיעורים הבאים, ובהתאם לפסוק לה פיצוי בגין הפסדי שכר כדלקמן: למשך 3 חדשים (דצמבר 2013 - פברואר 2014) יש לפסוק לה פיצוי על פי הפסד שכר מלא, קרי, 3 חדשים X 5,600 ₪ = 16,800 ₪ למשך 9 חדשים נוספים (מרס - נובמבר 2014), עד למלֹאת שנה מהתאונה, יש לפסוק לה פיצוי על פי נכות זמנית של 50%, קרי, 9 חדשים X 50% X 5,600 ₪ = 25,200 ₪ לאחר מכן ועד לפגיעתה באירוע תקיפת הכלבים ביום 20.5.2017, סך הכל כ - 29 חדשים - לפי הנכות הצמיתה שנקבעה לה על ידי מומחית בית המשפט - 10%, קרי, 29 חדשים X 10% X 5,600 ₪ = 16,240 ₪.

אוסיף, כי לא שוכנעתי כי רכשה מכשירי חשמל כגון מייבש כביסה, מדיח כלים ושואב אבק רק בגין פגיעתה בתאונה, כטענתה (עמ' 11, ש' 17).

כאב וסבל בהתאם להוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976 ועל פי נכותה הרפואית של התובעת וגילה, יש לפסוק לה סך של 20,970 ₪ בפריט זה. סך כל הנזק נזקה של התובעת מסתכם איפוא, בסך של 216,838 ₪ כדלקמן: הפסדי שכר בעבר: 92,549 ₪ אובדן כושר השתכרות : 70,000 ₪ הפסדי פנסיה: 20,319 ₪ עזרת הזולת : 10,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות: 3,000 ₪ כאב וסבל: 20,970 ₪ סיכום: 216,838 ₪ סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 216,838 ₪.

כתוצאה מהתאונה ניחבל הנאשם ונזקק לטפול רפואי ונגרמו לו חבלות של ממש כדלקמן: שברים בצלעות מימין וחלל חזר אחור, לצרציה דרגה 3 של הכבד ללא דמם פעיל, שבר באיצטרובלום ימין, שבר צלע ראשונה מימין, שבר מרוסק בשורש כף היד, שבר קטן של הסטילואיד האולנרי, תת פריקה של האולנה, שבר בקוטב המקורב של הסקפואיד ללא הסטה, שבר בבסיס עצם מטקרפלית 1, שברים קטנים ופרגמנטים תוך מפרקיים במרפק.

טיעוני ב"כ הנאשם לעונש לטענת ב"כ הנאשם יש להיתחשב לקולה בכך שהנאשם לקח אחריות על התאונה וחסך זמן שפוטי ובכך שגם הנאשם עצמו נפגע בתאונה באופן קשה ופונה לבית החולים כשהוא מורדם ומונשם, עבר 9 ניתוחים, מספר רב של הליכים רפואיים ונקבעה לו נכות בשיעור של 66 אחוזים מביטוח לאומי.

הנאשם בעצמו ניחבל קשה מאוד ונקבעו לו אחוזי נכות.

מיתחם הענישה בגרימת תאונת דרכים ברף רשלנות גבוה או בינוני-גבוה, שתוצאותיה חבלות של ממש שאינם ברף הנמוך למספר מעורבים, נע ממספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד מספר חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מספר שנות פסילה החל מ-3 שנים, פיצוי לנפגע העבירה ועונשים נוספים צופים פני עתיד.

...

בנסיבות אלה אני קובעת כי מידת הרשלנות היה גבוה.

לפיכך, נוכח מספר המעורבים שנפגעו בתאונה, חומרת החבלות שנגרמו להן והשפעתם על חייהם עד היום אני קובעת כי מידת המסוכנות הינה בינונית .

לפיכך אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 4 חודשים.