שבר בקרסול ובברך בתאונת דרכים: נזקי גוף

מבוא: לפניי תביעת ניזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 - (להלן: "הפלת"ד").

בעקבות התאונה פונה התובע לחדר הטראומה במרכז הרפואי אסף הרופא בצריפין, שם אובחנו אצלו שבר פתוח מרוסק בצואר עצם המסרק 3 ושברים בבסיסי מסרקים 4 ו- 5 בכף יד ימין, שבר פתוח בימלאולרי עם פריקה וחשיפה של קרסול ימין, שבר פתוח של הפיקה וקרע של הרטינקולום המיישר בברך ימין וכן שברים בגלילים המקורבים ובמסרק בבהונות 4 ו- 5 בכף רגל ימין.

...

לאור האמור לעיל, ובהתחשב במהות פגיעתו והנכות הרפואית הצמיתה - (62.27%) והנכות התפקודית שנקבעה - (60%), נראה לי שנכון לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה של עזרת הזולת על דרך האומדנה הן לגבי העבר והן לגבי העתיד ואני מעמיד את הפיצוי המגיע לו על סכום גלובאלי בסך של 350,000 ₪.

סיכום: מהאמור לעיל מתקבלת, אפוא, הערכת הנזקים הבאה: כאב וסבל – 166,465 ₪ הפסד השתכרות בעבר: 307,511 ₪ הפסד השתכרות בעתיד: 1,427,676 ₪ הפסד הפרשות המעביד לפנסיה: 208,222 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: 100,000 ₪ נסיעות וניידות לעבר ולעתיד 200,000 ₪ עזרת צד ג' ומטיבים לעבר ולעתיד: 350,000 ₪ ------------------------------------------------------------------------------------------------- סך הכל: 2,759,829 ₪ ניכויים: כאמור, הנתבעת ביקשה כפי שהוסכם בין הצדדים, על ניכוי התשלומים התכופים ששולמו לפי ערכם ביום הניכוי ובגילום שכ"ט עו"ד ומע"מ. ראוי לציין כי, המל"ל דחה את תביעת התובע לנכות כללית ולניידות, כך שהתובע לא קיבל כל קצבה מהמל"ל, ומכאן שהוסר החשש שהתובע יקבל פיצוי יתר – (כפל פיצוי), מהמל"ל בעתיד, ולכן אין לערוך ניכוי רעיוני.

סוף דבר: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,759,829 ₪, בניכוי התשלומים התכופים ששולמו לפי ערכם ביום הניכוי ובגילום שכ"ט עו"ד ומע"מ. על יתרת הסכום שנפסק לתובע, לאחר הניכוי של התשלומים התכופים ששולמו, יתווסף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ, וכן החזר אגרת בית משפט ששולמה על ידו כשהיא משוערכת נכון ליום התשלום.

הצדדים חלוקים בסוגית הפצוי המגיע לתובעת בגין ניזקי הגוף שנגרמו לה. הרקע העובדתי ביום 14.08.12 נפגעה התובעת בתאונת דרכים כהולכת רגל, ופונתה לבית החולים "קפלן". בבדיקתה של התובעת בבית החולים אובחן שבר בקרסול רגלה השמאלית, פגיעה בברך שמאל ופגיעה בזרועה השמאלית.

...

ב"כ הנתבעים טענה בסיכומיה (טענה שהועלתה כבר בשלב תחשיב הנזק), בנוגע לנכות האורתופדית, כי "הנכות אשר נקבעה למעשה אינה תואמת את מצבה של התובעת". מאחר מדובר בקביעת נכות על פי דין, ולא הוגשה בתיק זה בקשה מטעם הנתבעים, לסתור את הקביעה האמורה, אין בידי לקבל טענה זו. על כן, ומכח הוריית סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, מדובר בקביעה המחייבת בהליך זה. על כן נכותה הרפואית של התובעת נקבעה בשיעור של 28%.

אני דוחה את טענת הנתבעים כי הנכות האורתופדית שנקבעה אינה תואמת את מצבה של התובעת.

שוכנעתי כי התובעת נעזרת בבעלה ככל שמתאפשר, והיא מתקשה להלך גם למרחקים קצרים.

בשל כך, ולנוכח אופי הנכות האורתופדית, אני קובעת את הפיצוי לתובעת בגין הוצאות מוגברות לניידות, בסכום גלובאלי וכולל (לעבר ולעתיד) בסך 20,000 ₪.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 172,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 26,161 ₪ ואגרת בית משפט ששולמה (בשערוך להיום) בסך 735 ₪.

לפני תביעה המוגשת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת עקב תאונת דרכים, בה היתה מעורבת ביום 24.12.10.

· הנתבעת טענה, כאמור, כי מדובר בפגיעה קלה ללא שברים שלא הצריכה אישפוז וכי אין לקשור את התעוד הרפואי שצורף לשנים 2012 ו – 2013, לתאונה.

בכל מקרה, נטען, כי מדובר בהוצאות שהתובעת היתה פטורה מתשלומן ואם הן שולמו, זכאית היא להחזר מקופ"ח. עיינתי בקבלות שצורפו ולא שוכנעתי כי ניתן לקשור את כל ההוצאות שהוציאה התובעת לתאונה, כך למשל אין אינדיקאציה לכך שמצבה הרפואי חייב רכישת המזרן והכריות האורתופדיות ולא הוכח כי כל ההוצאות ששולמו בגין הטיפולים ברפואה משלימה קשורות לתאונה, כאשר עיון בתעוד הרפואי מלמד כי לאחר התאונה וללא קשר אליה התלוננה התובעת על פגיעות בקרסול ובברך וכאשר חלק מטיפולים אלה ניתן כשלוש שנים לאחר התאונה, חרף העובדה כי התובעת לא טוענת לנכות עקב התאונה.

...

· מנגד טענה הנתבעת כי מדובר בפגיעה קלה שלא הצריכה כל עזרה ואין הצדקה לפסיקת פיצוי ברכיב נזק זה. לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים השונים, לאור המגבלות עליהן התלוננה התובעת והטיפולים הרפואיים שעברה, אני פוסקת לה פיצוי על דרך האומדנה בגין העזרה שניתנה ע"י בני משפחה, עזרה החורגת מעזרה רגילה הניתנת על ידם, בסך של 1,500 ₪.

בכל מקרה, נטען, כי מדובר בהוצאות שהתובעת היתה פטורה מתשלומן ואם הן שולמו, זכאית היא להחזר מקופ"ח. עיינתי בקבלות שצורפו ולא שוכנעתי כי ניתן לקשור את כל ההוצאות שהוציאה התובעת לתאונה, כך למשל אין אינדיקציה לכך שמצבה הרפואי חייב רכישת המזרן והכריות האורתופדיות ולא הוכח כי כל ההוצאות ששולמו בגין הטיפולים ברפואה משלימה קשורות לתאונה, כאשר עיון בתיעוד הרפואי מלמד כי לאחר התאונה וללא קשר אליה התלוננה התובעת על פגיעות בקרסול ובברך וכאשר חלק מטיפולים אלה ניתן כשלוש שנים לאחר התאונה, חרף העובדה כי התובעת לא טוענת לנכות עקב התאונה.

השופט, ד"ר קובי ורדי לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט השלום בהרצליה (כבוד השופט, סגן הנשיאה, יחזקאל הראל) מיום 9.5.12 (ת"א 10510-06), שדן בגובה הפצוי לו זכאי המשיב והמערער שכנגד (להלן: "המשיב") בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים ביום 21.12.04.

" פרופ' פרס קבע בחוות דעתו (מוצג ד' למוצגי המערערת) כי: "התאונה בסוף שנת 2001, בה נפל שמואל משה מסולם בגובה 3 מטר, גרמה לו לשבר בקרסול שמאל עם נזק בסחוס הארטיקולרי של הפרק... החבלות בסחוסים בקרסול שמאל ובשתי כפות הרגליים היו אחראיות להתפרצות התקפי Gout בכפות הרגליים ובקרסול שמאל, שהחמירו את הנזק... התאונה בסוף שנת 2004 גרמה לשמואל משה שברים בקרסול ימין, בברך שמאל ובאצטבולום של פרק ירך שמאל... שהובילו ביחד עם התקפי דלקת Gout בפרקי קרסול ימין וברך שמאל לשינויים בפרקים אלה, להגבלה בתנועתם ולנכות.

...

סוף דבר התוצאה היא כי דין הערעור שהגישה המערערת להתקבל בחלקו, במובן זה שיש להפחית מהפיצוי שנפסק על-ידי בית משפט קמא סך של 150,000 ₪, נכון להיום (כולל שכ"ט עו"ד) ובאופן שהמערערת תהא פטורה מתשלומים נוספים למשיב מעבר לאשר שילמה.

דין הערעור שכנגד להידחות.

המשיב ישלם למערערת שכר טרחת עו"ד בסך של 23,600 ₪.

בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים נגרמו לתובע ניזקי גוף, בגינם הוגשה התביעה כאן, לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף.

החל מיום 1.7.2020 נכותו הצמיתה הכוללת של התובע בתחום האורתופדי בגין התאונה היא בשיעור 50.3%, בגין: קשיון נוח בשורש כף יד ימין (20%); מצב דמוי קשיון נוח חלקי באגודל ימין (5%); חיבור גרוע של הרצועה בעקבות שבר באמת יד שמאל (10%); הגבלה בתנועתיות שורש כף יד שמאל (5%); השפעה קלה עד בינונית על כושר הפעולה של ברך שמאל (15%); הגבלה ניכרת בתנועתיות קרסול שמאל (10%); צלקות (15%).

...

בשקלול כל האמור לעיל, וכן טיב הפגיעות, הצורך לטפל בתחום האורולוגי, קיומם של צלקות וכאבים, אני סבורה שהתובע כאדם לא מבוגר יזדקק במהלך חייו להוציא הוצאות רפואיות גם על טיפולים אלטרנטיביים, אשר חלקם אינם ממומנים על ידי קופת החולים, ובחלקם מימון הטיפולים באופן מוגבל.

אשר על כן אני אומדת הפיצוי הראוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד באופן גלובלי, שיכלול בתוכו גם פיצוי אפשרי בגין ניידות, שכאמור עניין זה לא הוכח, ואולם אולי בעתיד לכשיזדקן התובע תהיה לנכותו בתאונה השפעה גדולה יותר על ניידותו, וזאת בסך של 100,000 ₪ אשר לעזרת צד ג' בעתיד, גם כאן בהתחשב בטיב הפגיעה, בגיל התובע ובעובדה שלפגיעות התובע בתאונה תהיה השפעה גדולה יותר בעתיד, אני סבורה שלמרות שבעבר לא הוכיח התובע הוצאת הוצאות לעזרת צד ג', סביר שהוא יזדקק להוציא הוצאות מוגברות לקבלת עזרת צד ג' לו ולביתו בעתיד, לאור השפעת הפגיעה על יכולתו לבצע עבודות פיסיות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את תביעת התובע בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים האמורים בפסק הדין, להם מצטרפים הפרשי הצמדה וריבית כאמור בפסק הדין, ומהם מנוכים תשלומים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור בפסק הדין.