שבר בקרסול בתאונה בדרך לעבודה: תביעת פיצויים

בדוח מד"א מצוין "חשד לשבר מעל קרסול ימין לאחר מעידה ברחוב ונפילה" (נספח ג לתצהיר התובע).

לפיכך אם החברה הייתה ממילא בדרך לקריסה, ברי כי יש לכך משמעות לעניין גובה הפצוי שיש לפסוק בהליך זה. באשר לאופי עבודתו של התובע כמנהל עבודה נישאל התובע האם הוא מבצע את העבודה בפועל.

אכן, התובע הוא זה שקבע את שכרו עובר לתאונה בהיותו הבעלים של החברה, אך יש להניח כי זהו הסכום שניכנס לכיסו מכספי החברה, ולא הוכח אחרת, ולכן בנגוד לטענת הנתבעת יש להיתחשב בו. עוד יש להוסיף כי גם בהנחה שהחברה הייתה קורסת ממילא בתקופה של התאונה, עדיין נותר כושר הישתכרותו של התובע כמנהל עבודה שכיר, ויש להניח כי לולא התאונה היו סכוייו למצוא עבודה בתחום זה גבוהים יותר.

באשר לריבית ההוון של תגמולי המל"ל. על פי ההלכה המנחה הקיימת כיום, במקרה בו מיתעקש המל"ל בתביעת השבוב על ריבית הוון של 2% ישא המזיק בפער שייוצר בין סכום הנכוי מהפצוי לניזוק שיעשה בהתאם לריבית הוון של 3%, לסכום השבוב שיחושב לפי ריבית הוון של 2% (ת.א. (מחוזי חי') 3380-01-17‏ פלוני נ' ע.מ.א. יזמות ובנייה בע"מ (23.12.2019)).

...

לסיכום ראיות התובע, אם כן, יש להסתמך על עדותו של התובע הנתמכת בדברים שאמר גם סמוך לאירוע במל"ל ובעדותה של אשתו של התובע באשר למפגע שצילמה לאחר שהתובע הצביע לה עליו במועד סמוך לאירוע.

סיכום הנתבעת תשלם לתובע 1 פיצוי בסך של 105,800 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע 2 סך של 317,400 ₪.

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 28.1.1965, לאחר שמעד, לטענתו, במהלך הליכתו על מדרכה בסמוך לסניף של "המשביר לצרכן" במרכז ירושלים ושבר את קרסולו.

כך, במסמך טר"מ (המקום הראשון אליו פונה התובע) נרשם "היום תוך כדי עבודה נקע קרסול ימין", בסיכום המחלה משערי צדק (מיום התאונה) נרשם "חבלה סיבובית של קרסול ימין", בסיכום המחלה מהדסה עין כרם (שם התאשפז ביום 14.9.11 ושוחרר ביום 18.9.11) נרשם כי "לדבריו כשבועיים טרם קבלתו נפל ונחבל בקרסול ימין". בתעודה רפואית מקופת חולים כללית (מיום 9.10.11) נרשם, כי "לדבריו נפל ברחוב ב-31.8.11 בדרכו לעבודה, ניחבל בקרסול רגל ימין". בטופס בל/200 מיום 30.7.12 נרשם "יצאתי מרחוב החבצלת לחנות טמבור, בככר ציון בירושלים נפלתי כתוצאה מאבנים מישתלבות שבורות ומעורערות". בחוות דעת המומחה מטעמו (ד"ר לבני) נרשם כי התובע "ניתקל במרצפת שבורה", בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים (ד"ר וייס) נרשם כי התובע "מעד על אבני מישתלבות בכניסה למשביר" ובחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט (ד"ר עמית-כהן) נרשם כי התובע "ניתקל בריצפה שבורה נפל ונחבל בקרסול ימין". אף שאכן קיימים הבדלים, כמתואר לעיל, לא מצאתי שיש בכל ההבדלים שניתן למצוא בתאור התאונה, שניתנו על ידי התובע או מפיו, כדי לערער את גרסתו של התובע ביחס לנסיבות קרות התאונה, עליה חזר גם בעדותו ואותה תמך גם בתרשים ובתמונות.

...

בנסיבות אלה מצאתי שהתובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו במשפט האזרחי להוכיח את גרסתו לנסיבות קרות התאונה, גם בהיותו עד יחיד לתאונה שהוא בעל דין וגם אם חברו (שלא היה עד לתאונה עצמה, אלא רק עזר בפינויו לקבלת טיפול רפואי) לא העיד בסופו של דבר.

האחריות לתאונה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום להטיל על הנתבעת אחריות לתאונה ולחייבה בפיצוי בגין נזקי התובע כתוצאה ממנה.

עוד העיד, כי יכול להיות שהמצב הנראה בתמונה יהיה יותר מיום אחד, אך "שבוע נראה לי מוגזם" (שם, ש' 9) ושבועיים "קשה לו להאמין" (עמ' 23, ש' 20).

בגין התאונה הנוספת, התובע אושפז ארבעה ימים; ובמסמך סיכום האישפוז מיום 12.4.19 נרשם, בין היתר: "... שבר מידשאפט רדיוס וראש אולנר משמאל, שבר לטראלי קונדיל פימורלי משמאל." על התאונה הנוספת העיד התובע לראשונה בחקירתו, ובעדותו התברר גם כי טרם הגיש בגין התאונה הנוספת תביעה לקבלת פיצוי בעבור נזק גוף, מאחר ועניינו עדיין מתברר מול המל"ל. לפיכך, יובהר כי פסק דין זה יידון בתביעת התובע לנזק גוף כתוצאה מהתאונה הנדונה בעניינינו, זו מיום 15.12.17, ולא – בתוצאות התאונה הנוספת; אך, מאידך, לא אוכל להיתעלם לחלוטין מהשפעה אפשרית של התאונה הנוספת.

הנכות הרפואית כאמור, התובע , יליד 1986, נפגע ביום 15.12.17 בתאונת דרכים בדרכו לעבודתו כאשר רכב על אופנוע.

יחד עם זאת, אין להיתעלם מפגיעתו של התובע בתאונה, ובפרט מהפגיעה שנקבעה לו בקרסול, אשר אני מאמין כי הנה מקשה על התובע בפעילויות מסויימות בהשוואה ליכולתו עובר לתאונה, לרבות - בעבודתו של התובע משך השנים האחרונות,בה נידרש, בין היתר, לפעולות פיזיות לצד היותו מנהל, ולו בחלק מהזמן.

...

בפסק דין חדש יותר, שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, מצא בית המשפט להפחית משיעור הפיצוי של קטינה ולהעמידו על שיעור גלובלי של כ- 70% כאשר מדובר היה בנכות של 5%.

סוף דבר בעקבות כל האמור לעיל, אני פוסק כלהלן: התביעה הנדונה מתקבלת כך, שהנתבעת תשלם לתובע סך של 55,475 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע – החזר שכר טרחת עו"ד בסך של 8,438 ₪, וכן תישא בעלות החזר האגרה ששילם התובע בנדון.

בפניי תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: חוק הפיצויים), בשל תאונה בה היה מעורב התובע.

הנכות הרפואית – קביעות הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי התובע נפגע בתאונה כאשר היה בדרכו לעבודה, ומשמדובר ב"תאונת עבודה" נקבעה נכותו הרפואית של התובע על ידי וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי וזאת, בהתאם למסלול הקבוע בסעיף 6ב לחוק הפיצויים.

הועדה הרפואית קבעה לנכות הצמיתה נקבעו לתובע 10% נכות בשל הגבלה ניכרת של תנועות קרסול ימין לאחר שבר סגור בשני הפטישונים וכן נקבעו לתובע 10% נכות צמיתה בשל צלקות מכאיבות ומכערות.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בחנתי את התיעוד הרפואי בעניינו של התובע, התרשמתי מעדותו, מעדותה של אשתו ושל מנהלו הקודם, אני סבורה כי יש להעמיד את נכותו התפקודית בגובה נכותו האורתופדית.

הנכות התפקודית שנקבעה עומדת כאמור לעיל, על 10%, ובצירוף 12.5% בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות אני קובעת לתובע פיצוי בגין ראש נזק בסך של 500,000 ₪.

, ועל כן אני מורה כי הנתבעת תפצה את התובע בסך של 460,257 ₪ בצירוף 13% שכ"ט ומע"מ (70,005 ₪) והוצאות משפט.

לפני תביעה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת לאחר שנפלה ונחבלה לטענתה כתוצאה מכניסת כף רגלה לשקע שהיה בין אבני השפה של מדרכה בשטחה של הנתבעת.

התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעת רפואית של ד"ר בן צבי יעקב אשר העריך את נכותה של התובעת בשיעור של 20% לפי סעיף 48(3)(ב) לתקנות בגין השבר בקרסול ותוצאותיו וכן, בשיעור של 10% בגין צלקות ניתוחיות מכערות.

נסיבות התאונה על פי גרסת התובעת בכתב התביעה התאונה אירעה כך: "בתאריך 25/12/2017, רכבה התובעת על אופניה בדרכה לעבודתה. בהגיעה לפינת הרחובות טשרניחובסקי ובוגרשוב, עצרה לצד המדרכה בשל רמזור אדום שהיה לפניה והניחה רגל אחת על שפת המדרכה. תוך כדי כך, נתקעה רגלה הימנית בתוך בור שנוצר בין אבני השפה שלא הוצמדו זה לזה באופן ראוי...כתוצאה מחדירת רגלה לבור, התעקמה הרגל והתובעת נפלה מאופניה ונפגעה. לאחר הארוע תוקן הבור ע"י הערייה ומולא בטון". לכתב התביעה כנספח "א" צורפה תמונה של המפגע הנטען.

...

במצב דברים זה אין מנוס מן המסקנה לפיה התובעת לא המציאה ראיה התומכת בטענתה לקיומו של סיכון צפוי ובלתי סביר שגרם לנפילתה ומכאן, שלא עמדה בנטל השכנוע הרובץ לפתחה לפי המבחן של מאזן ההסתברויות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי נפילתה אירעה בעטיו של מפגע בכלל וככזה העולה לכדי סיכון בלתי סביר בפרט.

התובעת לא צלחה לעבור משוכה זו. מכאן מתבקשת המסקנה לפיה דין התביעה להידחות וכך אני מורה.