שבץ מוחי בעבודה ותביעה לביטוח לאומי

ביום 23.1.2019 דחה הנתבע את התביעה לתשלום דמי פגיעה בגין שבץ מוחי מאחר שלא הוכח קיומו של ארוע תאונתי המהוה תאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] (להלן: "החוק").

ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהוה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה דב"ע נג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ז 50 (1994); דב"ע נב/0-88 כאמל קופטי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ט 169 (1995); דב"ע שם/0-96 המוסד לביטוח לאומי נ' אמנון וייל פד"ע יב 225 (1981); דב"ע נו/0-251 בצלאל ישינובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"א 241 (1998).

...

עדויותיהם השתלבו זו בזו וחלקיהם הצטרפו לכלל מסקנה כי לא היתה כל כוונה לפטר את התובע או מי מחברי הקבוצה, וכי אף אחד לא יכול היה להבין את המכתב אחרת, וזאת הן לאור לשונו ותבניתו של המכתב והן לאור התנהלות נציגי המפעל לאורך כל השנים הרבות שמעולם לא פיטרו עובדים על רקע דומה.

שוכנעתי, שלא היה לתובע כל יסוד להניח שהמכתב שקיבל היה מכתב פיטורים.

אשר על כן, מאחר שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו, דין התביעה להידחות.

התובע הגיש חוות דעת רפואית של ד"ר קוריצקי, לפיה עקב קשר הזמנים, חריגות הארוע של אי עמידה בזמנים וקריסת המחשב, ניתן לקשור בין האירועים לבין הופעת השבץ המוחי הקשה.

תאונת עבודה מוגדרת בחוק כ - "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו." ההלכה המשפטית אשר להכרה באוטם מוחי כ"תאונת עבודה", בדומה להלכה בנוגע לאוטם שריר הלב, נסקרה לאחרונה בעבל (ארצי) 35047-08-13 מרינה בריקלין - המוסד לביטוח לאומי, (23.7.14), בהאי לישנא: "נפסק לא אחת כי בדומה לאוטם שריר הלב, על מנת שאוטם מוחי יוכר כתאונה בעבודה על המבוטח להוכיח קרות ארוע חריג בעבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. השאלה האם ארוע מסוים מהוה ארוע חריג תבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, דהיינו, כיצד השפיע הארוע בעבודה על אותו מבוטח ולא כיצד היה ראוי שאותו ארוע ישפיע עליו. עם זאת, בחינה סובייקטיבית זו מצריכה עגון בראיות אובייקטיביות. על המבוטח להוכיח כי היה ארוע שיכול להחשב לגביו כארוע חריג, ואין די באמירה שלו עצמו כדי להוכיח את קיומו של ארוע חריג (עב"ל 34697-06-12 אלי פסח לאופולד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.2.14 בפיסקה 13 וההפניות שם; עב"ל 18386-12-10 קונסטנטין ז'ירנובסקי- המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.1.12 בפיסקה 8 וההפניות שם)". עוד נפסק, בעבל (ארצי) 29425-11-12 יוסף ישראלי - המוסד לביטוח לאומי, (29.4.14), כי: "קביעת ארוע חריג הנו תנאי בלתו אין, להמשך בירור שאלת הכרה בארוע מוחי כפגיעה בעבודה. במקרה של ספק בחריגות הארוע, על מנת לא לסגור את שערי בית הדין בשלב מוקדם, ההלכה נוטה לכיוון המבוטח, ומאפשרת מינוי מומחה גם במקרה של ספק בדבר חריגות הארוע". על רקע ההלכה הפסוקה, כמתואר לעיל, נבחן להלן האם ארע לתובע ארוע חריג, בהתאם לחומר הראיות בתיק- לאור מצבו הרפואי של תובע, למעשה לא ניתן ליתן משקל של ממש לעדותו, או לגירסתו ביחס לאירועים נשוא התביעה.

...

שוכנעתי גם, כי התובע עבד החל מיום חמישי שקדם לאירוע המוחי שעות ארוכות, שכללו עבודה מאומצת עד סמוך לחצות הלילה ביום חמישי, במוצאי שבת וביום ראשון.

לאור כל האמור, מצאתי כי אכן הצטברו בימים שקדמו לאירוע המוחי, חמישי עד ראשון, 28.4.11 עד 1.5.11, מספר נסיבות יוצאות דופן אשר גרמו ללחץ עבודה חריג של התובע.

בתאריך 24/7/2011, בעת שהמנוח שכב מחוסר הכרה בבית החולים, הוגשה למוסד לביטוח לאומי, תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה, תוך שהמנוח קושר בין תאונת העבודה לבין הארוע המוחי ולאחר מכן הוגשה תביעה לתשלום גמלה לתלויים בנפגע עבודה.

גם הזמן בין ארוע תאונתי ובין שבץ מוחי אינו תומך במסקנה זו. מאידך מדובר בתובע עם לחץ דם לא מאוזן כאשר ניתן ללמוד מבדיקת רופא עיניים כבר מיום התאונה שסובל מרטינופטיה היפרטנסיבית, ממצא אשר מעיד על כך שהיה חשוף ליתר לחץ דם זמן רב. לאור זאת הוועדה דוחה הערר מצד התובע בנוגע לקשר סיבתי בין ארוע תאונתי לשבץ ממנו לקה.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות וההחלטות שהתקבלו במקרה דנן, סבורני, שלו למען האיזון ומראית פני הצדק, נכון להיעתר לבקשה ולאפשר לצדדים המעורבים בהליך להתמודד עם סוגיית הקשר הסיבתי באמצעות מומחה מטעם בית המשפט, שיוכל לעמוד לחקירה נגדית, ליתן הסברים ולהתמודד עם טענות הצדדים כולם.

סוף דבר, מומחה ימונה בהחלטה נפרדת.

המזכירות תשלח החלטתי אך ורק לצדדים ולא תמציאה למומחה שימונה.

התובע נבדק ע"י צוות נוירולוגים וכן עבר הדמיית CT ו- MRI ובסיכומם לא נמצאה איבחנה של שבץ מוחי.

יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי במקרה דומה, שם נקבע: "לא למותר הוא לציין כי גם אם קיים ספק מסוים בדבר חריגות הארוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, וזאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין הארוע בעבודה ובין האוטם המוחי (ראו עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי – מכלוביץ', פד"ע לח 461, 471 (2003)). לכך יש עוד להוסיף את סמיכות הזמנים בין הארוע שארע למערערת בעבודתה, לבין מועד בוא האוטם המוחי בו לקתה. סמיכות זמנים זו גם היא מבססת בנסיבות המקרה את הפניית המקרה למומחה יועץ רפואי לקבלת חוות דעתו (ראו עב"ל 668/06 מינה גלפנד - המוסד לביטוח לאומי, (מיום 22.10.07)" (עב"ל (ארצי) 14882-12-12 אסחק יחיא - המוסד לביטוח לאומי  (10.11.14), בפיסקה 13).

אעפ"כ, מקובלת עלי טענת התובע כי לא ידע כי יכול להגיש לביטוח לאומי תביעה להכרה בו כנפגע בעבודה, והבין זאת רק לאחר שהתייעץ עם עו"ד (ר' עמ' 4 שורות 19-20) והסבריו לא נסתרו.

...

למרות זאת מקובלת עלי גרסת התובע כי מכתבו זה של המפקח גרם לו ללחץ ומתח לא שגרתיים, כאשר סולק מהפרוייקט שהשקיע בו רבות, ושציפה לקבלת תמורה רצינית מפרוייקט זה, דבר שהשאיר אותו בפני שוקת שבורה ביחס למשכורות שצריך לשלם לעובדים – ללא מקורות מימון כפי שציפה.

אעפ"כ, מקובלת עלי טענת התובע כי לא ידע כי יכול להגיש לביטוח לאומי תביעה להכרה בו כנפגע בעבודה, והבין זאת רק לאחר שהתייעץ עם עו"ד (ר' עמ' 4 שורות 19-20) והסבריו לא נסתרו.

סוף דבר ממכלול האמור עולה כי התובע הרים את הנטל הנדרש בדבר חריגות האירוע מיום 22.3.17.

בעב"ל 203/10 הרצל סרוסי – המוסד לביטוח לאומי (מיום 16.5.11), דן בית הדין הארצי בשאלת הוכחת קיומו של ארוע מוחי כתאונת עבודה ובהחלת הסיפא לסעיף 83 לחוק וקבע - "כאשר מדובר בתאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, כגון תאונה שגרמה לאוטם בשריר הלב או לשבץ מוחי, ולאחר שהוכח עובדתית כי היתרחש ארוע חריג בעבודה, ממנה בית הדין מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין הארוע החריג לבין הליקוי הרפואי של המבוטח. ככל שקיים קשר סיבתי כאמור, ועל פי האמור בסיפא של סעיף 83 לחוק, על המומחה הרפואי ליתן דעתו בשאלה האם השפעת הארוע בעבודה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. יודגש, כי הנטל להוכיח כי השפעת הארוע החריג על קרות האוטם המוחי היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים מוטל על המוסד לביטוח לאומי. אם יעמוד המוסד לביטוח לאומי בנטל זה, לא יוכר האוטם המוחי כפגיעה בעבודה" (ההדגשה לא במקור – י.ש).

אעפ"כ, בעניינינו, התובע לא קישר בין הדברים אף לא בהגיעו לקופת חולים, ועשה זאת לראשונה רק בסמוך להגשת התביעה לביטוח לאומי, אז טען לראשונה לקיומו של ארוע חריג בעבודה.

...

יג. מכל האמור לעיל עולה כי אכן הרב בלוי העיר לתובע על כך שהכניס פועל ערבי ללא ליווי.

בנסיבות אלו – אין מנוס מדחיית התביעה, ומשלא נמצא אירוע חריג – אין מקום להעביר את עניינו למומחה רפואי.

סוף דבר: מכל האמור לעיל - התביעה נדחית.