שבץ מוחי בנסיעת עבודה לחו"ל

טענות התובע לטענת התובע, ביומיים שקדמו לארוע השבץ, הוא ביצע 2 נסיעות עבודה לאירופה כדלקמן: ביום 14/7/02 בשעות הערב (18:00) התובע יצא בטיסת עבודה הלוך ושוב לדוברובניק, (משך הטיסה לכל כיוון כ- 3 שעות, כאשר בין הטיסות שהיה למשך מספר שעות בדוברובניק.

הכרעה סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר מהי תאונת עבודה שארעה למבוטח כדלקמן: "תאונת עבודה היא תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..." התנאי הראשוני להכרה בארוע מוחי כבתאונת עבודה הנו קרות "ארוע תאונתי", דהיינו פגיעה הנתנת לאיתור בזמן ובמקום באחד מאברי הגוף עקב ארוע חצוני.

דא עקא שעיון ביומנו של התובע מעלה כי עבודתו השגרתית הייתה כרוכה בטיסות עבודה רבות מאוד ליעדים שונים באירופה, כך לדוגמא, עיון ביומן מעלה כי בין 2-5 ביולי התובע טס הלוך ושוב לקופנהגן, אחר כך לאילת ואחר כך למלגה, שבוע לאחר מכן טס לדבלין ובהפרש של יום אחד – לפריז דו"ח הכניסות היציאות מהארץ מעלה כי היו בעבר הזדמנויות אחרות, בהן התובע נידרש לבצע עבודה הכרוכה בטיסה לחו"ל יום אחרי יום.

...

טענות הנתבע לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף בשל השיהוי בהגשתה, וזאת מן הטעם שהתביעה הוגשה למעלה מעשר שנים לאחר האירוע התאונתי הנטען, באופן אשר פגע ביכולת לברר את תנאי עבודתו של התובע לאשורם.

לנוכח האמור אנו סבורים כי הטיסות שביצע התובע בימים שקדמו לאירוע המוחי אינן שונות באופן מהותי ממתכונת העבודה הרגילה של התובע ואין ענייננו באירוע חריג.

מעבר לכך, עיינו בחוות הדעת שצירף התובע לסיכומיו אלא שלא מצאנו בה את שמבקש התובע להסיק, שכן חוות הדעת שם עסקה במי שעלה לטיסה במצב של דחק נפשי.

לנוכח כל האמור לעיל מצאנו כי דין התביעה להידחות.

הוא התגורר לבד מאז שנת 1984 כאשר חזר מלימודיו בחו"ל. משנת 1974, עת נסע ללמוד בחו"ל, ועד שאביו נפטר, לא התגורר עם אמו.

בנוסף הופנה העד לעובדה, שאמו עברה שבץ מוחי 10 שנים לפני מתן עדותו, היינו בערך בשנת 2008.

ת/28 – העתק מפניית הנתבע 4 לסגן אלוף יאיר בלומנטל בנוגע לחלקה הרשומה בדף 63, ת/29 תשובת סא"ל בלומנטל, ת/30 גזר הדין בעיניינו של סא"ל בלומנטל, לפיו הורשע בעבירה של הפרת אמונים ונדון בין היתר למאסר של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות.

...

סבורני כי רשם המקרקעין נקט בחוסר זהירות קיצוני כאשר לא בחן את העסקה בזהירות מוגברת שעה שמדובר על ייפוי כוח משנת 1992, כאשר מכוחו מבקשים לבצע העברת זכויות בחלוף 10 שנים.

על כן אני מורה על ביטול הרישום, לרבות הערות ההתנגדות שנרשמו עד כה לטובת הנתבעת 5 שהסתכנה ברכישת המקרקעין באון בו נעשו הדברים.

סוף דבר – אני מורה על ביטול רישום העברת הזכויות על שם הנתבעת 1, בכל שלוש החלקות נשוא התביעה.

להלן התשתית העובדתית שנקבעה (החלטה מיום 28.7.20): התובע יליד 1969, שותף בסוכנות נסיעות ובמסגרת זו גם ליווה קבוצות בחו"ל. התובע יצא ללוות טיול מאורגן בהודו, שתואם לתאריכים 25.12.17 עד 15.1.18.

המומחה סקר את העובדות ואת התעוד הרפואי וסיכם כך: "מר סנקר עבר ארוע מוחי תת קורטיקלי מסוג אוטם לקונרי בהמספרה שמאלית של המוח ב 6.1.2018 בהיותו בעבודה בהודו, ברקע סובל מגורמי סיכון ווסקורלריים שצוינו. לגורמי סיכון אלו ובעיקר לסכרת ישנה השפעה על הסיכון של מר סנקר ללקות בשבץ אשר אירע (שבץ לקונרי) ואין ספק כי נוכחותה הגבירה את הסיכוי ללקות בשבץ. יתכן שהיותו במקום מאוד גבוה מעל פני הים (בעיר אוטי) גם תרמה להופעת השבץ. אולם, באותו היום מר סנקר עבר ארוע, שהוגדר כחריג, אשר גרם ללחץ נפשי מוגבר בנסיבות עבודתו. ארוע מלחיץ של מתח נפשי חריג ומוגבר מוכרים כבעלי סיכון בלתי תלוי לזרוז הופעתם של אירועים מוחיים. פרק הזמן המתואר בין הארוע החריג להופעת השבץ משתנה במחקרים שונים, בעיקר בהתאם לפרק הזמן שהוחלט לבדוק ואשר הוגדר בשיטות המחקר. בדרך כלל נבדקו פערי זמן הנמדדים בשעות, אולם מתוארים הפרישי זמנים גם של 3 ימים ויותר. לפיכך סביר כי לארוע החריג נשוא התביעה הנוכחית הייתה השפעה על הופעת השבץ.

...

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

המומחה היה ער לכלל הנתונים – נסיבות האירוע החריג, התנאים בהם התרחש האירוע ונתוניו האישיים של התובע, והגיע למסקנה רפואית מנומקת לגבי קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה ובין האירוע המוחי.

סוף דבר – משהמומחה/ היועץ הרפואי קבע כי קיים קשר סיבתי רפואי בין האירוע החריג בעבודה מיום 5.1.2018 ובין האירוע המוחי בו לקה התובע למחרת, יש לקבל את התביעה.