שאלת חוב החזרת הלוואה גם ללא חתימת הסכם הלוואה

דברים אלה של יעקב עומדים בסתירה לטענתה הנוכחית של התובעת, לפיה הנתבע לא רק שקבל הלוואות מהתובעת אלא שאף חתם על הסכמי הלוואה בעיניינם.

למרות זאת, ולמרות הסיכסוך המר והמורכב כפי שבא לידי ביטוי בפסק הדין החלקי של הבורר (נ/2), לא הציגה התובעת ולו פנייה אחת שנעשתה אל הנתבע בסמוך לאחר מועדי הפרעון האלה, ואשר בה הוא נידרש להחזיר את ההלוואות הנטענות.

בנוסף, התובעת גם לא הציגה ראייה לכך שההסכמים אכן הוצגו לבנק בזמן אמת, דהיינו, בסמוך לאחר עריכתם.

סתירה נוספת בעדותו של ברוך ניתן למצוא בתשובותיו לשאלה אם אביו פרע את חובותיו על פי אותם הסכמים נטענים.

זו, ככל הנראה, הסיבה לכך שהתובעת לא ביססה את התביעה על עילה של עשיית עושר או על הטענה לפיה על הנתבע לשלם לה משום שהיא שילמה עבורו חובות שהיו לו, אלא בחרה לבסס את התביעה על הסכמי ההלוואה הנטענים.

...

מאחר שנשמט הבסיס מתחת להסכמים שצורפו לתביעה, דין התביעה להידחות.

התובעת טענה שדין התביעה להתקבל, מאחר שהיא הוכיחה שיש לנתבע חוב כלפיה, בכך שהוכיחה שהיא שילמה עבור הנתבע חובות שזה חב לצדדים שלישיים: אמבר וקיבוץ שובל.

התוצאה מכל האמור היא, שאני דוחה את התביעה.

לשיטת המבקשת, אין בהסכם ההלוואה שנחתם בין החייב למבקשת הוראה המחריגה את הוראות חוק המישכון והמבקשת הפניתה לסעיף 10 להסכם הקובעת את זכותה של המבקשת לקזז מכל סכום שאמור לקבל הלווה-החייב- מקרן הפנסיה את מלוא חובו כלפיה בתוספת ריבית וריבית פיגורים.

לשיטת הנושה, במצב שבו החייב נהנה מתשואות קרן הפנסיה על כספיו הצבורים כמו יתר עמיתי הקרן, ומן הצד השני יפר את הסכם ההלוואה אך לא יישא בתשלום ריבית הפיגורים ההסכמית אשר ממשיכה להצטבר עד מועד תשלום החוב בין אם בדרך קזוז ובין אם בדרך אחרת, אי החזרת החוב תיפגע בקרן הפנסיה ובשאר עמיתי הקרן בכללותם.

להשלמת התמונה יצוין כי בהסכם גם לא הוקנתה למבקשת זכות עכבון בכספי החייב והמבקשת בטיעוניה לא התייחסה לשאלה זו ולפיכך ניתן לכאורה לטעון כי אין לבקשת גם זכות עכבון בכספי קרן הפנסיה של החייב וגם מטעם זה היא אינה זכאית למעמד של "נושה מובטח" בכספים אלו.

בהקשר זה אציין כי אם אכן אין למבקשת זכות עכבון או שעבוד על כספי החייב אלא רק זכות קזוז, יש בכך כדי להציב סימן שאלה אף באשר לעצם זכותה של המבקשת לקזז את כספי הפיצויים של החייב, זאת מאחר ו"בעיניין פינצ'ב", עליו מבוססת, בין היתר, הבקשה שלפני, הוכרה אמנם זכותו של נושה מוסדי, בהתקיימות התנאים שנקבעו בפסק הדין בהתאם לסעיף 74 לפקודה, לקזז מתוך כספי פוליסה שהוחזקו אצלו עבור חייב בפשיטת רגל את יתרת חוב ההלוואה שנטל החייב מהנושה, אלא שבאותו פסק דין הובעו למעשה 3 דיעות כפי שאלו גם סוכמו ותוארו על ידי השופט י' עמית בע"א 1057/18 אייל עברון נ' דוד ורדי (23.1.19) (להלן-"עניין ורדי"); האחת, של השופט דנציגר הגורסת כי די בזכות הקזוז העומדת למלווה מכח הסכם ההלוואה וסעיף 74 לפקודה כדי לאפשר לו לקזז את סכום ההלוואה שטרם נפרע מכספי הפוליסה.

...

בהתאם אני מאשר למבקשת לקזז ממרכיב הפיצויים של כספי החייב המוחזקים בידה סך כולל של 38,176 ₪ (28,719X1.3293).

באשר ליתרת הכספים הצבורים ברכיב הפיצויים, לאחר הקיזוז שאישרתי לעיל, בזיקה להחלטתי מיום 14.11.21 אני מורה על העברתה לידי החייב.

כמו כן משנעתרתי לבקשת הקיזוז, אני מורה על ביטול תביעת החוב שהוגשה על ידי המבקשת בהליך ולמען הסר ספק היא לא תהיה רשאית לכספים נוספים מהדיבידנד שיחולק לנושי החייב.

בהתאם להסכם ההלוואה השלישי נקבע שהשבת הסכומים בהם מחויבים הנתבעים תהא בשני שלבים כדלקמן: בשלב ראשון ועד חודש יוני 2016 – השבת חלק קרן ההלוואות בסך של – 154,000 ₪; בשלב שני ועד חודש יוני 2018 – השבת יתרת קרן ההלוואות בסך של -231,000 ₪, ובנוסף תשלום ריבית שהוסכמה בסך -246,400 ₪ בעקבות חתימת ההסכם השלישי קיבל התובע החזר בגין השלב הראשון בלבד, בסך של 154,000 ₪, ולא קיבל את החזר התמורה.

אין גם חולק על כך שבין התובע לנתבעים נקשר הסכם בו התחייבו הנתבעים להשיב לתובע סך (קרן) של 477,400 ₪.

במלוא הכבוד אין לקבל גרסה זו. הנתבע 1 נקשר, לגירסתו שלו, עם שמונה צדדים בהסכמי הלוואה, זאת לאחר שאלה דרשו את כספם.

נכון הוא שגם נושה מוגבל בדרך הפנייה לחייבים ואולם אם נגדיר איום בנקיטת הליכים או ארגון נושים נוספים וכיו"ב כ"כפייה", הרי אנו עלולים נמצא עצמנו במערכת בה נושים לא יוכלו להשיב חובותיהם תוך פניה בהתראה לחייב אלא בהצפת בתי המשפט בתביעות.

ודוק, אפילו הנתבע 1 מתייחס להסכם השלישי כאל הסכם שהחליף הסכמים קודמים וכלשונו – "החלפתי את זה להסכם הלוואה גם עם אחרים, לא היה לי ברירה" (ור' ציטוט בסיפת סעיף 6.2(ב) לעיל).

...

יש לקבל את התביעה וזאת בשל ארבעה נימוקים: ראשית יש לקבל התביעה בשל קיומו של הסכם חתום ומפורט, על כך יורחב בסעיף 6.1 לפסק הדין; אין לקבל את טענת הנתבעים לכפייה טרם חתימת ההסכם משנת 2015, שלוש סיבות לדחיית טענת הנתבעים לכפיה יובאו בסעיף 6.2 לפסק הדין; אין לקבל את טענת הנתבעים לעושק טרם חתימת ההסכם משנת 2015, שתי סיבות לדחיית טענת הנתבעים לעושק יובאו בסעיף 6.3 לפסק הדין; אין לקבל טענות הנתבעים בדבר ריבית חריגה, על כך יורחב בסעיף 6.4 לפסק הדין.

חלק שלישי – הערות לפני סיום וכן סוף דבר הערות לפני סיום הנתבע 1 התייחס לשני ההסכמים הראשונים עליהם חתם אל מול התובע והרחיב בפרשנות לגביהם.

סוף דבר לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 501,270 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24/9/2019 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבע מס' 1 גם לא עמד בהתחייבותו להחזיר לתובע בתום שנת ההלוואה הראשונה את קרן ההלוואה.

לא זו אף זו; הנתבע מס' 1 ביקש מהתובע להלוות לו סכומי כסף נוספים והתובע נעתר לבקשותיו מפעם לפעם, עד שביום 03/09/2015 ערכו התובע והנתבע מס' 1 מיסמך בכתב אשר גיבש וסיכם את סה"כ חובו הכספי של הנתבע מס' 1 לתובע לסך 2,200,000 ₪, נכון ליום 03/09/2015, הכולל את ההלוואה הראשונה שנתן התובע לנתבע מס' 1, את הריבית שהצטברה ואת סכומי ההלוואות הנוספות שהתובע נתן לנתבע מס' 1 בתקופה שחלפה מיום חתימת הסכם ההלוואה – 27/07/2014 ועד יום 03/09/2015 בו נחתם המסמך המסכם את החוב (להלן: "מיסמך סיכום החוב").

הלכה למעשה, התובע העלה מהאוב הסכם הלוואה ישן נושן, שמעולם לא יצא אל הפועל היות והוא לא הצליח, בסופו של דבר, להעמיד את כספי ההלוואה לטובת הנתבע 1, וכעת מנסה להתעשר שלא כדין על חשבונם של הנתבעים, תוך שהתובע כלל לא בוחל באמצעים ומגיש לבית המשפט הנכבד מסמכים מזויפים שהנתבעים מעולם לא ראו טרם קבלת כתב התביעה לידיהם ולבטח שלא חתמו עליו.

תראה, בסעיף 1 להסכם ההלוואה שנוסח על ידך, נאמר כדלקמן: "הלווה מצהיר", הלווה זה מאיר שממה, "מצהיר כי קיבל מאת המלווה סך של 1,200,000 ש"ח, 'להלן ההלוואה'". למה כתבת את הסעיף הזה? ת: כיוון שאני שאלתי גם את יוסי פרי וגם את מאיר שממה אם הכסף ניתן, כי אם לא אז אני הייתי צריך לכתוב שהכסף יינתן, ולכתוב את שלבי הנתינה.

כב' הש' פרגו: הכסף של הסכם ההלוואה הזה היתקבל? עו"ד בראונשטיין: לא כולו וגם לא היתקבל על ידי יוסי, היתקבל חלק, מרשי קיבל כסף, חלק מהכסף מהבנות שלו.

...

בכתב התביעה נטען: "6. ביום 24/07/2014 נעתר התובע לבקשת הנתבע מס' 1 ליתן לו הלוואה בסך 1,200,000 ₪, שנזקק לה לדבריו באופן דחוף לעניניו העסקיים בתחום הבניה.

אני דוחה את התביעה נגד רועי אורי פרי.

אני מחייב את הנתבע מאיר שממה לשלם לתובע יוסף פרי (פרחי) את הוצאותיו לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 60,000 ₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.

כמו כן ובנוסף, אני מחייב את הנתבע מאיר שממה לשלם לתובע יוסף פרי (פרחי) את אגרת בית המשפט בתוספת הצמדה מלא למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום תשלום האגרה ועד יום החזר תשלום זה בפועל.

בית המשפט היה מודע לעובדה שלא נחתם הסכם הלוואה ולשיהוי הרב בהתנהלות המשיב, אך חרף קשיים אלה הגיע למסקנה כי המשיב עמד בנטל להוכיח כי הלווה לדרור כספים, כי ההלוואה לא ניפרעה, וכי המערער מסר לו המחאות לצורך פרעונה.

לאחר קביעות אלו נידרש בית המשפט לשאלת ההתיישנות, וקבע כי עילת התביעה בגין חוב ההלוואה נולדת ביום שבו ההלוואה הייתה אמורה להפרע, וכי במקרה הנוכחי מועדי הפרעון נקבעו על גבי ההמחאות, ומאחר וזמן פרעונו של השיק הראשון בסדרת השיקים הוא 14/12/2010, התביעה שהוגשה בנובמבר 2017 (שבע שנים פחות חודש) – לא היתיישנה.

נטען כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לעובדה שאין הסכם הלוואה, ולשינויים משמעותיים בגירסת המשיב בנוגע להלוואה ולמטרת ההמחאות, לכך שלא הגיש תביעת חוב בתיק הפש"ר ובעיקר לכך שלא פנה למערער במשך כל השנים אף שידע על מצבו הכלכלי של דרור ואישר כי הוא סבור שדרור לא אמור להשיב את ההלוואה משום שאין לו כסף.

נמצא כי מסקנת בית המשפט גם בסוגיה זו תואמת את הדין ואת הראיות, שכן אין ראיה כי המשיב ויתר על החוב באופן מפורש (המערער טוען שלא שוחחו על ההלוואה, ומכאן שהמשיב גם לא ויתר עליה), והעובדה שמשך את ההמחאות מהבנק לבקשת דרור והמתין עד קרוב להתיישנות החוב אינה מלמדת כי מחל על החוב.

...

מסקנה זו סבירה ביותר, שכן ההמחאות נועדו לפרוע את ההלוואה, בוודאי כשהמערער לא הציג טענה אחרת.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל נמצא כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, התומכים הן במסקנות העובדתיות והן במסקנות המשפטיות, וכי לא נמצא בפסק הדין כל טעות שהיא ביישום החוק והדין או בדרך התנהלותו.

לפיכך, הערעור נדחה.