שאלון נזקי גוף: הוראות תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

(א) חזקה היא בתביעות פיצויים על ניזקי גוף – כמו בתביעות אחרות – שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעיתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים"; (ב) רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת; (ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין.

כך גם אין מחלוקת כי במקרה דנן, המשיב הוא גם תובע שכנגד, ומכאן שאין נפקות של ממש לעניין זה. יוער עוד, כי הלכה זו עוגנה בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות (תשע"ט – 2018), אשר כידוע טרם ניכנסו לתוקף, וזאת במסגרת תקנה 58 (ב) אשר קובעת כדלהלן: "(ב) בית המשפט רשאי לדחות את מועד העיון במסמכים מסוימים עד לאחר סיום פרשת התביעה אם שוכנע שעיון במועדו עלול להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולפגוע בגילוי האמת." לבית המשפט סמכות להורות גם על דחיית גילוי המסמכים מכוח הילכת סויסה (ולא רק על דחיית העיון בהם) במסגרת תשובתו טוען הנתבע כי היה על התובעים להתייחס לאופי המסמכים.

תקנה 112 בתקנות סד"א קובעת כך: "בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנידון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים". תקנה 120 בתקנות סד"א קובעת כך: "בית המשפט או הרשם לא ייתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות ...". ביחס לתקנות אלה נכללה בגדרה של הילכת סויסה הקביעה הבאה: "... נתון דבר הגילוי לפי הנוסח הכתוב של התקנות לשיקול-דעתו של בית-המשפט. הוא לא ייתן צו לגילוי מסמכים או לעיון בהם אלא אם כן "היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן": תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי.

...

כאמור, המסמכים במקרה דנן, כוללים, למצער לכאורה, תיעוד הנוגע לליבת הטענות והמחלוקת, ובנסיבות אלו, סבורני כי קיים חשש ממשי כי אילו יימסרו המסמכים, עשוי להיות בכך לפגוע בברור האמת שכן המשיב יוכל להתאים את גרסתו בהתאם לאמור בתיעוד, ולפגוע ביכולתו של בית המשפט להגיע לחקר האמת.

במקרה דנן, עיקר המחלוקות הן סביב ידיעתו או אי ידיעתו של המשיב, וכאשר ניתנה גרסה כללית כאמור בעניין זה, סבורני כי יש מקום לדחות את הגילוי.

לנוכח כל האמור לעיל, ראיתי להיעתר לבקשה, באופן שהמסמכים כולם יימסרו למשיב לאחר שזה יגיש את תצהיר העדות הראשית מטעמו, כפי שמבוקש.

בעיניין זה ראוי להוסיף כי בספר אשר הוצאתי לאור יחד עם עמיתי ד"ר אביעד איגרא, "סדר דין מהיר בבתי משפט השלום" [בהוצאת "נבו" מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת] התייחסנו לכניסתם הקרובה של תקנות סדר הדין החדשות, בעמ' 78:   "ככלל, מטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ה-2014 עולה חוסר שביעות רצון מנושא השאלונים. דברי ההסבר לתקנות המוצעות עומדים על מספר קשיים שעלו משימוש בשאלונים בפרקטיקה. ראשית צויין כי הניסיון מלמד שבמקרים רבים הליך השאלונים מנוצל לרעה. השמוש הלא נאות נובע מניצול הכלי לנגח או להתיש את הצד השני. שנית השאלון כולל מאות שאלות אשר אינן מתאימות לכל מקרה ומקרה וכך שאלות רבות אינן רלבאנטיות בכלל לנושא הסיכסוך. לפיכך התקנות החדשות מציעות שאלון מובנה לתביעות בנזקי גוף ומעבר לכך בית המשפט יוכל להורות בשלב קדם המשפט לצד להשיב בתצהיר על שאלות אחדות לאחר שבית המשפט שוכנע בחשיבותן".   ברוח התקנות החדשות, שייכנסו לתוקף ביום 1/1/021 בע"ה, סבורני שהמתנה נוספת רק תסרבל את ההליך ולא תסייע בקידומו.

...

עוד טוען ב"כ הנתבעים כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל שיהוי בהגשתה שכן לפי כתב התביעה התאונה התרחשה ביום 28.08.12.

שאלונים וגילוי מסמכים בעניין בקשת התובע לשאלונים אני סבור כי יש טעם בטענות הנתבעות ועל כן אני דוחה את הבקשה לתובע היה די והותר זמן למשלוח השאלונים ומשלא עשה זאת עד עתה אין לו אלא להלין על עצמו.

בעניין זה ראוי להוסיף כי בספר אשר הוצאתי לאור יחד עם עמיתי ד"ר אביעד איגרא, "סדר דין מהיר בבתי משפט השלום" [בהוצאת "נבו" מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת] התייחסנו לכניסתם הקרובה של תקנות סדר הדין החדשות, בעמ' 78:   "ככלל, מטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ה-2014 עולה חוסר שביעות רצון מנושא השאלונים. דברי ההסבר לתקנות המוצעות עומדים על מספר קשיים שעלו משימוש בשאלונים בפרקטיקה. ראשית צויין כי הניסיון מלמד שבמקרים רבים הליך השאלונים מנוצל לרעה. השימוש הלא נאות נובע מניצול הכלי לנגח או להתיש את הצד השני. שנית השאלון כולל מאות שאלות אשר אינן מתאימות לכל מקרה ומקרה וכך שאלות רבות אינן רלבנטיות בכלל לנושא הסכסוך. לפיכך התקנות החדשות מציעות שאלון מובנה לתביעות בנזקי גוף ומעבר לכך בית המשפט יוכל להורות בשלב קדם המשפט לצד להשיב בתצהיר על שאלות אחדות לאחר שבית המשפט שוכנע בחשיבותן".   ברוח התקנות החדשות, שייכנסו לתוקף ביום 1/1/021 בע"ה, סבורני שהמתנה נוספת רק תסרבל את ההליך ולא תסייע בקידומו.

אני קובע את התיק לתז"פ עיון בתחשיבי הנזק ובתצהיר בכדי לגבש הצעת פשרה ליום 30.01.21.

התביעה שלפני הוגשה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתביעת שיפוי מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), חוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981, וכן חוק הנזיקים האזרחיים (הטבת ניזקי גוף), תשכ"ד - 1964, בשל פגיעתו של מר תאמר בדארנה, ת.ז 303114557 (להלן: "הנפגע") בתאונת עבודה שארעה לו בחניון תת קרקעי בבית החולים רמב"ם. התאונה ארעה לפי הנטען עת עבד הנפגע בשרותה של חברת ח.ס שומר (2000) בע"מ (להלן: "המעסיק") ביום 08.04.2012 במהלך עבודת נקוי ריצפה באמצעות מכשיר מפוח אויר המופעל בדלק מעורבב בשמן.

כך נטען, כי מדובר בשאלון סטנדרטי בתביעת ניזקי גוף שעבר "הסבה" לצרכי התביעה כלפי התובע שהנו המוסד לביטוח לאומי.

באשר לדרישה לשאלון, לטענתן של הנתבעות, אין בכך שהנפגע אינו בעל דין כדי לפטור את התובע מחובותיו הדיוניות וכן הדגישו כי התובע לא הבהיר האם בכלל פנה לנפגע לצורך זה. הנתבעות הפנו בין היתר להוראת סעיף 328 לחוק, והעובדה שהמחוקק נתן אמצעי לחץ כלכלי בידי המוסד לביטוח לאומי, כדי לזכות בשיתוף פעולה מצד הנתבע לצורך תביעת השיפוי.

תקנה 128 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 החלות על התביעה שלפניי, וגם תקנה 87 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות החדשות") מורה כי משעה שהגיש תובע חוות דעת שבמומחיות רפואית אשר בכוונתו להסתמך עליה במסגרת התביעה, רשאיות הנתבעות לידרוש כי נושא חוות הדעת, הוא הנפגע, יעמוד לבדיקה על ידי מומחה מטעמן.

...

יחד עם זאת, לא שוכנעתי שיש באמור כדי לפטור כליל את התובע.

יוצא אפוא, שמחד, לא ניתן לחייב את התובע להחתים את הנפגע עצמו על תצהיר תשובות לשאלון, אך ניתן לחייב התובע – המוסד לביטוח הלאומי, עצמו לענות על השאלון.

המזכירות תשלח את החלטתי לצדדים.

לפני תביעת נזיקין בגין ניזקי גוף, שהוגשה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968.

שאלון המונה שאלות כה רבות אינו יכול לעמוד בסטאנדארטים הראויים שנקבעו בפסיקה של שאלון עינייני וממצה עוד בטרם כניסת התקנות החדשות לתוקפן.

הצדדים יפעלו בהתאם להוראות תקנה 17 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח – 2018.

...

משעיינתי בטענות הצדדים אני סבור כי יש טעם בבקשת התובע ומשכך אני מקבל את הבקשה וצד ג' 2 וצד ד' 1 יצורפו כנתבעים לתיק.

לענין מילוי טוען התובע כי השאלון שנשלח אליו מטעם הנתבעות ארוך ומכביד ואני מקבל את טענתו.

במקביל ובכדי לקדם ההליכים בתיק הנני קובע: התיק נקבע לשמיעת ראיות התביעה ליום 7.9.022 שעה 10:00.

המחלוקת היא ברקע הוראת תקנה 56 (ב) להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) שלפיה הוגבל מספר השאלות שניתן לשלוח בשאלון לבעל דין ל- 50 שאלות בלבד.

על הרקע להגבלת מספר השאלות ניתן ללמוד מדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (16.12.20): "הניסיון מלמד שלרוב נעשה שימוש לא נאות בהליך השאלון ויש העושים בו שימוש לרעה כדי להתיש את הצד השני.... הנושא מהוה בסיס לחילוקי דיעות ומחלוקות רבות בין הצדדים שמונחות לפתחו של בית המשפט חדשות לבקרים, באופן המעמיס מאד על בתי המשפט. ההסדר שנקבע נועד להגביל את השמוש בכלי זה...." ובהמשך: "לפי תקנה 56 (ב), ועל מנת למזער את החשש לשימוש לרעה בכלי של שאלונים וכן בשל החשש מהעומס שיוטל על בית המשפט במסגרת דיון בשאלונים עצמם, נקבע כי השאלונים יוגבלו ל- 25 שאלות...ובתובענה לפיצויים בשל נזק גוף... שהוגשו לבית המשפט המחוזי – השאלון לא יכלול יותר מ- 50 שאלות כולל שאלות משנה" (הדגשות בקוו – לא במקור – מ.ב.) נשאלת השאלה, מה הועילו חכמים בתקנתם, אם ניתן לעקוף את ההגבלה וההיגיון הרב שלצדה, בדרך של "פיצול" כל בעל דין להרבה חלקיו והכפלת הזכות המוגבלת שניתנה, ובעניינינו: במקום שהנתבעים יבחנו 50 שאלות ויענו ל- 50 שאלות, ובמקום שבית המשפט יקדיש זמן למחלוקת בקשר ל- 50 שאלות, יידרשו כלל העוסקים במלאכה להקדיש פי שישה זמן ל- 14 שאלונים הכוללים במצטבר 300 שאלות.

...

החזרות על השאלות בשאלונים שצורפו תומכות במסקנה זו. הפסיקה שהוזכרה בבקשת התובעים: אין בפסיקה שהתובעים הביאו כדי לסייע להם.

סוף דבר על פי ההיסטוריה החקיקתית, תכלית ההוראה בסעיף 56 (ב) לתקנות החדשות, תכליתן של התקנות החדשות עצמן והיגיון הדברים, יש לפרש את הביטוי "בעל דין אחר" בתקנה 56 (א) ככולל את כל בעלי הדין המהווים גוף או חטיבה אחת.

לפיכך, בקשת התובעים להפניית שאלונים נפרדים לכל אחד מהנתבעים נדחית.