לאחר חתימת ההסכם, כחלק מתהליך לקיחת משכנתא ע"י התובעים בחן את הדירה גם שמאי מקרקעין מטעם הבנק בשם משה מנצבך.
שמאי הבנק קבע כי שווי הנכס זהה למחירו בהסכם, וכן ציין כי תחשיבי השומה מגלמים עלויות התאמה להיתר בסך 10,000 ₪, בנוסף ציין כי רמת התחזוקה "רגילה".
בעקבות חוות הדעת הנ"ל, ובטרם שולם התשלום החוזי האחרון וקבלת החזקה בדירה, פנו התובעים לנתבעים 1-2 ובקשו מהם להכשיר חריגות הבניה על חשבונם.
כלפי חב' בדק בית טענו התובעים לרשלנות בבדיקת המהנדס שנשלח מטעמה, ולכן הם סבורים שניתן לחייב את חב' בדק בית הן בפצוי המוסכם והן בעלות החלפת המרפסת.
אגב העדר נזק ממשי הוכח על ידי שמאי בנק המשכנתאות מר מנצבך, אשר העריך את שווי הדירה במחיר ששלמו התובעים, על אף שהיה ער לקיומן של חריגות הבניה וציין אותן בחוות דעתו.
...
בנוסף, אני מקבלת את טענת הנתבעים כי בתיקון היסודי של האיטום סביב החלונות והחלפת המסגרות, כמו גם בהחלפת מרפסת העץ במרפסת בטון, התובעים השביחו הדירה, שנרכשה על ידם במחיר השוק, ולכן לא מדובר בפיצוי שנועד להשיב המצב לקדמותו.
אשר על כן, אני קובעת כי הנתבעים לא הפרו את ההסכם הפרה יסודית, וכי הם עמדו מאחורי הצהרתם המוגבלת למיטב ידיעתם, כאמור בסעיף 3 להסכם, לפיכך לא הפרו ההסכם ולא קמה לתובעים העילה לדרוש מהם פיצוי מוסכם.
סוף דבר
אני דוחה את תביעת התובעים על שני ראשיה (פיצוי מוסכם ושיפוי בגין הוצאותיהם) נגד כל הנתבעים.
