רשלנות רפואית: תסמונת אשרמן

בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסד דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט אהרון שדה) (להלן: "בימ"ש קמא") מיום 17.7.17 בת.א. 24998-08-14, אשר קיבל תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לה עקב רשלנות רפואית, בעקבותיה נגרמה למערערת תיסמונת אשרמן ברחם.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנו את פסק דינו של בימ"ש קמא, ואת כל חומר הראיות שהונח לפתחו, עיינו בערעורים ובעיקרי הטיעון מטעם הצדדים, וכן שמענו את טיעוני ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים בפנינו, סבורות אנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא ככל שהוא נוגע לשאלת החבות/אחריות.

פסק דינו של בית המשפט קמא לעניין זה הינו מפורט ומנומק, לא מצאנו כל עילה להתערב בו, וראינו לאשרו בהתאם לאמור בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

סוף דבר – ערעור המערערת מתקבל בחלקו באופן שהפיצוי בגין נזק לא ממוני יוגדל לסכום של 450,000 ₪ להיום (ושכ"ט שפסק בית המשפט קמא יתווסף בהתאם על עודף הסכום שנפסק).

חירור זה גרם להידבקויות ברחם התובעת, ואלו גרמו בסופו של דבר לתיסמונת "אשרמן" ממנה היא סובלת כיום.

חוות הדעת מטעם הנתבעים מפרטת אודות הבדיקה שנערכה לתובעת בבית החולים כרמל, ולמרות זאת המומחה לא מייחס רשלנות לבית חולים זה. הנתבעים מעלים תיזה רפואית כאמור, על אף שזו סותרת את האמור בחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעמם, ועל אף שלא ביקשו להוציא את חוות הדעת מהתיק.

...

חירור זה גרם להידבקויות ברחם התובעת, ואלו גרמו בסופו של דבר לתסמונת "אשרמן" ממנה היא סובלת כיום.

בנסיבות האמורות, על אף השיהוי הניכר והבלתי מוצדק, ומאידך בשם אינטרס בירור האמת והחתירה לבירור והכרעה "בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין", אין מנוס אלא להתיר את תיקון כתב ההגנה וכן הגשת ההודעה לצד ג. לא למותר לציין כי הנימוקים המתירים את תיקון כתב ההגנה, עומדים, רובם ככולם, גם בבסיס ההצדקה להתרת משלוח ההודעה לצד ג, בית חולים כרמל, שהינו כאמור בעל דין רלבנטי נוכח טענות הנתבעים כיום.

אשר על כן, אני רואה לנכון להיעתר לבקשת הנתבעים לתיקון כתב ההגנה וכן למשלוח ההודעה לצד ג, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות לתובעים בסך של 3,000 ₪.

המומחה קבע כי לתובעת נותרה נכות גניקולוגית בשיעור 40% כתוצאה מהרשלנות הרפואית לפי סעיף [)25( (2)ב))( 1) בהתאמה או סעיף 27 (ב)) לתקנות המל"ל. לנוכח פטירתו של מומחה הנתבעת 1 הגישה הנתבעת 1 חוות דעת נוספת של פרופ' יריב יוגב, לפיה התובעת הגיעה לבית החולים בני ציון עם תסמינים וסימנים קליניים המעידים על מצב חריף של דימום מוגבר עם השפעה המודינמית.

השאלה הרביעית: האם התרשלה הנתבעת 2 באי איבחון מצבה של התובעת בזמן טענת התובעת נגד הנתבעת 2 כפי שבאה לידי ביטוי בכתב תביעתה היא כי הנתבעת 2 אחרה באבחנה של תיסמונת אשרמן ממנה סבלה.

...

סוף דבר לאור האמור התביעה נגד נתבעת 1 מתקבלת בגין פגיעה באוטונומיה.

התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.

אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת את הסך של 60,000 ש"ח. הנתבעת 1 תישא בתשלום האגרה ובנוסף בשכר טרחת ב"כ התובעת בסכום כולל של 14,000 ₪.

משכך, ולאחר שעיין בחומר הרפואי, קבע המומחה כי קיימת סבירות גבוהה שהיוותרות חלקי השלייה בניתוח הקיסרי, היא גורם מרכזי באי הפריון השניוני על רקע מכני שאובחן אצל התובעת, ולתסמונת אשרמן.

מכל מקום, משעה שלא מצאתי כי נסתרה טענת הצוות הרפואי כי המסמך הכתוב לווה בהסברים בעל פה – דבר המשתקף גם בנוסח טופס ההסכמה עצמו שנחתם גם על-ידי ד"ר ויסמן ("אני מאשר/ת כי הסברתי בעל פה ליולדת ... את כל האמור לעיל בפירוט הדרוש וכי הוא/היא חתם/ה על הסכמה בפני לאחר ששוכנעתי כי הבין/ה את הסברי במלואם"), אני קובע כי עצם ההחלטה בדבר הניתוח קיסרי אינה החלטה רשלנית וכי היא נתקבלה לאחר שניתנה הסכמת התובעת מדעת.

...

בעוד שבפסק הדין בעניין דעקה, שבו הוכר פיצוי זה לראשונה, העמיד בית המשפט את הפיצוי בראש נזק זה על 10,000 ₪, לאחר שקבע כי על הפיצוי להיות מוגבל בהיקפו, גם אם לא סמלי, בין היתר בשים לב לאופיו הסובייקטיבי, אשר מקשה על כימות ומדידה (שם, בעמ' 578, 583 לפסק הדין); בפסקי דין מאוחרים מצא בית המשפט לפסוק פיצויים בשיעורים גבוהים בהרבה, אשר הגיעו בחלק מהמקרים אף למאות אלפי ₪ (ראו למשל ע"א 9936/07 בן דוד נ' ענטבי (22.2.2011) שם הועמד גובה הפיצוי על 250,000 ש"ח; ע"א 980/09 פלונית נגד פרופ' שלמה משיח (15.03.12) (300,000 ₪ לשני התובעים במצטבר); ע"א 169/15 פלוני נגד שירותי בריאות כללית-המרכז הרפואי סורוקה (25.04.17) (300,000 ₪); ת"א (רמ') 14770-12-15‏ ‏ פלונית נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא (3.2.2018) (150,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה והיעדר הסכמה מדעת); להרחבה ראו אסף יעקב ויוני לבני, "הקפיצה הגדולה – על גובה הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה", עיוני משפט לז 437 (2015)).

במקרה דנן, בשים לב לסיכון שהיה כרוך בגרידה (ואף התממש), למרכזיות הנושא מבחינתה של התובעת ולזיקתו הקרובה לליבת הזכות; ומנגד בשים לב לדחיפות שבה נדרשה הגרידה, להיעדרן של חלופות ולכך שהתובעת בכל זאת הוחתמה על טופס הסכמה – גם אם לא נכתב בו מלוא המידע, אני סבור כי על גובה הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה לעמוד על 40,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הממצאים שהוצאו מרחמה של התובעת, היו מעורבים בתהליך דלקתי שהוביל לזיהום שהתפתח ברחם בעקבות שאריות השיליה שנותרו בו. שאריות מודלקות אלו, הובילו להתפתחות תיסמונת אשרמן ולנזקים הנלווים לה. הוסיף ד"ר רביע מאחר והפעולה הידנית מיד לאחר הלידה בוצעה באופן רשלני, התובעת נאלצה לעבור פרוצידורה ניתוחית נוספת הכרוכה בהרדמה מלאה על סיכוניה ואישפוז נוסף.

לדידו, בחוו"ד ד"ר רביע היתייחסות שגויה לכך כי האבחנה לקיומה של תיסמונת אשרמן בתובעת אושרה בהיסטרוסקופיה, אך העובדות אינן כך. בחודש מאי 2013 התובעת עברה היסטרוסקופיה בה הצוות הרפואי בבית החולים כרמל הפסיק את הבדיקה לאורfalse rout וכך האבחנה של תיסמונת אשרמן לא אושרה מעולם.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת בתיק, שמעתי את העדויות והתרשמתי ישירות, בחנתי סיכומי ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה תביעתה במידה הדרושה ולכן התביעה תדחה.

מכאן המסקנה כי הצוות הרפואי, הן ד"ר בירנבויים והן ד"ר כיאל, לא צפו ולא יכלו לצפות כי רחם התובעת ידרדר מאחר ובוצעו פעולות רפואיות נכונות המתאימות למקרה, כמתואר בדברי פרופ' עזרא.

ראוי להתייחס גם לטענת התובעת כי חל הכלל הקבוע סע' 41 לפקודת הנזיקין – "הדבר מדבר בעדו". הכלל האמור חל מקום בו הוכחו שלושה תנאים מצטברים; האחד - כי לתובע לא הייתה ידיעה ולא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הסיבות שגרמו לנזק; השני - כי הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו; והשלישי - כי נראה לבית המשפט שהאירוע הנזיקי מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט אמצעי זהירות סבירים מאשר עם המסקנה שננקטו אותם אמצעים.