ודוק: איש מהמומחים לא הציע הסבר מבוסס, בבחינת דבר דבור על אופניו, באשר לסיבת היתרחשות הפרפורציה, וכל אחד מהם מנסה להסבירה בדרך שתיטיב עם שולחיו, ופעם נוספת אנו ניצבים אל מול תוצאה רפואית עגומה, שסיבת התרחשותה איננה ידועה בודאות, אולם, כפי שציינתי, הסברה שההתנקבות ארעה במהלך ניפוח האוויר במהלך הקולונוסקופיה הווירטואלית, וזאת כתוצאה מהיחלשות דופן המעי כתוצאה מבצוע הקולונוסקופיות הקודמות, או הביופסיה, הנה הסברה ההגיונית ביותר, והמתקבלת ביותר על הדעת, קרי: אין מדובר בהתנקבות כתוצאה מהתרשלותה של דר' פורטנוי, אלא בסיכון שהיה ידוע ולא הייתה דרך למונעו.
...
בהתייחס לבדיקה שבוצעה למנוח, קובע המומחה, כי "לגבי מר לרמן בוצע ניפוח המעי כרוטינה, ללא התייחסות לגילו ולאנמנזה של חסימה נמוכה והסיכון הכרוך בניפוח מהיר ולא מבוקר וללא חשש מניקוב, ורק לאחר סיום הניפוח, ביצוע סריקה רגילה שבה התגלתה הפרפורציה עם כמות גדולה ביותר של אויר חופשי בבטן".
דר' אקשטיין מוסיף וקובע, כי במקרה של המנוח "... עדיף היה להימנע מניפוח רגיל, אלא ניפוח חלקי בלבד, לבצע בדיקת סריקה מוקדמת, כפי שמתבצע כהכנה ותכנון הסריקה ואז לראות את מצב המעי ולנפח, לפי הצורך, אויר נוסף בזהירות".
דר' אקשטיין הגיע למסקנה, כי מבצעת הבדיקה – דר' פורטנוי – לא נקטה "באמצעי זהירות מחייבים והגיוניים... ולכן האירוע של ניקוב המעי, שהתגלה רק בסיום הניפוח השלם של המעי ובמהלך הבדיקה".
במענה לחוות דעתו של דר' אקשטיין הגישו הנתבעים את חוות דעתו של דר' אלי עטר, המונה את יתרונותיה של הקולונוסקופיה הוירטואלית על פני קולונוסקופיה רגילה, בציינו את "... היעדר הצורך להחדיר צינור לאורך כל המעי, אלא להסתפק בניפוח מבוקר של המעי דרך פי הטבעת ויכולת זיהוי פתולוגית גם מחוץ לחלל המעי למול צפייה ישירה רק בחלל המעי בקולונוסקופיה..." והוא מציין, כי חסרונה של הבדיקה היא בחוסר יכולת טיפולית (כריתת פוליפים חשודים), או נטילת ביופסיה, קרי: הבדיקה משמשת לצפייה בלבד, ואין לה אופציה טיפולית, כמו לקולונוסקופיה רגילה.
לא הוכח, ואף לא נטען, כי אילו היו מסבירים למנוח את הסיכון הקיים בבדיקה, הוא היה נמנע מביצועה, ועל כן אין מנוס מהמסקנה, כי מדובר בטענה שהועלתה על דרך הסתם, ללא כל ביסוס, ויש לדחותה.
משקבעתי שדינה של התובענה להידחות, הנני פטורה מלדון בנזקים הנטענים, ובכלל זה הנזק הכספי, הנזק הנפשי והנזק הנוירולוגי של המנוח.
המסקנה מכל האמור הינה, כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת טענותיהם בדבר התרשלות הנתבעים, הן בהתייחס לטענה בשאלת נכונות ההחלטה לביצוע הקולונוסקופיה הוירטואלית, הן בהתייחס לטענה בשאלת אופן ביצוע הבדיקה וחוסר ההתחשבות הלכאורי בנתוניו האישיים של המנוח, והן בהתייחס לטענה בדבר התנקבות המעי בתוצאה מהתרשלות במהלך ביצוע הבדיקה, או בהתייחס לטענה בשאלת הקשר הסיבתי בין הצורך בהתקנת הסטומה לבין ההתרשלות הנטענת, ומשכך נדחית בזאת התובענה.
