הינה כי כן, לדעת ד"ר יהלום, לבד מן הכשלים שנמצאו בניהול הרשומה הרפואית על-ידי הנתבע, ובכלל זה העידר תעוד של הסכמה מדעת לתכנית הטיפול שבוצעה הלכה למעשה, הרי שבגוף הטיפול שבוצע על-ידי הנתבע נמצאה סטייה מפרקטיקה רפואית סבירה בשני אלה: עקירת שמונה שיניים ברות שקום בלסת התחתונה; אי השגת נוחות בגשרים הזמניים בשתי הלסתות בפרק הזמן שחלף מתחילת הטיפול.
על כן, אני מאמצת את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ועל-פיה אני קובעת כי נפלה רשלנות בטיפול שניתן על-ידי הנתבע לתובעת בעקירת שמונה שיניים ברות שקום בלסת התחתונה, ובטיפול שלא השיג נוחות בגשרים הזמניים בשתי הלסתות בפרק הזמן שחלף מתחילת הטיפול.
...
על כן, אני מאמצת את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ועל-פיה אני קובעת כי נפלה רשלנות בטיפול שניתן על-ידי הנתבע לתובעת בעקירת שמונה שיניים ברות שיקום בלסת התחתונה, ובטיפול שלא השיג נוחות בגשרים הזמניים בשתי הלסתות בפרק הזמן שחלף מתחילת הטיפול.
לפיכך, לא נסתרה טענת התובעת בתצהירה, וכך אני קובעת, כי עבור הטיפול הכולל היא נדרשה לשלם סך של 128,000 ₪ (64,000 ₪ לכל לסת), והיא אכן שילמה סכום זה בניכוי 200 ₪ שהנתבע הסכים להשתתף בתשלום ששילמה לד"ר לאופר (סעיפים 5, 6, 14, 21 ו-31 לתצהיר התובעת ועדותה בעמ' 9 ש' 23-17, עמ' 11 ש' 4-3, 16-7, עמ' 13 ש' 15-13; וראו גם מוצג 2 לתיק מוצגי הנתבע – הרישום על גבי המסמך בעמ' 11).
סוף דבר
תביעת התובעת מתקבלת כך שעל הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 186,600 ₪.