רשלנות רפואית: סקירת מערכות רפואית רשלנית

כאשר ביום 17.3.20 ביקש ב"כ התובעים עצמו לקבוע את התיק לשמיעת ראיות, מבלי שציין כי בדעתו להגיש חוות דעת נוספות, ואף ניתנה, כאמור, החלטה בעיניין זה. לטענת הנתבעת 1 בנידון לא מתקיימים הטעמים המיוחדים הנדרשים ע"פ הוראת תקנה 149 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן - התקנות) לצורך קבלת הבקשה בשלב זה. יתר על כן, לטענת הנתבעת 1, במסגרת התיקון המבוקש נעשה נסיון לבצוע "מקצה שיפורים" בחוות דעתו של ד"ר ניסנקורן בדרך של העלאת טענות שלמעשה חלה לגביהן היתיישנות, כך בחוות הדעת הראשונית של ד"ר ניסנקורן צוין כי אם הייתה מתבצעת סקירה המכוונת לגולגולת והיו עולים ספקות באשר למשמעות הממצאים היה "ניתן להשלים או לאמת את האבחנה באמצעות בדיקת MRI" ואילו בחוות הדעת המשלימה צוין באופן חד משמעי (או בלשון הבקשה ה"ניתן" הפך ל"חייב") כי היה צורך בבירור מיידי ומקיף ובכלל זה – סקירת מערכות אולטראסנוגרפית מורחבת וממוקדת לראש העובר ובדיקת MRI" , כמו כן בחוות הדעת הראשונית אין כל היתייחסות לעמדת הוועדות להפסקת הריון וכי ישנו הבדל מהותי בין העלאת תהייה לפיה לבני הזוג הייתה היזדמנות לבקש הפסקת הריון לבין קביעה כי הוועדה להפסקת הריון הייתה מאשרת זאת.

בצד הדין שזור – המעשה, ואכן בתי המשפט, כדבר שבשיגרה, בתביעות שעניינן רשלנות רפואית והולדה בעוולה מאפשרים על דרך הכלל לצדדים להגיש חוות דעת משלימות המגיבות בעצם לחוות הדעת של הצד שכנגד ומחדדות את נקודות המחלוקת, מעת שחוות הדעת מהוה חלק מכתב התביעה ברי כי יש להגיש בצד הגשתה אף בקשה לתיקון כתב התביעה (וראו, כדוגמה - תא (תל-אביב-יפו) 54451-08 - אלכסנדר בלקין נ' בית חולים אסף הרופא ואח',(2010).

...

מכלל האמור הריני נעתר למבוקש ומורה על תיקון כתב התביעה כמבוקש.

עוד אני מפנה לרע"א 4371/19 פלוני נ' פלוני (פורסם ביום 8.9.19) שם נקבע כי טענת רשלנות בבדיקת סקירת מערכות במהלך ההיריון לעומת טענת הפרת חובת הגילוי, היא בגדר עילת תביעה חדשה.

גם הטענות שהעלתה התובעת באשר לשימוש בואקום, היא לא יכלה להעלות מבלי להתייעץ, ובשל כך פנתה למומחה רפואי אשר ידע מבחינתה להצביע על הרשלנות, אלא שכפי שהתובעת פנתה לאחר הגשת התביעה, למומחית בתחום ההמטולוגיה, יכלה לעשות כן לפני הגשת התביעה, ולמעשה בכל עת לאחר ששוחררה מביה"ח. המועד בו בחרה התובעת לפנות למומחה, להתייעץ ולקבל חוות דעת אינו רלוואנטי לענייננו, שעה שכל העובדות והתיעוד הרלוואנטיים היו ידועים ובהישג ידה של התובעת.

...

הנתבעים התנגדו להגשת חוות הדעת וטענו כי לא הוגשה בקשה מנומקת לתיקון כתב התביעה ולא צורף תצהיר נלווה, ומכאן שדין הבקשה להידחות על הסף.

בהתאם לכך, איני מקבלת טענת התובעת כי על סמך סעיפי רשלנות כלליים בתביעה, ניתן להגיש חוות דעת רפואית בתחום ההמטולוגיה אשר מתייחסת לרשלנות שלאחר הלידה.

לסיכום, שני המומחים של התובעת, מתייחסים לשני צירי זמן שונים.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה להגשת חוות דעת בתחום ההמטולוגיה.

בסעיפי הרשלנות הכלליים נטען עוד בסעיף 54.2 שהנתבעים "לא ביצעו את סקירת המערכות כנדרש ו/או על פי נהלי משרד הבריאות", בסעיף 54.3 נטען ש"ביצעו בדיקת אולטסאונד סקירת מערכות רשלנית וכושלת והחמיצו סימנים לתיסמונת דאון בעובר ו/או נתנו פרשנות מקלה ו/או שגויה לממצאים שניצפו על ידם".

...

ובהנתן הפרשנות הרחבה למושג "עילת תביעה" בהקשר זה ולנסיבות שפורטו, המסקנה המתבקשת היא שאין המדובר בעילה חדשה שהתיישנה אלא כתב התביעה המקורי יכול להכיל גם את הטענות הנוספות ואת חוות הדעת הנוספת, שמהווה ראיה ופירוט של הטענות שכבר נטענו.

הנתבעים טוענים שהתובעים לא צרפו תצהיר לבקשתם, לא הסבירו את מחדלם מלעלות את הטענות בעת הגשת כתב התביעה המקורי ואין לאפשר להם כעת מקצה שיפורים לאחר שמונה חודשים בהם התביעה תלויה ועומדת.

סוף דבר אחר כל האמור לעיל, ומשנקבע שהטענות הנוספות בכתב התביעה המתוקן אינן בבחינת עילת תביעה שהתיישנה, דינה של הבקשה לתיקון כתב תביעה וצירוף חוות דעת נוספת להתקבל.

כל שצוין ברשומה הרפואית היה "בסונר מצג ראש פרופיל תקין 1814 גרם". המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא כי הצוות הרפואי של הנתבעת התרשל עת לא היתייחס תחילה במעמד הייעוץ הגנטי למימצא של ציסטיק היגרומה גדולה אשר הודגמה בבדיקות שבוצעו במהלך ההיריון, וכאשר לא ניתן הסבר לתובעים אודות משמעות וחומרת ממצא זה במסגרת הייעוץ הגנטי.

על כן ובשים לב לכך כי ועדה להפסקת היריון אישרה לתובעים להפסיק את ההיריון משנת 2011 בשבוע 20 להיריון, מסיבה דומה, עת הודגמה ציסטיק היגורמה גדולה בסקירת מערכות, ניתן לקבוע כי ככל ועמד בפני ועדה להפסקת היריון מלוא המידע הרפואי, לרבות הדגמת ציסטיק היגרומה גדולה, וככל והתובעת היתה מופנית לועדה אף לאחר ביצוע בדיקת סקירת המערכות, בשבוע ה-22 להיריון, ולאור הממצאים שהודגמו בבדיקה, היתה הועדה מאשרת ביצוע הפסקת ההיריון נוכח הממצאים.

...

על רקע האמור אך סביר כי התפתחה אצל התובעים ציפיה כי ככל ובדיקתה העלתה ממצאים חמורים משמעותיים ו/או חשד לתסמונת קשה אצל העובר הייתה ד"ר גולדברג מיידעת אותם על כך במפורש במעמד הבדיקה ואף מסבירה להם אודות הממצאים, כפי שעשתה במעמד הבדיקה בהיריון הקודם.

כל שצוין ברשומה הרפואית היה "בסונר מצג ראש פרופיל תקין 1814 גרם". המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא כי הצוות הרפואי של הנתבעת התרשל עת לא התייחס תחילה במעמד הייעוץ הגנטי לממצא של ציסטיק היגרומה גדולה אשר הודגמה בבדיקות שבוצעו במהלך ההיריון, וכאשר לא ניתן הסבר לתובעים אודות משמעות וחומרת ממצא זה במסגרת הייעוץ הגנטי.

סוף דבר: מן המקובץ עולה כי הנתבעת התרשלה ועל כן חייבת היא בפיצוי התובעים בגין נזקיהם כתוצאה מהולדת הקטין.

ברי כי לא כל אשה שמחליטה לפנות לרופא פרטי לשם ביצוע סקירת מערכות למשל, מבצעת גם מי-שפיר וצ'יפ גנטי ללא המלצה רפואית, ולא הוצגו נתונים לגבי מספר או אחוז הנשים שביצעו בדיקת צ'יפ גנטי בכלל, ובמימון עצמי בפרט, בשנת 2013 (אז הבדיקה הייתה חדשה יחסית).

המושג "נזק ראייתי מובנה" מתייחס למצב שבו הנזק הראייתי נובע מאותו מעשה רשלני אשר לו מיוחסת גרימת הנזק הישיר; זאת להבדיל מהמקרה הרגיל של נזק ראייתי, שבו הפעולה שגרמה לנזק (למשל, התרשלות בטיפול) היא נפרדת מהפעולה שגרמה לנזק הראייתי (למשל, רשומה רפואית לקויה).

...

אין בידי לקבל טענה זו, שכן הזכאות לפיצוי בגין ראש הנזק שלא פגיעה באוטונומיה אינה מותנית בקיומה של "סיבתיות החלטה". טענה נוספת של הנתבעים היא כי התובעת לא הוכיחה, ואף לא טענה בתצהירה, לנזק תוצאתי הבא לידי ביטוי בתחושות שליליות.

יוּער, כי התובעת הציגה בסיכומיה נימוקים לכך שאין לנכות מהפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה את תגמולי המל"ל. הנתבעים בחרו שלא להשיב לטיעוני התובעת בנדון, ומכאן שאינם חולקים על כך. סוף דבר הנתבעים 2-1 יפצו את התובעת בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה בסך של 120,000 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית (בלי להיזקק לטענת ההתיישנות שהועלתה), ולאור מכלול הנסיבות התובעת תישא בשכר טרחת עורך-דינה בסך של 15,000 ₪.