רשלנות רפואית: ניתוח קיצור קיבה

עובדות המקרה וטענות הצדדים בחודש אפריל 2015 עבר התובע ניתוח לקיצור קיבה שלאחריו סבל התובע מסיבוכים רפואיים.

האם עו"ד פינגרר התרשל בטיפולו בעיניינו של התובע כלפי קרן הפנסיה? באילו עניינים ייפה התובע את כוחו של עו"ד פינגרר לפעול מטעמו? לטענת התובע, הוא ייפה את כוחו של הנתבע לטפל בכל ענייניו המשפטיים הקשורים עם מצבו הרפואי.

...

לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות בגין השתק עילה ו/או השתק פלוגתא ומעשה בית דין בגין ההליך שהתנהל בבית הדין לעבודה כנגד קרן הפנסיה, וכן בגין העדר עילת תביעה ואי הוכחת העילה ולחלופין, טוען הנתבע כי התובע לא הוכיח את נזקו, את הרשלנות ואת הקשר הסיבתי ביניהם.

פסה"ד של ביה"ד לעבודה בק"ג 42125-01-19 קובע באופן חד משמעי כי הקרן יידעה את התובע ואחותו באשר לאפשרות להגיש תביעת נכות ולגבי העובדה שמשיכת הכספים תוביל לאבדן זכאות התובע להגשת גמלת נכות ולפיכך קבע השופט גלם כי התביעה כנגד קרן הפנסיה נדחית.

אף ניסוח מכתבו של עו"ד פינגרר מיום 14.3.16 מצביע על כך שמדובר אך ורק על סיום יחסי העבודה בין התובע לבין מעסיקתו וגם לפיכך דין ההודעה כלפיו להידחות, ולא רק מן הטעם שהתביעה העיקרית נדחתה.

באשר להודעות לצדדי ג'- שנדחו הן לגופן והן מעצם דחיית התביעה העיקרית, הנתבע ישלם לצד ג' מס' 4 סך של 5,000 ₪ בגין דחיית ההודעה כנגדו ואותו סכום ישלם לצד ג' מס' 3, קרן הפנסיה.

בפני תובענה לפיצויים בגין רשלנות רפואית נטענת בניתוח להוצאת טבעת מתכווננת לקיצור קיבה (adjustable gastric band) אשר הותקן אצל התובעת.

...

ממילא הטענות בדבר העדר ההסבר דינן להידחות.

בכל הקשור למסירת המידע לאחר הניתוח הראשון, כפי שציינתי לעיל, סוגיה זו אינה חלק מחזית המחלוקת, אך גם אילו היה, היה דין הטענה להידחות מבחינה עובדתית מעבר לשאלה המשפטית העקרונית שטרם הוכרעה בפסיקה בארץ.

נוכח כל האמור אני דוחה את התביעה.

עסקינן בתביעת נזיקין לפצוי בגין נזק גוף, שעניינה בניתוח לקיצור קיבה מסוג Laparoscopic Sleeve Resection (להלן: "הניתוח", "ניתוח שרוול"), שעברה התובעת, ילידת 17.10.1984, ביום 22.10.2013 במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי (להלן: 'בית החולים', 'בית החולים איכילוב') בשל השמנת יתר.

37.1 בהתייחס לקשר הסיבתי, שבין ההתרשלות למצבה הנוכחי של התובעת הוסיף וקבע ש"סביר להניח" שאם הדליפה מקוו הסיכות בקיבה היה "מאובחן מוקדם יותר ומטופל ע"י נקוז לפרסקופי ושטיפה כמקובל, הרי שבסיכוי גבוה ניתן היה להביא לריפוי הדלף ... תוך מספר שבועות, ובכך למנוע את הופעת הפיסטולה העקשנית שאיננה מגיבה עדיין למכלול הטיפולים שעברה" התובעת ולחסוך את "הסבל הרב אותו עברה ועדיין עוברת" .

...

בנוגע למהלך הפוסט-ניתוחי הוסיפו וטענו כי "בעקבות הטיפול" השמרני, בו הוחל עוד בבית חולים 'כרמל' "חל שיפור משמעותי במצב התובעת ובין היתר היא דיווחה כי חל שיפור במכאוביה ונצפה שיפור חיובי בבדיקותיה הקליניות ובמדדיה החיוניים. השיפור שנצפה תמך, מחד, במסקנה כי ניתן להמשיך בטיפול שהותווה ומאידך – לא הצדיק, בשום שלב, בדיקה ו/או טיפול שונה מכפי שבוצעו בפועל. רק בשלב מאוחר לאשפוז (ביום 18.11.13) הודגמה החמרה במצב התובעת ומיד בסמוך לכך פעל צוות בית החולים לביצוע בדיקת דימות שהדגימה קולקציה בטנית, שנוקזה. הטיפול שניתן לתובעת בכל שלב ושלב, היה הטיפול המיטבי ו/או המתאים ו/או המתחייב מהמצג שעמד בפני הצוות הרפואי של הנתבע" (סעיפים 1ט'-י"ב לכתב ההגנה) (הדגשות במקור).

אם את תסתכלי את תראי שאני מקבל את ההחלטה הזאת בסיבוב שבדרך כלל נוכחים בו מספר בכירים ומספר מתמחים .

בהינתן כל האמור לעיל, מוצאת אני לאמץ את קביעתו של פרופ' גוייטין לפיה הטיפול בדלף, אותו "סיבוך מוכר ושכיח אחרי ניתוח שרוול", כעדותו של פרופ' קראוס (עמ' 76 לפרוטוקול הדיון), "היה לפי כל הכללים המקובלים בכירורגיה בכלל, ובכירורגיה המתמחה בהשמנת יתר בפרט. בתחילה טיפול לא פולשני, לאור אבחנה של מיקרו-דליפה שלא הופיעה הן ב- CT בטן שבוצע במרכז הרפואי כרמל 3 ימים טרם הגעתה למרכז הרפואי תל אביב, והן בשיקוף בליעה כשבוע לאחר CT זה. כאמור, שיפור קליני ומעבדתי הוביל את המטפלים למחשבה שהקו הטיפולי בו בחרו מצליח. לכשהתברר אחרת, לא היססו וטיפלו במהירות ובמסירות" (מתוך נ/1) ועל בסיסה לקבוע כי לא הוכחה ההתרשלות הנטענת.

סוף דבר התובעת לא השכילה להוכיח טענותיה לרשלנות, בין בשלב הפרה-ניתוחי ובין בשלב הפוסט-ניתוחי ודין תביעתה בעילה זו להידחות וכך אני מורה.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה בעילה של רשלנות רפואית כנגד שירותי בריאות כללית (להלן: המשיבה).

בתמצית, בכתב התביעה נטען כי ביום 18.1.2016 עברה המבקשת ניתוח לקיצור קיבה אצל המשיבה, אך בעקבות ביצוע רשלני של הניתוח נאלצה המבקשת לעבור כריתת קיבה ונגרמו לה, בין היתר, נכות תפקודית מלאה ופגיעות אורולוגיות.

...

מכל מקום, אף בהתעלם מהשיהוי המאפיין את הגשת הבקשה שלפניי, דינה להידחות.

על רקע האמור, ספק רב אם בכלל קיים צורך לחקור עדים נוספים החתומים על הרשומות המוסדיות האחרות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

מבוא לפניי תובענה בעילה של רשלנות רפואית, לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף אשר לטענת התובעת נגרמו לה כתוצאה ממעשים וממחדלים רשלניים שבוצעו בה לפני, אחרי ובמהלך ניתוח בריאטרי לקיצור שרוול קיבה בלפרוסקופיה (להלן: "הניתוח"), שבוצע במתקני נתבעת 1, על ידי הנתבע 2.

...

שני הנתבעים דוחים מכול וכול את טענות התובעת וטוענים כי דין התביעה כנגדם להידחות.

"בית המשפט הוסיף וקבע למעלה מן הצורך, כי גם אילו קבע כי הייתה רשלנות כלשהי מצד בית החולים ורופאיו - ובמקרה דנן לא נמצאה רשלנות - הרי שלא הוכח קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזקים להם טען הניזוק. התופעות עליהן מתלונן הניזוק הינן תוצאות ידועות וצפויות של ניתוח לקיצור קיבה שהוסברו הסבר היטב למערער לפני הניתוח ואין הן בהכרח נגרמות על-ידי מעשה או מחדל רשלני כלשהו." סוף דבר התובעת לא השכילה להוכיח את טענותיה לרשלנות כלפי מי מהנתבעים לדין תביעתה בעילה זו להידחות וכך אני מורה.

איני סבורה כי התובעת הוכיחה כי הניתוח בוצע שלא בהסכמתה מדעת ולפיכך טענה זו כמו גם טענתה לפגיעה באוטונומיה – דינן להידחות.

לאור האמור, דין התביעה כולה להידחות.