רשלנות רפואית: ניתוח מיותר וטיפול רשלני

רקע עובדתי: התובעים 2-3 הנם הוריה של התובעת 1, ילידת 1996, ואשר לטענת באי כוחה חוותה התרשלות רפואית במהלך הטיפול בה בשני בתי חולים, "סורוקה" ו"ברזילי"[footnoteRef:1], מחדל אשר הוביל להתפרצות דלקת התוספתן והצריך ניתוח מיותר.

...

לאור כל האמור לעיל ובראי העובדה כי התביעה התקבלה, בחרתי להעמיד את סך ההוצאות על סכום של 15,000 ₪ מקום בו אלמלא החריגה הייתי מעמידם על סך של 20,000 ₪.

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית והתובעים יישאו בהוצאותיה בסך כולל של 20,000 ₪.

משנתקלה התביעה כנגד הנתבעת 2 ולא שוכנעתי כי לא היה מקום להגישה כנגד הנתבעת 1, תישא הנתבעת 2 בהוצאות לטובת הנתבעת 1 כאמור לעיל, תחת התובעת.

ענייננו בתביעה לניזקי גוף בגין רשלנות רפואית בניתוח שנערך למשיב ביום 2/6/2011 לאחר שנדקר בבטנו.

פרופ' שילוני בחוות דעתו מיום 24/2/2019 סבר כי הטיפול היה רשלני וכי אחוזי הנכות לצמיתות לפי תקנות המל"ל הן בחישוב משוקלל של 60% (יותר מכפול ממה שקבע פרופ' קוט).

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור ולקבל העירעור בחלקו מהנימוקים כדלקמן: א) ככלל השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו במסגרת ערעור על פסק הדין וזאת למעט מקרים נדירים שבהם מבקש רשות העירעור מראה כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב העירעור על פסק הדין, עלול להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלול לגרום לנזק של ממש או עלול להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

...

ג) באשר להחלטות מיום 28/12/2020 ו- 31/12/2020: אני סבורה כי יש ליתן רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו.

מן הראוי שמומחה אחד יגיש חוות דעת מטעם הנתבעת הן בנוגע לניתוח הראשון (2/6/20211) והן ביחס לאירועים שלאחר האירוע הראשון וככל שהמבקשת איננה מעוניינת כי המומחה הנוכחי מטעמה ייתן חוות דעת, אני סבורה כי אין מקום לחייבה להיצמד דווקא לאותו מומחה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום 20/12/2020 וניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל על ההחלטות מיום 28/12/2020 ו- 31/12/20 ב) המשיב יישא בהוצאות המבקשת ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

עוד טוען התובע, כי ניזקו נגרם לו בשל טפול רשלני ו/או חוסר איבחון ו/או מתן טפול לא מתאים שניתן לו על ידי דר' רזיאל ועל ידי בית החולים אסותא, אשר לא עמדו בסטאנדארטים המקובלים של רופא סביר (סע' 43 לכתב התביעה), וביצעו את הניתוח מבלי שווידאו את נחיצותו, מבלי לוודא שהתובע כשיר פיסית ונפשית לעבור ניתוח לקיצור קיבה ומבלי לקבל את הסכמתו המודעת לבצוע הניתוח.

באשר לטענה על פיה מדובר בניתוח מיותר שבוצע ברשלנות, תוך המנעות מקבלת הסכמתו המודעת של התובע, מדובר בעילה נזיקית רפואית מובהקת, אשר לא ניתן להוכיחה ללא המצאת חוות דעת רפואית לביסוס טענות אלו.

...

כאמור, בעניין אשר בפני לא צורפה חוות דעת רפואית לאימות טענות ההתרשלות הרפואית של הנתבעים 2 ו-3 – להבדיל מהטענות האחרות שהועלו כנגד הנתבעת 3, שאינן במישור הרפואי, ואף לא הוגשה בקשה לפטרו את התובע מהמצאת חוות דעת רפואית, ועל כן, לכאורה, מן הראוי היה לסלק את התובענה על הסף בהתייחס לאותן עילות המצריכות המצאת חוות דעת רפואית, אלא מאי? בית המשפט לא ימהר לנעול את שערי בית המשפט בפני בעל דין, מה עוד שזכותו להביא את ריבו בפני בית המשפט הוכרה כזכות חוקתית, ואשר על כן, אמנע ממחיקת התובענה תוך מתן אפשרות לתובע להמציא חוות דעת רפואית, כמפורט בהחלטה זו. נוכח האמור הנני קובעת כדלקמן: א. ניתנת בזאת לתובע אורכה בת 45 ימים להמצאת חוות דעת רפואית בתמיכה לטענות ההתרשלות הרפואית כנגד הנתבעים 2 ו-3.

אין טענה כי כריתה זו הייתה מיותרת או רשלנית ואין טענה כי ניתן היה לבצעה מבלי לבצע ניתוח פתיחת בטן.

III יש לבדוק קיומו של קשר סיבתי בין כל פעולה רפואית שנעשתה בקשר לתובע גם אם יקבע כי נעשתה ברשלנות ובין ההחלטה להמשיך ולבצע ניתוח פתיחת בטן כדי לברר מצבו של התובע, הסיבה לו ואופן הטיפול בו. כך למשל גם אם תתקבל הטענה כי פיענוח בדיקת ה – C.T שנעשתה לתובע לפני ההחלטה על אופן הטיפול בו היה שגוי או לא כלל מידע רלוונטי עדין על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין עובדה זו וההחלטה לפעול בעיניינו של התובע כפי שפעלו הרופאים.

...

בסיכום עדותו אומר ד"ר קלוגר בעמוד 53 לפרוטקול: "לשאלת בית המשפט במצב שחולה הגיע עם כאב בטן משמעותי נמצא בהמתנה לבדיקת הדמייה וחל שיפור במצב הכאבים האם יש מקום לערוך ההערכה חדשה לצורך בניתוח אני משיב שאין ספק שהוא עבר ההערכה חדשה, שחולה שוכב בפניי עם תמונה של כאבים, אוויר חופשי וקיבלתי דיווח שהוא עשה סינקופה והוא מקבל תרופות נגד כאבים זה המסד הנתונים ועל סמך זה אני צריך להחליט מה לעשות, לקחת אותו לחדר ניתוח שזה היה הדבר הכי בטוח או לעשות פילפולים אקדמאים מה יכול להיות שיש". המחלוקת והמסקנה 1.

לא מצאתי מקום אלא לקבל עדות עדי הנתבעת לעניין זה אשר נתמכה במסמכים שהוצגו לי ואני סבורה כי טענות התובע לעניין זה לא הוכחו.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה תביעת התובע.

לאור תוצאות ההליך בהיתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע ובעובדה כי אכן נתגלו כשלים באופן העברת מידע על פי פענוח בדיקת ה – C.T. שנערכה לתובע ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪.

אין טענה כי כריתה זו הייתה מיותרת או רשלנית ואין טענה כי ניתן היה לבצעה מבלי לבצע ניתוח פתיחת בטן.

III יש לבדוק קיומו של קשר סיבתי בין כל פעולה רפואית שנעשתה בקשר לתובע גם אם יקבע כי נעשתה ברשלנות ובין ההחלטה להמשיך ולבצע ניתוח פתיחת בטן כדי לברר מצבו של התובע, הסיבה לו ואופן הטיפול בו. כך למשל גם אם תיתקבל הטענה כי פיענוח בדיקת ה – C.T שנעשתה לתובע לפני ההחלטה על אופן הטיפול בו היה שגוי או לא כלל מידע רלוואנטי עדין על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין עובדה זו וההחלטה לפעול בעיניינו של התובע כפי שפעלו הרופאים.

...

בסיכום עדותו אומר ד"ר קלוגר בעמוד 53 לפרוטקול: "לשאלת בית המשפט במצב שחולה הגיע עם כאב בטן משמעותי נמצא בהמתנה לבדיקת הדמייה וחל שיפור במצב הכאבים האם יש מקום לערוך ההערכה חדשה לצורך בניתוח אני משיב שאין ספק שהוא עבר ההערכה חדשה, שחולה שוכב בפניי עם תמונה של כאבים, אוויר חופשי וקיבלתי דיווח שהוא עשה סינקופה והוא מקבל תרופות נגד כאבים זה המסד הנתונים ועל סמך זה אני צריך להחליט מה לעשות, לקחת אותו לחדר ניתוח שזה היה הדבר הכי בטוח או לעשות פילפולים אקדמאים מה יכול להיות שיש". המחלוקת והמסקנה כאמור המחלוקת בענייננו הינה האם להטיל אחריות לנזקי התובע על רופאיו המטפלים בגין היותם זהירים מדי משהעדיפו לבצע ניתוח פתיחת בטן לצורך בדיקת הנחתם כי התובע סובל ממקרה של הנקבות איבר פנימי ולטפל בתופעה חמורה זו. כן אני נדרשת לברר האם זהירות יתר זו נבעה מפענוח לקוי של בדיקת C.T אשר לא הסבה תשומת לב הרופאים המטפלים לקיומן של ציסטות מלאות אויר בדופן המעי, תופעה שפירה שיכולה הייתה להסביר המצאות האוויר החופשי בחלל בטנו של התובע תוך זניחת ההנחה החמורה יותר, אך הרווחת, ממנה חששו הרופאים המטפלים כי התובע סובל ממקרה של הנקבות איבר פנימי.

לא מצאתי מקום אלא לקבל עדות עדי הנתבעת לעניין זה אשר נתמכה במסמכים שהוצגו לי ואני סבורה כי טענות התובע לעניין זה לא הוכחו.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה תביעת התובע.

לאור תוצאות ההליך בהתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע ובעובדה כי אכן נתגלו כשלים באופן העברת מידע על פי פענוח בדיקת ה – C.T. שנערכה לתובע ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪.