רשלנות רפואית: מעשה בית דין בתביעת רשלנות רפואית

מבוא המבקשת, ילידת 1935, הגישה כנגד המשיבים תביעת בעילה של רשלנות רפואית בגין טפולי שיניים שנעשו לה במרפאת המשיבים.

מיותר לציין כי מחיקת תובענה אינה מעשה בית דין ועל כן קיימת בידי התובעת האפשרות להגיש תביעה חדשה לכשתהיה ערוכה לנהלה בהתאם למועדים שנקבעים מעת לעת על ידי בית המשפט, וזאת בכפוף לכל דין.

...

אין בידי לקבל את טענת המבקשת כי החלטת בית משפט קמא למחוק את התביעה שגויה.

עוד ראיתי לציין כי על פי המתואר למעלה הייתה גם למשיבים יד בסחבת בהתנהלות אשר הביאה בסופו של דבר למחיקת התביעה.

סוף דבר דין בקשת רשות הערעור להתקבל.

במוקד התביעה בהליך המקביל, עמדה הטענה כי עו"ד ברק חבר לנתבעים בתביעת הרשלנות הרפואית, ויחד הם עשו יד אחת כנגד המערערת, על מנת להשיג במירמה הסדר גישור שאינו בהסכמתה ושאינו מפצה אותה כראוי על הנזק שניגרם לה. התביעה בהליך המקביל נשמעה בבית משפט השלום בבת ים, כולל דיוני הוכחות, וביום 7.3.2022 ניתן פסק דין מאת כבוד השופט ש' מזרחי בו נקבע כי המערערת לא הוכיחה אף אחת מעילות התביעה שלה, ומשכך תביעתה נדחית (להלן: פסק הדין של השופט מזרחי).

ביום 11.5.2022 ניתן פסק דין בתביעת הרשלנות המקצועית על ידי כבוד השופטת ר' אופיר, בו נקבע כי פסק הדין של השופט מזרחי מהוה מעשה בית דין, ומשכך אין לידון מחדש בטענות שהופנו כנגד עו"ד ברק (להלן: פסק הדין של השופטת אופיר).

...

לצד זאת ובשונה מהעירבון, מצאנו כי מן הראוי שהמערערת תשלם כנדרש את האגרה, שממילא אינה עומדת על סכום גבוה.

בשל כך, לטעמנו מוטב לעכב את הדיון בבית המשפט המחוזי בהליך שהוא נושא הערעור עד להכרעה בהליך המקביל.

סופו של דבר, הערעור מתקבל, במובן זה שיבוטלו פסק הדין מיום 9.8.2022 וארבע החלטות הרשם; המערערת תהא פטורה מהפקדת עירבון, אך שומה עליה לשאת בתוך 30 יום בתשלום האגרה כנדרש, שאז בית המשפט המחוזי ישוב לדון בע"א 7500-07-22 לאחר שתתקבל הכרעה בערעור בהליך המקביל.

לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות בגין השתק עילה ו/או השתק פלוגתא ומעשה בית דין בגין ההליך שהתנהל בבית הדין לעבודה כנגד קרן הפנסיה, וכן בגין העידר עילת תביעה ואי הוכחת העילה ולחלופין, טוען הנתבע כי התובע לא הוכיח את ניזקו, את הרשלנות ואת הקשר הסיבתי ביניהם.

לטענת מיטב גמל ופנסיה בע"מ, היא צד ג' 3, (להלן : "קרן הפנסיה), יש לדחות את ההודעה כנגדה בגין השתק עילה והשתק פלוגתא עקב מעשה בית הדין שפסק דינו של בית הדין לעבודה מהוה בעיניינה. כמו כן טוענת קרן הפנסיה כי בשל פרטיות התובע, אסור היה לה לפנות לעו"ד פינגרר ולעדכנו בדבר הגשת בקשת משיכת הכספים שבוצעה על ידי התובע ואחותו. עוד טוענת הקרן כי ברור מקריאת תמלילי השיחות כי התובע הסמיך את אחותו לטפל בענייניו- וזו השיבה כי אינה מעוניינת להגיש תביעת נכות. לפיכך טוענת הקרן כי לא התרשלה ולא הפרה כל חובה כלפי התובע או המודיע, כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין לעבודה.

וראו עדות התובע בעמ' 30 לתמליל, שורות 11- 28: "ש. טוב. תראה, אתה בבית הדין אישרת שאתה שכרת את שירותיו של עו"ד פינגרר על מנת שיטפל לך רק ברשלנות רפואית. שאלו אותך אמרת רק ברשלנות רפואית, נכון?

...

לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות בגין השתק עילה ו/או השתק פלוגתא ומעשה בית דין בגין ההליך שהתנהל בבית הדין לעבודה כנגד קרן הפנסיה, וכן בגין העדר עילת תביעה ואי הוכחת העילה ולחלופין, טוען הנתבע כי התובע לא הוכיח את נזקו, את הרשלנות ואת הקשר הסיבתי ביניהם.

פסה"ד של ביה"ד לעבודה בק"ג 42125-01-19 קובע באופן חד משמעי כי הקרן יידעה את התובע ואחותו באשר לאפשרות להגיש תביעת נכות ולגבי העובדה שמשיכת הכספים תוביל לאבדן זכאות התובע להגשת גמלת נכות ולפיכך קבע השופט גלם כי התביעה כנגד קרן הפנסיה נדחית.

אף ניסוח מכתבו של עו"ד פינגרר מיום 14.3.16 מצביע על כך שמדובר אך ורק על סיום יחסי העבודה בין התובע לבין מעסיקתו וגם לפיכך דין ההודעה כלפיו להידחות, ולא רק מן הטעם שהתביעה העיקרית נדחתה.

באשר להודעות לצדדי ג'- שנדחו הן לגופן והן מעצם דחיית התביעה העיקרית, הנתבע ישלם לצד ג' מס' 4 סך של 5,000 ₪ בגין דחיית ההודעה כנגדו ואותו סכום ישלם לצד ג' מס' 3, קרן הפנסיה.

"עילת תביעה" במובן הצר (במובחן מהביטוי "עילת תביעה" במובן הרחב, בו נעשה שימוש בהקשר של דיני מעשה בית דין - השתק עילה), היא "המעשה המובא לדיון" (זוסמן 346, וראו הדיון שם בעמ' 348-345).

למען שלמות התמונה יובא סעיף 5 לכתב התביעה (תמצית הטענות) כלשונו, כדלקמן : כבר בפרק תמצית הטענות, מניח התובע את הקף עילת תביעתו, אשר נסבה סביב פעולה רפואית רשלנית, כאשר כבר בפרק זה מצוין בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי העילה מורכבת אף מהיעדר הסבר בדבר הסיכונים הכרוכים בפעולה שבוצעה, כמו גם בחלופות הטיפוליות.

...

לפני סיום אציין, כי דווקא משעסקינן בתחום רפואי מדעי, סבורני כי יש לבחון את מרחב העילה באופן תכליתי, ואין מקום לדקדק עם התובע באזכור כלל העובדות, לרבות אלו שקדמו לארוע מושא התביעה, שהרי לרוב, לא מדובר בהכרח בעובדות ברורות ואשר ידועות ומשמעותן מובנת לתובע, ולא בכדי נדרשת חוות דעת המומחה הרפואי על-מנת להוות תמיכה מדעית שבמומחיות לתמונה העובדתית, שלעיתים דלה, בראיית התובע/הניזוק ההדיוט.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

בהתאם לתקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט 2018, אני מחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות התגובה בסך 5,000 ₪, שישולמו לתובע באמצעות באת כוחו תוך 30 יום מהיום.

ישיבות אלו בוטלו בשל מצב החרום, בהתאם לתיקון תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (הוראות שעה) (סדרי דין במצב חרום מיוחד), התשפ"ד-2023 וכן תיקון לתקנות בתי הדין לעבודה (סדרי דין במצב חרום מיוחד) (הוראות שעה) התשפ"ד-2023, משלא נתקבלה הסכמת הצדדים לקיום דיון ההוכחות בהוועדות חזותית.

נטען, כי במסגרת הדיון, וכפי שבא לביטוי בפרוטוקול שיקף בית המשפט לצדדים כי התיק מיתנהל ללא חוות דעת מומחה בתחום הכירורגיה, ולמעשה לא יוכל להכריע בשאלת הרשלנות באיבחון הדלקת בתוספתן.

חוו"ד רפואית הנה כאמור חלק מכתב הטענות של בעל הדין, ונחשבת "למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה" (רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עיזבון אייזנבך, פסקה 8 (8.5.2012).

כך, על דרך הכלל, ובמיוחד בתביעות בגין רשלנות רפואית, שבהן גם שאלת האחריות (ולא רק שאלת הנזק) כרוכה, בהוכחת "עניינים שברפואה", ולפיכך על התובע לתמוך גם את טענותיו במישור זה בחוות דעת מתאימה (רע"א 2589/23 פלוני נ' אסותא אשדוד בע"מ, (20.6.2023)).

...

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, במיוחד לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סד"א החדשות, החלטתי כי יש לתת בכורה לסיומו של ההליך, תוך חיסכון במשאבי זמן ועלויות.

כפי שפורט לעיל השיהוי הניכר, ההתנהלות בחוסר תם לב, התנהלות המובילה לסרבול ועיכוב קיצוני בניהולו של ההליך הנמצא בשלביו האחרונים, תוך הוספת עלויות נכבדות והשחתת זמנו של ביהמ"ש, מובילים אותי למסקנה כי אין להיעתר למבוקש.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.