רשלנות רפואית: כריתת בלוטת התריס

הנידרש לנדון המבקשים, בני זוג, הגישו, ביום 13.11.14, תביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית נטענת של המשיב 1 (להלן- המשיב) אשר ניתח את המבקשת 1 (להלן – המבקשת) ניתוח לכריתת בלוטת התריס בחודש נובמבר 2007 (להלן- הניתוח) בבית החולים אסותא (להלן – המשיבה).

...

עוד טענו המבקשים כי למעשה נבצר מהפסיכיאטרית, ד"ר נעון, להיחקר על חוות דעתה לפיכך אין מנוס מהגשת חוות דעתו העדכנית של ד"ר ראפס תחת חוות דעתה, שאם לא כן תיוותר המבקשת, הסובלת מנכות פסיכיאטרית גבוהה כתוצאה מהניתוח הכושל, ללא דרך להוכיח נכות זאת.

מעבר לנחוץ נאמר כי דין הבקשה להידחות אף לגופם של דברים.

צדק, על כן, בית המשפט, כשסרב לבקשה להגשת חוות הדעת השניה" (וכן ראו לעניין זה - תא (תל אביב) 14622-06-17 - המרכז הרפואי שערי צדק נ' עזבון המנוחה פלונית זל, (2018)) המבקשים הוסיפו וטענו כי כבר בכתב תביעתם צויין כי יש בדעתם להגיש חוות דעת עדכנית בעניין מצבה הנפשי של המבקשת ואולם גם עניין זה אין בו לשחררם מחובת תיקון כתב התביעה לצורך צירופה של חוות דעת זו, כפי שמצאנו בתא (פתח תקווה) 25227-10-14 - דר דוד קרת נ' ל א כ, (2016) – " ודוק, אף אם התובע ציין בכתב תביעתו כי הוא שומר על זכותו "לצרף חוות דעת רפואיות נוספות ככל שתידרשנה.." אין בכך בכדי שהתובע ירכוש לעצמו זכות קנויה להגשת חוות דעת בכל מועד שיחפוץ באמצעות "הודעה" בנדון.

אין כל מקום לפרשנות שמנסה ב"כ המבקשים ליתן להחלטת בית משפט קמא מיום 9.4.18, לפיה ניתן היה להגיש את חוות הדעת העדכנית כחלק מהראיות בהליך ההוכחות ללא צורך בתיקון כתב התביעה, פרשנות אשר אין לה כל אחיזה בלשונה הברורה של החלטה זו. דומה כי בנסיבות שכאלו יש מקום להחלת החריגים בהם לא תעתר הערכאה הדיונית לתיקונו של כתב התביעה, כפי שמצאנו את דבריו של כב' הש' עמית בעניין ברע"א 7615/13 מובלי עטיה נ. מד"י (2013) – "בשאלה אם יש לאפשר את תיקון כתב הטענות ישקול בית המשפט את אינטרס בעל הדין מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית אל מול אינטרס המשיב שיריעת הדיון לא תורחב שלא לצורך ואינטרס הציבור ביעילות הליכים ושלא יוקצה לבעל דין שאינו מכלכל את ענייניו כהלכה זמן שיפוטי שלא לצורך" בנדון, אחר שבית משפט קמא כבר דחה מספר דיוני הוכחות בשל התנהלות המבקשים ועל אף זאת איפשר להם לתקן את כתב תביעתם בדרך של צירוף חוות דעת נוספת תוך מועד מסויים ותשלום הוצאות לצד שכנגד, לא יכולים המבקשים לטעון כי זכותם הדיונית קופחה, וככל שהם נמצאים חסרים אין זאת אלא בשל התנהלותם שלהם.

לפני כתב תביעה, אשר הוגש על ידי התובעת, ילידת 1978, בגין התרשלות רפואית אשר הותירה בה נכות קשה.

התובעת צרפה לכתב התביעה את חוות דעתו של המומחה בתחום א.א.ג. וניתוחי ראש וצואר – פרופ' יורם גורביץ – אשר ממנה עולה, כי היתנהלות הנתבע 2 מהוה חריגה ברורה מפרקטיקה מקובלת, וכי השיתוק הדו צדדי של מיתרי הקול נגרם במהלך הניתוח לכריתת בלוטת התריס.

...

נוכח האמור הנני קובעת כדלקמן: א. הנתבעים יגישו כתב הגנה בצירוף חוות דעת נגדיות בתוך 90 ימים מתאריך היום.

תביעה זו ענינה טענה לרשלנות רפואית בעקבות ניתוח להסרת בלוטת התריס שבוצע לתובעת בבי"ח כרמל ביום 6.11.97.

דר' עוואש מציין כי שתי אחיותיה של התובעת סבלו מאותה בעיה ושתיהן עברו כריתה מלאה של בלוטת התריס.

...

ההסברים ניתנו לתובעת במעמד מלווה דובר את השפה הערבית, ובכך אני משוכנעת לאור העדויות שהובאו בהליך זה. לאור כל האמור אני קובעת כי הסכמת התובעת לניתוח היתה הסכמה מדעת.

אין מדובר בענין של רשלנות, ומאחר וקבעתי כי היתה הסכמה מדעת וכי התובעת קיבלה את כל ההסברים לגבי הניתוח, כולל הסברים על סיבוך זה, דין טענת הרשלנות להידחות.

לאור כל האמור החלטתי לדחות את התביעה.

לפנים משורת הדין ובהתחשב בתובעת ובנתוניה המיוחדים, החלטתי שלא לחייבה בהוצאות.

על מנת לפשט את הדיון, אחדד ואפנה לכך שבשתי הטענות הראשונות לעיל נטענת התרשלות בנקיטת טכניקה שהובילה לפי הנטען לנזק לעצב החוזר (אם במעשה ואם במחדל), שבגינו אובחנה התובעת כמי שנגרמה לו נכות רפואית מסוימת; ואילו בשתי הטענות האחרונות לעיל, בהן נטען אי-ביצוע בדיקה כזו או אחרת, נטענת התרשלות שהובילה, לפי הנטען (ללא קשר לפגיעה בעצב החוזר) - לבצוע ניתוח נוסף מיותר; ניתוח נפרד לכריתת האונה השמאלית של בלוטת התריס, שיכול היה, לפי הנטען מטעם התובעת, להיכלל במסגרת ביצוע הניתוח נשוא התביעה.

...

אשר על כן, דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד, כמפורט לעיל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה נגד הנתבעת 1 נמחקת.

כמו כן, תשלם הנתבעת 2 לתובעת בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט סך כולל של 45,000 ₪.

ואולם עדיין נותרת בעינה השאלה האם ניתן היה למנוע או לעכב את ההדרדרות המואצת של המחלה הבסיסית, אילו התובע היה מופנה במהלך פרק זמן זה לבצוע ניתוח כריתת בלוטת התריס או אילו התובע היה מתחיל בקבלת טפול סטרואידי עוד לפני הגעתו לאישפוז בבית חולים אסה"פ. בהמשך המהלך הרפואי והטיפול בבית חולים אסף הרופא, נשאלת השאלה האם חלה התרשלות כלשהיא באבחנת המחלה ובאופן הטיפול בה. הצגת הסוגיות סביבן נטושה המחלוקת בין הצדדים הדורשות בירור והכרעה: לשון אחר, ירעת המחלוקת אשר פרשו הצדדים במסגרת ראיותיהם וסיכומיהם, דורשת הכרעה בשש סוגיות, עובדתיות ורפואיות כאחד, אשר שלובות זו בזו ומשליכות זו על זו, ואשר יוצגו להלן לפי הסדר הכרונולוגי הבא: שאלה עובדתית: האם התובע יידע את רשויות השב"ס על כך כי הנו מועמד לניתוח וכי נקבע לו מועד לניתוח הסרת בלוטת התריס? שאלה רפואית: האם העיכוב הנטען בבצוע ניתוח להסרת בלוטת התריס תרם בקשר סיבתי להדרדרות במחלת ה-GO? (עיכוב לשיטת התובע של חודשיים פחות שבוע).

...

על כן, הטענה להתרשלות בטיפול הרפואי שקיבל התובע במסגרת בית החולים אסף הרופא נדחית.

סוף דבר לנוכח מסקנתי לעיל, דין התביעה להידחות על שני חלקיה, מה שמייתר מאליו את הדיון בסוגיית הנזק, אשר גם לגביה נחלקו דעות המומחים הרפואיים בכל הקשור למהימנות הטענה או הממצא בדבר אובדן שדה ראיה היקפי (ראיה טובולרית) והטענה להיעדר הקשר בין ממצא זה ומצב עצב הראיה של התובע, לבין כל שלל המחלות האפשריות שהועלו ונדונו בהקשרו של תיק זה (מחלת הגרייבס, ה- GO, CON).

לנוכח התוצאה אליה הגעתי לעיל לפיה דין התביעה להידחות, יישא התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של הנתבעות, המוערכות על ידי, בהערכה זהירה ואף זאת על דרך גזירת "בית הלל", קרי על הצד הנמוך ולו על מנת להקל על התובע לנוכח מצבו, בסך 40,000 ₪.