רשלנות רפואית: אי הפנייה לבדיקת הדמיה בזמן

לסיכום, על אף טענותיו הרבות של התובע בנושא תקלת ההדפסה, דובר בתקלה בהדפסה בלבד, ללא השפעה על הרשומה הרפואית, וללא רלבאנטיות לחזית המחלוקת בתיק זה. טענות הצדדים התובע טען לרשלנות רופא המשפחה, בכך שנימנע מלשלוח אותו לבדיקת ה- CT. לטענתו, עקב כשל זה, מחלתו של התובע לא אובחנה בזמן, דבר שהוביל להדרדרות מצבו הרפואי של התובע, ובהמשך, להדרדרות מצבו הכלכלי והאישי.

אין קשר סיבתי עובדתי בין נזקיו הנטענים של התובע לבין האיחור הנטען בהפניה לבדיקת הדמיה כדי שתקום לתובע עילה ברשלנות רפואית כלפי הנתבעת עליו להוכיח את התנאים הבאים: האחד, רשלנות בטיפול.

על פי הראיות, אף אם תיתקבל טענת התובע לפיה בתאריך 11.5.08 או סמוך אליו הוא חווה ארוע מוחי, אין קשר סיבתי עובדתי בין עובדת אי ההפניה לבדיקת ההדמיה לבין נזקיו הנטענים של התובע – הן הנזק הנורולוגי והן הנזק הנפשי.

...

יתרה מכך, בסופו של דבר לא היו אוטמים נוספים (ואין כאן תביעה על אוטמים נוספים כאלו), כך שבדיעבד, לא נדרש טיפול מניעתי.

לסיכום סוגיית הקשר הסיבתי: אין קשר סיבתי עובדתי בין טענות התובע לאיחור באבחון, או אי הפנייתו לבדיקת ההדמיה, לבין הנכות הנוירולוגית או הנפשית הנטענת.

בשאלה שבמחלוקת, והיא - שאלת הנזק כתוצאה מהפנייתו של התובע לבדיקת הדמיה כשנה לאחר אירוע האוטם הנטען, ניתן לקבוע באופן ברור שאין לתובע נכות נוירולוגית או נפשית הקשורה ל"איחור" זה. טענות התובע ביחס לפגיעה באוטונומיה, שעה שרופא המשפחה לא שלח אותו לבדיקה, שעל פי הראיות התבררה כבדיקה מיותרת שלא שינתה את מהלך הדברים, אינן עולות בקנה אחד עם תנאי הפסיקה לפיצוי בראש נזק זה. לאור האמור, אני דוחה את התביעה.

כנגד הנתבעת 1 – שירותי בריאות כללית (להלן: "קופ"ח") – נטען כי ביצעה לאם מעקב היריון רשלני, בכך שלא הפניתה אותה לייעוץ גנטי, כמו גם לא הסבירה לה את ההשלכות החמורות שיש להיסטוריה הרפואית במשפחתה.

נמצא מחדל של ד"ר שעבאני ושל הדסה באי הפנייתה של האם לייעוץ גנטי, על אף שקמה חובה לעשות כן. עם זאת, בשל נדירותה של המחלה והיעדר מידע מדויק אודות המוטציה שגרמה לה – שוכנעתי, כי אף אם היו הנתבעים נוקטים במירב אמצעי הזהירות ומבצעים כל בדיקה אפשרית במהלך מעקב ההיריון לשם גילוי מוקדם של המחלה – הדבר לא היה ניתן לבצוע, לא באמצעות בדיקה גנטית, אף לא באמצעות הדמיה.

...

נמצא מחדל של ד"ר שעבאני ושל הדסה באי הפנייתה של האם לייעוץ גנטי, על אף שקמה חובה לעשות כן. עם זאת, בשל נדירותה של המחלה והעדר מידע מדויק אודות המוטציה שגרמה לה – שוכנעתי, כי אף אם היו הנתבעים נוקטים במירב אמצעי הזהירות ומבצעים כל בדיקה אפשרית במהלך מעקב ההיריון לשם גילוי מוקדם של המחלה – הדבר לא היה ניתן לביצוע, לא באמצעות בדיקה גנטית, אף לא באמצעות הדמיה.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסכום של 15,000 ₪.

]השופט ש' שוחט: המערער הגיש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעה לפצויי נזיקין בעילה של רשלנות רפואית (ת"א 44172-11-13).

לטענתו, רופא המשפחה נימנע מלהפנות אותו במועד 11.5.2008, לבדיקת הדמיה נחוצה – בדיקת סי.טי. כתוצאה מכך מחלתו לא אובחנה בזמן, אלא רק שנה מאוחר יותר, בחודש יוני 2009, אז בדיקת MRI גילתה אוטם ישן במוח.

בפסק דין מפורט ומנומק הסביר בית המשפט המחוזי מדוע, מבחינה עובדתית, לא הוכח שארע אוטם מוחי ביום 11.5.2008, או בסמוך לכך, תוך שהוא מקבל את חוות דעתו של מומחה המשיבה, ד"ר קרני, שנסמכת לא רק על מימצאי בדיקת ה-MRI, אלא גם על ניתוח הממצאים הקליניים כפי שעלו מהמסמכים הרפואיים שהונחו לפניו.

בהתייחס לטעם השני, המרכזי, לפיו לא הוכח קשר סיבתי עובדתי בין הנזקים שנטענים לבין אי ביצוע הבדיקה או האוטם, קובע בית המשפט המחוזי כי על פי התשתית הראייתית שנפרשה לפניו, בין אם הכשל היה באי הפנייה לבדיקת סי.טי. בין באי הפניה לבדיקתMRI שממצאיה לימדו על התכנות לאוטם ישן (ומדובר בבדיקות שונות), לא נגרם כל נזק ולא הוחמר נזק נורולוגי כתוצאה מכך.

...

לאחר שנתנו דעתנו על מכלול טענות המערער הגענו למסקנה, כי יש לדחות את הערעור בהתאם לסמכות שנתונה לנו בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לא מצאנו מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בה טעות שבחוק.

תמצית טענות הצדדים וחוות הדעת מטעמם: התובעים מייחסים לנתבעת, במסגרת תביעתם, רשלנות רפואית בגין מעקב היריון רשלני, שבא לידי ביטוי באי מתן הסבר לתובעים בדבר חומרת הממצאים שהתגלו במהלך הבדיקות בהיריון ואי הפנייתם לועדה להפסקת הריון כבר בייעוץ הגנטי שבוצע ביום 16/01/17, שניתן לשיטת התובעים בחסר של נתונים.

פרופ' אפלמן קבע כי על אף הממצאים שהתגלו במהלך הבדיקות והעובדה כי בבדיקת ההדמיה, אובחן הממצא של "Cystic Hygroma וצואר מעובה וקצר", וכן ריבוי מי שפיר משמעותי, התובעת הוזמנה להשלמת הייעוץ הגנטי ובקורת לעוד 4 שבועות, כאשר לאור ממצאים חמורים אלו ולאור גיל ההיריון היה על הצוות הרפואי לשלוח את התובעת להשלמת הייעוץ הגנטי באופן דחוף וכן לערוך דיון מול התובעים על האפשרות לפנות לועדה להפסקת הריון, הכולל אמירה ברורה וחד משמעית וכי הסיכון לעובר פגוע הכולל תיסמונת Noonan, לא נשלל בבדיקות שבוצעו, ולאור הממצאים שעלו בבדיקות, קיימת סבירות גבוהה כי העובר ייוולד פגוע.

...

על רקע האמור אך סביר כי התפתחה אצל התובעים ציפיה כי ככל ובדיקתה העלתה ממצאים חמורים משמעותיים ו/או חשד לתסמונת קשה אצל העובר הייתה ד"ר גולדברג מיידעת אותם על כך במפורש במעמד הבדיקה ואף מסבירה להם אודות הממצאים, כפי שעשתה במעמד הבדיקה בהיריון הקודם.

כל שצוין ברשומה הרפואית היה "בסונר מצג ראש פרופיל תקין 1814 גרם". המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא כי הצוות הרפואי של הנתבעת התרשל עת לא התייחס תחילה במעמד הייעוץ הגנטי לממצא של ציסטיק היגרומה גדולה אשר הודגמה בבדיקות שבוצעו במהלך ההיריון, וכאשר לא ניתן הסבר לתובעים אודות משמעות וחומרת ממצא זה במסגרת הייעוץ הגנטי.

סוף דבר: מן המקובץ עולה כי הנתבעת התרשלה ועל כן חייבת היא בפיצוי התובעים בגין נזקיהם כתוצאה מהולדת הקטין.

המערערים לא הפנו כל טענות כלפי שני מומחים אלו, ויש בכך כדי ללמד כי אין ממש בטענה לפיה היה מחדל רשלני בכך שהמנוח לא הופנה לייעוץ גנטי לגילוי הגן באותה התקופה (והשוו לע"א 11035/07 שירותי בריאות כללית נ' אביטן (20.07.2011) בדבר חובת רופא המשפחה להסתייע במומחים, חובה שאותה מילאה הרופאה).

לעניין הטענה כי נפגעה הזכות לאוטונומיה של המנוח בשל שהוא לא הופנה לייעוץ גנטי או לבדיקה לגבי קיומו של הגן במועד מוקדם יותר, אפנה לדוגמא לפסק הדין בת"א (מחוזי מרכז) 44172-11-13 פלוני נ' קופת חולים לאומית (11.06.2019) שם עלתה טענה דומה לגבי פגיעה באוטונומיה בשל המנעות מהפניה לבדיקת הדמיה (סי.טי.).

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, קבע כי לא נמצא קשר סיבתי עובדתי בין הנזקים הנטענים לבין אי ביצוע הבדיקה, ואף דחה את הדרישה לקבלת פיצוי בשל אי ההפניה לבדיקה, לרבות בשל שהבדיקה לא הייתה משנה את מהלך העניינים, אין פגיעה ב"אוטונומית הגוף", ואף אין פגיעה ב"חופש הבחירה", שכן למטופל אין "זכות" להחליט שיש לבצע בדיקות שמבחינה רפואית לא יקדמו את מצבו ולא היו משנות את מהלך האירועים.

...

יש לאמץ את קביעותיו של בית המשפט קמא גם באשר לנושא הנזק, אך אין צורך להרחיב בשל המסקנה כי לא הוכחו עילות התביעה.

סבור אני כי לא נפל פגם בהחלטתו זו. כפועל יוצא, ובשים לב לכל האמור בפסק דינה של חברתי, אין לי אלא להצטרף לעמדתה, כמו גם לתנחומים למשפחת המנוח.

אריה נאמן, שופט סיכום – הערעור נדחה.