רשלנות רפואית של בית חולים קפלן

בית משפט השלום ברמלה ת"א 24749-03-18 פלוני נ' בית החולים קפלן ואח' מספר בקשה:14 בפני כבוד השופט דב גוטליב תובע פלוני נתבעים בית החולים קפלן ואח' החלטה

הנתבעת אף המשיכה להעניק לתובע טפול רשלני גם לאחר גילוי הנזק, עת ניתן לתובע קלקסן במינון נמוך מהנדרש בהתאם לפרקטיקה הרפואית, מה שהעצים את הרשלנות ואף גרם בסופו של דבר לנכות תפקודית גבוהה וקבועה.

בבואו של בית המשפט להדרש לטענת השהוי יש להיתחשב בשני פרמטרים כפי שנקבע בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, פ"ד נז(5) 433: הפרמטר הראשון - היתנהגות הצדדים ושאלת הנזק שניגרם לנתבע: "השתהות בהגשת תביעה אינה, כשלעצמה, שהוי כמובנו במשפט. שהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השפוטי" (שם, עמוד 446).

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת את חובתו של תובע לצרף חוות דעת לכתב התביעה לצורך הוכחת עניין שברפואה, וכן נקבע, כי בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצרוף חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שירשמו". התובע אינו מבקש לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת עילות תביעה נוספות, וכל רצונו הוא לצרף חוות דעת רפואית לביסוס הטענות שפורטו בכתב התביעה.

...

מכאן לטענת התובע דין טענת ההתיישנות להידחות.

יישום הכללים שנקבעו בפסיקה והעקרונות הכלליים של דיני ההתיישנות בענייננו, מביא למסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף מפאת התיישנות להידחות.

לפיכך טענת השיהוי אינה יכולה לעמוד ודינה להידחות.

אני סבור כי ישנה הצדקה להתיר לתובע להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה על דרך צירוף חוות הדעת גם לאור שלבו של ההליך ומתוך העדפת עקרונות של בירור האמת.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 2701-03-16 לפני כבוד השופטת לימור בן-שמן המבקשים: 1. עיזבון המנוחה מ.ל. 2. ר.ל. המשיבים: 1. בית חולים קפלן 2. ד"ר יוסף בראל 3. גורג שמואל לוי 4. נדיה כגנסקי 5. לואיזה פרלמן 6. שירותי בריאות כללית מחוז דן החלטה

חשיבות הדבר גדלה בתביעות לרשלנות רפואית, כפי שעולה בעיניין סולן: "זאת ועוד, בעל-דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו יצרף לכתב-טענותיו תעודת רופא או חוות-דעת של מומחה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). חובה זו היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית, שאז תלויות הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק בחוות-דעת כזו..." ור' עוד על כך ב-ת"א (מרכז) 10053-05-11 ה.א. נ' בית החולים ביקור חולים (פורסם במאגרים, 10.12.2015).

במסגרתו, חולקו, באופן אקראי, למאות חולים במחלקה, מנות קבועות של קומדין בשני ימי הטיפול הראשונים, ללא היתחשבות בנתונים הרפואיים של כל חולה וחולה.

...

לאחר עיון, הריני סבורה כי יש לדחות את הבקשה.

על אף הטענה כי קיים דמיון אפשרי בין המקרים ומסקנותיו הלכאוריות, אין בכך כדי לקבל את חוות דעתו לעניין זה. לפיכך, הבקשה נדחית.

מבוא המבקש הגיש כנגד המשיבה, מדינת ישראל – משרד הבריאות (להלן: "המשיבה"), תביעה בעילה של רשלנות רפואית בגין ניתוח (ציסטוסקופיה) בשופכן ימין שבוצע לו בשנת 2007 אצל המשיבה, ובגין הטיפול הרפואי שניתן לו שם. בראשיתה הוגשה התביעה גם כנגד בית החולים קפלן, שם עבר המבקש ניתוח בשנת 2008.

בפני המבקש עומדת האפשרות לפנות למומחה רפואי בקופות החולים השונות ובבתי החולים השונים ואף לרופאים בחו"ל. נימוקו של המבקש כי לא מצא מומחה רפואי שיסכים לערוך חוות דעת רפואית המבססת את הטענה לרשלנות רפואית של המשיבה הנו נימוק כללי והמבקש נימנע מלצרף את תשובות המומחים בכתב, המנמקים את הסרוב.

...

לאור כל דבריי שלעיל, ולאור הפסיקה שהובאה לעיל, אני סבורה כי החלטת בית משפט קמא אינה מתיישבת עם הפסיקה.

היא אינה מידתית והיא תסב למבקש נזק גדול, בהינתן שאם לא תוצג חוות דעת מטעמו דין תביעתו לדחייה.

סוף דבר דין בקשת רשות הערעור להתקבל.

לאחר בירור רפואי שנערך לה במרפאה, וכפי שיתואר בהמשך, היא פונתה באמבולנס לבית חולים "קפלן" ברחובות.

היא הותירה אחריה בעל ובן רך. עזבונה של המנוחה, בעלה ובנה הם התובעים בתביעה זו. בתמצית ייאמר כי התובעים טוענים בתביעתם, כי הטיפול שניתן למנוחה על ידי נתבעת 2, ד"ר גולדברג, במרפאה של נתבעת 1 (להלן: "המרפאה") היה רשלני.

משלב זה העובדות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים והן, שהאמבולנס שהוזמן בשעה 23:50 הגיע למרפאה בשעה 23:58; שבשעה 00:05 (של יום 27.10.09) המנוחה נבדקה על ידי צוות האמבולנס שפינה אותה לבית חולים "קפלן" ברחובות; שהמנוחה נקלטה בחדר המיון של בית החולים בשעה 00:38; וכי בשעה 00:50 ארע ארוע של הפסקת נשימה שהוביל למוות מוחי.

...

סיכומו של פרק זה: בשל הטעמים שעליהם עמדתי לעיל הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעים לשכנע שיש לקבוע כי האבחון שנעשה על ידי ד"ר גולדברג והטיפול שניתן על ידה היה רשלניים.

כאמור, אינני נדרש להעמיק את הדיון בנושא זה, ומשכך אסתפק באמירה זו. סוף דבר בשל הטעמים שאותם הבאתי לעיל הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעים להוכיח כי האבחון שנעשה על ידי ד"ר גולדברג והטיפול שניתן על ידה למנוחה היו רשלניים.

משכך, החלטתי לדחות את התביעה.

לפני רגע אמרת שעד שזה פגע לך ברגל, אפילו לא שמת לב והם באו ואמרו לך, איך זה מסתדר עם זה שראית אותם בועטים בבקבוק ושהחתיכה עוברת לידך אני ראיתי את החתיכה אחרי שפגעה בי והם אמרו לי שבעטו בבקבוק וכשיצאתי ראיתי את הבקבוק השבור בדיוק איפה שהם עמדו" [עמ' 5 שורות 1-13 לפרוטוקול] כתמיכה בגירסת התובע ניתן לראות בעמ' 13 למוצגי התובע – הפניה של אחות בית הספר, בה צוין כי "התלמיד נחתך מזכוכית". כמו כן, בתעוד הרפואי מבית החולים קפלן [עמ' 43 למוצגי התובע] נרשם כי "לדבריו היום ניחבל רגל ימין ע"י זכוכית". מנהלת החטיבה העידה כי אינה מכירה את התאונה הראשונה, אך אינה יכולה להכחיש את התרחשותה: "ש. התאונה הראשונה שאת לא זוכרת אותה, הוא כן טופל, היה לו חתך עמוק

העדר מורים מפקחים כאמור לעיל מהוה חריגה מסטאנדארט היתנהגות סביר של בית הספר שגרם לתאונה ועל כן מסקנתי היא כי התאונה השנייה ארעה עקב רשלנות מצד נתבעת 2.

...

את הנזק הלא ממוני בגין התאונה הראשונה אני קובע בסך 18,000 ₪.

כשהלכתי לרופא הוא שלח אותי לצילום ושם ראו את הבעיה ואז הוא אמר לי ללכת להיבדק אצל מומחה ואז ידעתי שיש לי בעיה, לפני כן לא ידעתי" [עמ' 10 שורות 6-18 לפרוטוקול] בהתבסס על עדותו של התובע ועל חוות דעתו של המומחה הרפואי, ד"ר כרמל, אני קובע כי אין לנכות שנקבעה משמעות תפקודית ממשית אלא בשוליים ועל כן אין מקום לערוך חישוב הפסדי השתכרות על בסי הנכות אלא באופן גלובאלי.

על נתבעת 2 לפצות את התובע בגין נזקיו כתוצאה מתאונה זו. התוצאה התוצאה היא כי התביעה מתקבלת.