רשלנות רפואית בניתוח קיסרי שהוביל לכריתת רחם

דיון הטענות בתביעה זו מתייחסות להתנהלות הצוות הרפואי בבית החולים בשרשרת ארוכה של שלבים: החל מקליטת התובעת בחדר הלידה, דרך הניתוח הקיסרי , כריתת הרחם במסגרתו, עזיבת התובעת את בית החולים לאחר ניתוח זה, זהוי הסיבוך האורולוגי בשבועות שלאחר מכן, וטפול הביניים שנעשה עד לניתוח שיחזור השופכן.

התובעת העלתה בסיכומיה "שאלה" אם הדימום המאסיבי בניסיון להוציא את השלייה יכול היה להגרם מהמתנה במשך 3 שעות לפני הכניסה לניתוח הקיסרי; אולם היא לא עימתה את העדים מטעם הנתבעת בשאלה זו וכאמור, העדות שניתנה בענין הגורמים לדימום המאסיבי אינה קשורה להמתנה לפני הניתוח (אעיר: אין לבלבל בין הדימום הוולדני שבגינו הגיעה התובעת לבית החולים לבין הדימום שהוביל לכריתת הרחם, שהוא; לשיטת התובעת עצמה, הדימום שהחל בניסיון להוציא את השלייה).

בענין הסיבוך האורולוגי כתב ד"ר לייב צבי המומחה מטעם בית המשפט: "באשר לסיבוך האורולוגי, של קשירת השופכן על ידי תפר או על ידי סיכות המו סטאטיות, בסקירות ספרות נרחבות, במצבי חרום חמורים כאילו של כריתת רחם ודימום מאסיבי באגן, וניסיון להציל את החולה, קורות אף קורות. בנגוד לחוות דעתו של פרופ' שנקר [חוות דעת גינוקולוגית מטעם התובעת שהיא ככל הנראה הביאה בפני המומחה אך נימנעה מלחשוף בפני בית המשפט] המנתחים או כרורג כלי הדם לא שם(ו)ת [כך], את הסיכות על השופכן בטעות אלא שמו על כלי דם שדימם, ולראיה בניתוח השיחזור של השופכן לא נמצא בבירור מקור החסימה. כמובן בנגוד לחוות דעתו של ד"ר ליבוביץ האורולוג מטעם הנתבעת, % הסיבוכים האורולוגיים במקרים של כריתת רחם דחופה כמו במקרה הנדון האחוז אינו מגיע ל16% כמו בסדרה מ2010 שהציג, אלא לכ-1-1.5% בסדרות אחרות. מאידך כפי שכל הסדרות מציגות מקרים אלו של כריתת רחם דחופה קורות במקרים של נשים עם 1. הריונות מרובים 2. שלייה לא תקינה במיקום או בהשרשה בדופן הרחם 3. בניתוחים קיסרים קודמים. ואכן המקרה הנדון של התובעת מכיל את כל 3 גורמי הסיכון" (ע' ראשון לפרק הדיון בחוות דעתו; ההדגשה הוספה; כאן המקום לציין כי בהחלטת מינויו של ד"ר לייב צבי כמומחה מטעם בית המשפט הוא לא הוגבל לשאלת הנזק בלבד (ראו החלטותיו של כבוד השופט מ' נדל (כתארו דאז) ז"ל מיום 23.3.2010 ו-18.4.2010), והתובעת אף שלחה שאלות הבהרה למומחה זה לגוף שאלת ההתרשלות (ראו בקשה מיום 22.11.2010)).

...

בענין סכומי הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, עיינו בפסיקה לפיה כיום, הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה כבר אינו סמלי ויש ונפסקו סכומים של 250,000 ₪ בגינה (ע"א 9936/07 בן דוד נ' ד"ר ענטבי (22.2.2011); ת"א (מחוזי מרכז) 5287-08-07 פלונית נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פס' 85 (28.11.2011) – בהמלצת הרכב של בית המשפט העליון חזרו הצדדים מערעור וערעור שכנגד – ע"א 890/12 שוורץ נ' המרכז הרפואי שערי צדק (14.7.2014)); התובעת בענייננו עתרה לפיצוי בגין עילה זו בסך 150,000 ₪, ועל רקע הפסיקה הנזכרת יש מקום לפסוק לה שיעור זה. משהגעתי למסקנה כי התובעת זכאית למלוא הפיצוי לו עתרה בגין פגיעה באנטומיה, מתייתר דיון בשאלת חובת הגילוי בעניין הסיכון לסיבוך האורולוגי, שהוא חריג אך מופיע יותר נוכח יולדת בעלת נתונים כמו אלה של התובעת.

סוף דבר: הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים כדלקמן: פיצוי בגין נזק בלתי ממוני עקב הארכת תקופת נשיאת הנפרוסטום (לאחר ניכוי אשם תורם) –בסך 2,400 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 1.12.2008 ועד הפרעון בפועל; פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה – 150,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור לעיל מיום 31.7.2008 ועד הפרעון בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪.

בשים לב לניתוח חקירתו של מומחה בית המשפט, באתי למסקנה לפיה בנגוד לקו המרכזי אותו ניסתה להוביל התביעה, במקרה דנן נעשתה איבחנה מבדלת לאחר שהסימנים הקליניים הבעייתיים שהתגלו ביום הראשון לאחר הניתוח הקיסרי ב-13/8 (מיעוט שתן, דופק מהיר, ספירת דם לבנה גבוהה) תוקנו ונורמלו או הצביעו על מגמת ירידה וחזרה לטווח תקין לאחר קבלת שתי מנות דם על רקע איבחנה של דימום לדופן הבטן לאחר ניתוח קיסרי וזאת ללא מתן כל טפול אנטיביוטי.

עם זאת, על פי הסימנים הקליניים והמעבדתיים בהם דנו בהרחבה לעיל במסגרת חקירת המומחים והרופאים, דומה כי התהליך החל בסביבות המעבר בין ה- 16/8 ל- 17/8 לחודש, ארבעה ימים אחרי הניתוח הקיסרי וארבעה ימים לפני הניתוח לכריתת הרחם, אולם בהנתן העובדה כי כבר בשעות הלילה שבין 17 ל-18 החלה התובעת לקבל טפול אנטיביוטי ורידי ייעודי לאנדומטריטיס, אשר המשיך להנתן לה עד לניתוח לפרוטומיה שבוצע ב- 21/8, טפול שלדאבון הלב לא היה בכוחו להציל את הרחם, אין לומר כי חל איחור ניכר או איחור בכלל במתן הטיפול וכפועל יוצא, אין כל התרשלות שניתן להטיל לפתחו של הצוות הרפואי מטעם הנתבעת.

...

אין בידי לקבל טענה זו בהיותה סותרת מסמך בכתב כאמור לעיל.

אין בידי לקבל טענה זו. טיבה וטבעה של היכרות מקצועית זו בין השניים, בכלל זה כמה זמן נמשכה, מתי התקיימה, כמה זמן חלף מאז שהופסקה- לא הובררו דיה בחקירה הנגדית ונותרה סתומה.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות.

המבקשת הובלה לניתוח שבמהלכו התגלה קרע נרחב ברחמה ובוצעה כריתה תת-שלמה של הרחם.

בית משפט השלום קבע כי המשיבים לא הצליחו להוכיח כי אין קשר קשר סיבתי בין ההתרשלות לכריתת הרחם, וכי לולא ההתרשלות "ייתכן שהיקף הנזק היה נימנע ו/או קטן וגם סכנת החיים בה היתה התובעת סביר שהיתה נמנעת". בהתאם לכך פסק בית משפט השלום למבקשת, בפסק דין משלים בשאלת הנזק, סכום של 492,502 ש"ח שאליו התווסף שכר טירחת עורך דין בסכום של 100,000 ש"ח. מרבית סכום הפצוי היה בגין ראש הנזק של כאב וסבל, ובפרט בשל הפגיעה שנגרמה למבקשת עקב העדר היכולת להביא צאצאים נוספים לעולם.

בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי מחוות הדעת של המומחים הרפואיים ומקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום עצמו ניתן להסיק שגם אם היו מתגלים הקרעים בזמן היה צורך בכריתה מלאה של הרחם.

הטענה בדבר הצורך בקיומו של ניתוח קיסרי נוגעת למצוקה עוברית שהתקיימה לטענת המבקשת, ואילו הנזק שניגרם בפועל הוא כריתת הרחם עקב סיבוכים שאינם קשורים כלל וכלל למצוקה העוברית.

...

מעבר לצריך אציין גם כי בית המשפט המחוזי, בפסק דין מנומק וברור שניתן לאחר בחינה יסודית של חומר הראיות ושל פסק הדין של בית משפט השלום, הגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי בין ההתרשלות בגילוי המאוחר של הקרעים לבין כריתת הרחם.

בנוסף, גם אם אקבל את טענתה של המבקשת כי בית משפט השלום קבע בפסק דינו שהמשיבים התרשלו באי ביצוע ניתוח קיסרי עקב מצוקה עוברית (יש לציין כי חוסר בהירותו של פסק הדין מקשה על קביעה חד משמעית בעניין זה), לא שוכנעתי כי יש עילה לשנות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

אי אבחון הקרע ברחם ותפירתו, שהוביל לכריתת רחמה, מהווה מחדל מצד הרופאים המנתחים העולה כדי רשלנות.

בנסיבות המקרה דנן ודחיפותו, ולנוכח חריגותו של סיכון כריתת הרחם אצל התובעת, אינני סבור כי היתה חובה על דר' דוד או מי מהצוות הרפואי שטיפל בתובעת עובר לניתוח הראשון, להסביר לתובעת ב"רחל בתך הקטנה" כי אחד מסיכוני הניתוח הקיסרי הוא סיבוך שעלול להוביל לכריתת רחם.

...

סוף דבר 58.

לאור כל מסקנותי דלעיל, דין התביעה להידחות-וכך אני מורה.

על אף דחיית התביעה החלטתי לא לעשות צו להוצאות, לפנים משורת הדין ולנוכח הטראומה שעברו התובעים עם כריתת רחמה של התובעת בארוע נשוא כתב התביעה.

אי איבחון הקרע ברחם ותפירתו, שהוביל לכריתת רחמה, מהוה מחדל מצד הרופאים המנתחים העולה כדי רשלנות.

בנסיבות המקרה דנן ודחיפותו, ולנוכח חריגותו של סיכון כריתת הרחם אצל התובעת, אינני סבור כי היתה חובה על דר' דוד או מי מהצוות הרפואי שטיפל בתובעת עובר לניתוח הראשון, להסביר לתובעת ב"רחל בתך הקטנה" כי אחד מסיכוני הניתוח הקיסרי הוא סיבוך שעלול להוביל לכריתת רחם.

...

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת התובעים כי לא היתה הסכמה מדעת לכריתת הרחם, ולכן אני גם קובע כי לא נגרמה פגיעה באטונומיה של התובעת עם כריתת הרחם.

סוף דבר לאור כל מסקנותי דלעיל, דין התביעה להדחות - וכך אני מורה.

על אף דחיית התביעה החלטתי לא לעשות צו להוצאות, לפנים משורת הדין ולנוכח הטראומה שעברו התובעים עם כריתת רחמה של התובעת באירוע נשוא כתב התביעה.