רשלנות רפואית בניתוח קטרקט שהוביל לאובדן עין

בחודש מאי 2007, כחלק מהכנה לניתוח קטרקט בעניים, הופנה המנוח לצילום חזה (עמ' 19 למוצגי התובעת), שאותו ביצע ביום 8/7/2007.

עוד קבע המומחה שעצם קיומה של מחלת ריאות חסימתית כרונית מהוה באנשים מעשנים גורם סיכון מוגבר להתפתחות של סרטן ריאה, שיכול היה להוביל לאיבחון מוקדם ושיפור הפרוגנוזה.

הרעיון שעומד מאחורי ראש נזק של "אובדן סכויי החלמה" הנו שעצם שלילת הסיכוי להחלים בשל הטיפול הרפואי הרשלני הוא בבחינת נזק לתובע, ומידתו היא, כמידת הסיכוי שאבד לו שלא לסבול נזק זה. הדוקטרינה מתאימה לשימוש במקרים שבהם קיימת עמימות סיבתית מסוימת וישנו קושי להוכיח, ברמה של מאזן ההסתברויות הרגיל, את משקלה המדויק של ההתרשלות בגרימת הנזק (ע"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' פאתח, פ"ד מב (3) 312 (1988); ע"א 7469/03 המרכז הרפואי שערי צדק נ' כהן (7.4.05)).

...

בכל מקרה, לא יעלה סכום הפיצויים על תקרת הסכום שבסמכות בית משפט זה. סוף דבר בתביעה שלפניי נטען כי הנתבעת בהתרשלותה איחרה לאבחן את מחלת סרטן הריאות שממנה נפטר המנוח.

שוכנעתי שהנתבעת לא התרשלה בטיפול במנוח ובמחלותיו ובכלל זה באבחון מחלת הסרטן שבה לקה המנוח.

לפיכך, התביעה נדחית.

כתב התביעה המקורי הוגש כנגד ד"ר גולן וקופ"ח לאומית (נ' 1-2), בעילה של רשלנות רפואית לפיצויים בגין ניזקי גוף, בשל טפול עיניים כושל ורשלני.

טיעוני הצדדים- לטענת ב"כ התובעים, יש לקבוע כי חבלת הראש והפנים בתאונת הדרכים נשוא התביעה, הובילה לתזוזת רגלית העדשה, שגרמה לעליית הלחץ התוך עיני, שהובילה לניתוח הויטרקטומי ולעיוורון העין.

הוחלט שלא לפנות לניתוח בשל מצבו הכללי של המנוח וכך להשלים עם אובדן הראייה בעין זו. המומחה קבע כי הנכות העינית הנה 30% בנכוי 10%, שהנו שיעור הנכות שנגרמה עקב מחלת הסוכרת הבסיסית ברשתית עין זו, דהיינו 20% נכות לצמיתות.

להשלמת התמונה, אציין כי בחוות דעתו של ד"ר אופיר מוזכרים ללא פירוט, בדיקות עיניים חוזרות שבוצעו על ידי ד"ר גולן, כולל ניתוח הוצאת קטרקט, מיום 27.1.04 ועד ליום 14.5.06.

...

סיכום- לאור מכלול הראיות שבפני ובפרט הרשומות הרפואיות וחוות הדעת לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה של ד"ר אופיר, שוכנעתי כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי, לפיו הנזק הינו תולדה חלקית של התאונה.

שוכנעתי כי המנוח נזקק לעזרת צד ג' משמעותית לנוכח מצבו הרפואי הכללי וללא קשר לתאונה ולשיעורה.

סוף דבר התובעים זכאים לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו למנוח בתאונה: הוצאות רפואיות 6,000 ₪ הוצאות נסיעה וניידות 8,000 ₪ עזרת הזולת 15,000 ₪ כאב וסבל 15,000 ₪ ____________________ סה"כ 44,000 ₪ אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה בחלקה ופוסקת לתובעים פיצוי בסך של 44,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 6,692 ₪.

תאריך הישיבה: כ"ב באדר א התשס"ח (28.2.08) בשם המבקש: עו"ד איתן האזרחי; עו"ד רונית קדם-פאר בשם המשיב: עו"ד רנה הירש; עו"ד אורית באר ][]פסק-דין ]המשנה לנשיאה א' ריבלין: זו בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן, א' ש' שילה), שבו היתקבל עירעורו של המשיב על פסק-דין של בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' גנות) ונקבע כי המבקש שלפנינו – ד"ר ליאור דוד – אחראי כלפי המשיב בגין רשלנות רפואית במהלך ניתוח קטרקט בעין שמאל.

המשיב עבר ניתוח, אולם בסופו של דבר אירעה הפרדות רשתית והמשיב איבד כאמור את ראייתו בעין השמאלית.

נזכיר כי בעניינינו אין לומר שהמערער לא הבחין "בסימנים של סיבוך", שהרי חשדו התעורר והוביל אותו לבצע את בדיקת המיוכול – בדיקה שהיא, לפי דבריה של המומחית, "האמצעי הנפוץ ביותר", ותוצאת הבדיקה הייתה תקינה.

...

ניתן אפוא לומר כי בית משפט השלום הכיר בשיקול הדעת של הרופא-המנתח לבחור בבדיקה המתאימה או בשילוב הבדיקות המתאים בנסיבותיו של כל מקרה, ואילו בית המשפט המחוזי צמצם את שיקול הדעת הנתון לרופא וזאת לאור הרושם כי מדובר בבדיקות מקובלות או פשוטות ששילובן יחד מקנה למסקנה הרפואית יתר מהימנות.

התלבטנו לגבי ההכרעה הראויה במקרה זה ובסופו של יום באנו לכלל מסקנה כי לא ניתן לפתור את ההתלבטות ללא השלמה בערכאה המבררת.

לפיכך, נראה לי כי אין מנוס מלהחזיר את התיק לבית משפט השלום, על-מנת שישלים את הטעון השלמה וייתן פסק-דין חדש בהתאם.

לפני תביעה בגין רשלנות רפואית המיוחסת לנתבע בעקבות ביצוע ניתוח קטרקט בעינו השמאלית של התובע.

לדעתו של פרופ' וינברגר לא הייתה ברירה אלא להחליט כפי שהחליט פרופ' בן סירה לנתח את התובע ויש לשבח אותו על החלטה זו. עוד הוסיף כי "לפי המתואר בתיק כל הפרמטרים והקשיים שבניתוח נילקחו ע"י פרופ' בן סירה בחשבון וגם הוסברו לתובע וכן כל הצעדים שננקטו במהלך הניתוח היו נכונים ומקצועיים, שכן מדובר במנתח עתיר ניסיון כרורגי...ידוע שבניתוחי קטרקט במקרים של דיסטרופיה של הקרנית מצב הקרנית עלול להחמיר. למעלה ממחצית ניתוחי החלפת הקרנית מבוצעים לאחר ניתוחי קטרקט...ידוע ומוכר בספרות הרפואית שבניתוחי קטרקט עם אבדן זגוגית מופיעה בצקת של הרשתית בכ-40% מהמנותחים, הדבר מביא לירידה בראיה והטיפול בה הוא ע"י הזרקת חומרים כגון סטרואידים לחלל העין להפחתת מצב הדלקת. במקרה שלפנינו הופיעה תגובה שהוגדרה כדלקת או זהום. למרות שלא נימצאו חיידקים כעדות לזיהום, התובע טופל כמקובל בבית החולים "תל-השומר". מאוחר יותר הופיעה היפרדות רשתית שטופלה גם היא בהצלחה.

נישאל האם נכון שבאותה מידה ההחמרה יכלה להיות תוך שנתיים או שלוש? השיב כי "הנבואה ניתנה לשוטים...זה שיקולים של רופא..אין איגרנס לנתח כאלה חולים. אני אומר לך, בא חולה כזה, אתה אומר למה הוא בא אליי...צריך לקבל את ההסכמה שלו ושילך עם good will לניתוח...". ודוק, לו הייתי נידרש לקביעת הקשר הסיבתי ולהיקפה לא ניתן היה להיתעלם מן המחלות הבסיסיות בעינו של התובע שעתידות היו להוביל ממילא למהלך טבעי וודאי של היתדרדרות גם אילמלא ניתוח.

...

לו נמסר לתובע כי אלמלא הניתוח- חדות ראייתו לא תשתפר מאליה אלא רק תלך ותדרדר במשך הזמן ואילו ניתוח הקטרקט הוא למעשה הסיכוי היחיד לשיפור חדות ראייתו, אך לצד זאת יכולים להיות סיבוכים כגון בצקות, הפרדות רשתית וכו', ולו היה בידי התובע את מלוא המידע האקוטי בנוגע לסיכויים ולסיכונים- שוכנעתי לקבוע כי היה בוחר לעבור את הניתוח (גם אם לא במועד המקורי בו בוצע אלא לאחר מכן).

בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהיקף המידע שלא נמסר לחולה היה משמעותי (אם כי כפי שקבעתי ככל הנראה היה בוחר לעבור את הניתוח), ודובר בעינו היחידה של התובע ובניתוח אלקטיבי ובהנתן תוצאות הניתוח והתלאות שנאלץ התובע לעבור בעקבותיו- נחה דעתי להעמיד את סכום הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה על סך של 200,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברכיב של פגיעה באוטונומיה בלבד, כמפורט לעיל.

השופטת ט' שטרסברג-כהן: זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' טימור) בו נדחתה תביעת המערער לפיצויים בעילה של תקיפה ורשלנות רפואית בניתוח שהתבצע בעינו של המערער.

המערער סבל מקטרקט מולד בעיניו.

לאחר הניתוח הופיע זהום תוך עיני שבעקבותיו איבד התובע את ראייתו בעין השמאלית.

בתוצאה זו בעובדות ובממצאים שהובילו אליה במקרה זה, אין מקום להתערב.

...

אם ערכאת הערעור מגיעה לכלל מסקנה כי הממצאים העובדתיים מעוגנים בחומר הראיות, כי ניתוח המשמעויות סביר והגיוני ואין בקביעת העובדות או בהבנת השלכותיהן שגיאה עקרונית ובסיסית והיא תשתכנע כי הדין יושם על התשתית העובדתית כהלכה, כי אז אין להתערב בקביעות הערכאה הראשונה.

אשר על כן, דין הערעור להידחות, והוא נדחה בזה.