רשלנות רפואית בניתוח גב שגרם לנכות

לפני תביעה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] לפצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם, על פי הנטען, לתובע, יליד אפריל 1967, כתוצאה מרשלנות רפואית שאירעה בניתוח לתיקון בקע טבורי, שעבר ביום 11.10.2012 במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (להלן- בית החולים / איכילוב), שבבעלות הנתבעת, מדינת ישראל (להלן- הנתבעת).

הנכות הרפואית התובע, הטוען לנכות בתחום הכירורגי והנפשי, תמך, כאמור, את תביעתו בשתי חוות דעת בתחומי רפואה אלה.

לעמדתו המומחית לא פרטה בחוות הדעת "מהו אותו "שיפור" שחל בתובע לאחר אותם 3 שנים בהם היה עם נכות זמנית", אף לא הסבירה "מדוע אין לקבל את תלונותיו ... אודות חששות, בדידות, קשיי שינה ותחושה של חוסר שליטה על חייו, וזאת חרף העובדה כי היא מציינת באופן מפורש כי התובע "אדם אמין, שתוף פעולה מלא"", ונתנה משקל יתר ל'עברו הרפואי', המסתכם ב- "2 מפגשים בלבד, בהם התלונן ... על מצב רוח ירוד, וזאת לאחר פטירתה של אימו, אותה סעד תקופה ארוכה". 9.2 מנגד, סבורה הנתבעת כי דוקא קביעותיו של פרופ' טיאנו, המומחה מטעם התובע, מוקשות, משהן אינן עומדות בהלימה לתפקודו של התובע, כפי העולה מעדותו, כסוכן ביטוח וכמדריך טיולים ומתעלמות כליל מ'עברו הרפואי' המתועד טרם הניתוח בשנת 2012, אשר התבטא בפגיעה בתיפקוד, פגיעה עליה עמדה מזכירתו הגב' ש.א. בעדותה.

...

מחד גיסא, שוכנעתי כי התובע חדל להיות סוכן הביטוח של 'הקולקטיב' בשל 'תפקוד לקוי' עקב מצבו הרפואי (פיזי ונפשי) בתקופה שלאחר הניתוח הראשון (אוקטובר 2012) וכך איבד את אותה הזדמנות עסקית שקמה לסוכן הביטוח המלווה את 'הקולקטיב' במועד סיומו, להמשיך ולהיות סוכן הביטוח של המממשים את 'זכות ההמשכיות'.

בכל אותה תקופה, על פי העדויות שבאו לפניי, זכה לעזרה מקרוביו ושוכנעתי כי זו חרגה בהיקפה מהמצופה מבני משפחה ומהמקובלת בנסיבות ועל כן בת פיצוי (ראו: ע"א 327/81 ברמלי ואח' נ' חפה ואח', פ"ד לח(3) 580; ע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי עבודה נ' פלוני (2005)), אותו מוצאת אני לאמוד ולהעמיד על הסך של 35,000 ₪ נכון למועד פסיקתי.

סוף דבר הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 1,535,000 ₪, נכון למועד פסיקתי אובדן הקולקטיב 750,000 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 325,000 ₪ כאב וסבל 350,000 ₪ עזרת הזולת 85,000 ₪ הוצאות רפואיות לרבות נסיעות לטיפולים 25,000 ₪ עוד ובנוסף הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט (החזר אגרת משפט + שכרם של המומחים הרפואיים ומחצית שכרו של המומחה מר קהל), כשסכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד בו שולמו על ידי התובע ועד לתשלומם בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% כמקובל בתביעות ממין זו ובהתחשב בהיקף ההתדיינות (שתי ישיבות קדם משפט ושני דיוני הוכחות).

האם תנאי העבודה בנגריה של הנתבעים הם אלה שגרמו לנכות בגבו של התובע, ואם כן, באיזו מידה? שאלות אלה הן העומדות במרכז המחלוקת בין הצדדים.

נוכח רוחבה של ירעת המחלוקת העובדתית, כל פרק להלן ייפתח בהצגת העובדות השנויות במחלוקת הרלוואנטיות לפרק זה, וימשיך בניתוח העובדות עד להכרעה באשר למשמעות המשפטית הנובעת מעובדות אלו.

" לסיכום נקודה זו, על מנת להוכיח קשר בין תנאי עבודה לבין מצבו הרפואי של העובד, נידרש העובד להוכיח שאילמלא התרשלות המעביד בקביעת תנאי עבודה נאותים, לא היתה נגרמת מחלתו, וכן להוכיח שהמעביד היה צריך לצפות שעבודה בתנאים אלו תיגרום לפרוץ מחלה.

אופי ומשך עבודתו של התובע אצל הנתבעים, יחד עם העובדה שבסיומה נימצאו אצלו שינויים נווניים, מצביעים על כך שסביר יותר להניח שנכותו בגב לא נגרמה בשל רשלנות הנתבעים.

...

אשר על כן, גם בהנחה שיש להטיל על הנתבעים אחריות לפיצוי התובע בגין 25% מהנכות במועד פרישתו מעבודה אצלם, נזקיו של התובע "נבלעים" בתגמולי המל"ל, ודין התביעה להידחות.

לסיכום התובע עבד כנגר אצל הנתבעים, עבודה פיזית, הכוללת גם, אך לא בעיקר, הרמת פלטות עץ והובלת רהיטים להרכבה בבתי הלקוחות.

לפיכך דין התביעה להידחות.

אף ממסמכים רפואיים המאוחרים למסמכי הניתוח, מתקבלת המסקנה כי לא בוצעה כריתה רדיקאלית של הליפומה, כפי שיפורט להלן: התובע הגיש השוואה, אשר בוצעה על ידי ד"ר ארנסטו גלזר - מומחה ברדיולוגיה אבחנתית ממכון מור-מאר בע"מ, מיום 5.2.06, בין בדיקת MRI של עמוד השידרה הגבי שבוצעה לתובע ביום 27.10.05 לבדיקת MRI קודמת שבוצעה ביום 23.5.04.

לפיכך יש לקבוע כי כריתת הריקמה הפיברוטית מהוה סטיה מפרקטיקה רפואית מקובלת ועל כן יש לקבל את טענת התובע כי המנתח התרשל בבצוע פעולה זו. תוצאות הבדיקה הפתולוגית ד"ר רזון ז"ל ציין בחוות דעתו כי בתוצאות הבדיקה הפתולוגית זוהו סיבי עצבים ורקמת חוט שדרה שנכרתו בשוגג ומכך עולה המסקנה כי נגרם נזק לרקמת חוט השידרה במהלך הניתוח.

סך ניזקי התובע סיכום נזקיו של התובע כתוצאה מרשלנות הנתבעת הוא כדלקמן: הפסד הישתכרות והפסדי פנסיה 624,000 ₪ עזרת הזולת 1,133,000 ₪ ניידות 400,000 ₪ התאמת דיור 150,000 ₪ הוצאות רפואיות 190,000 ₪ אבזרי שקום 80,000 ₪ מיזוג והוצאות כביסה 35,000 ₪ כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים 450,000 ₪ סך הכל (לפני נכויי המל"ל) 3,062,000 ₪ ניכוי תגמולי המל"ל התובע טוען בסיכומיו כי ככל שייקבע כי נכותו התפקודית כולה נגרמה בשל רשלנות הנתבעת כך שיש לפצותו באופן מלא בגין נזקיו, אזי הוא מסכים כי יש לנכות את קיצבאות המל"ל ששולמו וישולמו לו בענף נכות כללית, שירותים מיוחדים וניידות.

...

מדרסים, תחבושות אלסטיות וגרבי לחץ דרישה זו אינה מגובה בחוות דעת רפואית או בחוות הדעת של פרופ' עורי ועל כן אין מנוס מדחייתה.

פגיעה באוטונומיה יש לדחות את עתירת התובע לפסיקת פיצוי של 350,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה; "ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה נתפס כראש נזק שיורי, מקום בו לא ניתן להעניק לתובע פיצוי בגין התרשלות בטיפול או בגין אי הסכמה מדעת לטיפול (ע"א 2278/16‏ פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 23 לפסק דינו של כב' השופט עמית (12.3.2018)).

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,996,000 ₪.

ראו בעיניין זה ניתוח של כב' השופט עמית בנוגע לעוולת הרשלנות מודל מסורתי מול המודל המוצע, שם נקבע": "..בעוולת הרשלנות בנגוד לעוולות אחרות....יסוד הנזק הנו אחד מרכיבי העוולה".{ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (פורסם ביום 15.7.13)}.

עם זאת, לא נטען על ידו כי הרשלנות הנטענת גרמה לנכות רפואית נפשית, לא הובאה חוות דעת רפואית ו/או מסמכים רפואיים על מנת להוכיח טענות שבמומחיות רפואית באשר לנזק שניגרם לתובע ו/או למי ממשפחתו, ומשכך הרי  שלא הוכח מרכיב הנזק שהינו יסוד בעוולת הרשלנות.

...

סבורני כי די בכך כדי לדחות טענתה של הנתבעת, כי זמן הפרסום הקצר (בערך שעה) לא גרם לעוגמת נפש.

לאור כל האמור לעיל, ובהביאי בחשבון את מכלול השיקולים בנסיבות העניין, לרבות הפגיעה בתובע כתוצאה מפרסום התמונה, משך זמן הפרסום, התנהלות הנתבעת אשר הסירה את התמונה ברגע שהתבצעה פנייה מאת אדם מטעם התובע ושלחה הודעת התנצלות, העדר כוונת זדון לפגוע בתובע ושינוי נהלים בעקבות המקרה, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 12,000 ₪.

באשר לדרישה לפרסום ההתנצלות באתר מאקו הוכח כי לאחר הפנייה לנתבעת הוצאה על ידה הודעה מתוקנת שכללה התנצלות על הטעות ופרסום התמונה הנכונה משכך אין צורך בסעד זה. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה.

לפני תביעה לניזקי גוף בעילה של רשלנות רפואית, עקב מתן טפולי שיניים רשלניים, שגרמו לפגיעה עצבית.

התובע מיתעלם מכך שעד גיל 49 היו לו 8 צינתורי לב, ניתו מעקפים, נפגע בתאונת דרכים בעקבותיה סבל משבר ברגל שקובע על ידי פלטינות, וכן סבל מכאבי גב כרוניים.

מאידך ובנסיבותיו של התובע אין לנכות שנגרמה משמעות תפקודית מבחינת יכולתו לעבוד, שכן ממלא התובע לא עבד ובגילו כיום (בן 65) אין זה סביר כי יעבוד בעתיד.

בהתאם לד"ר ברק העלות מסתכמת לסך של 14,400 ₪ (לא כללית ניתח לעיבוי הרכס שציין ד"ר ברק שכן ניתוח כזה אינו קשור לרשלנות הנתבע אלא למצבו של התובע).

...

הכרעה ודיון לאור האמור לעיל ברי כי דין התביעה להתקבל.

הנכות התפקודית לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני סבור כי טענות התובע למגבלות בגין הנכות שנותרה לו הן מופרזות ומוגזמות.

לכן אני סבור כי פסקתי סכום העולה על סכומים אחרים שפוסקים באופן שגרתי בגין נכות של 10% בגילו של התובע, אך יחד עם זאת אין בכוחי להגיע לסכום שביקש התובע.

אני מקבל באופן חלקי את הטענה במובן זה שבתקופת ההחלמה לאחר הטיפול, התובע נזקק לעזרה חלקית של בני משפחה.

סיכום ותוצאה לסיכום מסתכמים נזקי התובע לסך של 59,050 ₪.