רשלנות רפואית במעקב היריון שגרמה ללידה מוקדמת ונזקי פגות

העובדות הצריכות לעניין כתב התביעה הוגש בתאריך 21.12.2015 על ידי קטינה, ילידת 21.10.01, אשר לטענתה, נולדה במומה כתוצאה מהתרשלות רפואית הן במסגרת מעקב ההריון והן לאחר לידתה.

היולדת טוענת, כי לא הוסבר לבני הזוג הסיכון הכרוך בהריון תאומים, ולא הוצגה בפניהם האפשרות לדלל את ההריון באופן שיוותר עובר אחד בלבד, זאת נוכח הסיכון הכרוך בלידה מוקדמת בהריון מרובה עוברים, ובסיבוכיו.

המומחה קובע, כי הקטינה איננה סובלת מאפילפסיה, התיפקוד השכלי שלה תקין, וכי קיים קשר סיבתי בין ניזקי הפגות לבין שיתוק המוחין שהתפתח לאחר הלידה.

כפי שהובהר הבהר היטב על ידי כב' השופט א' רובינשטיין בעיניין בית חולים הסהר האדום: "ההכרעה מעוגנת בתפיסה של צדק, כדי שלא ננעל סופית דלת שהייתה פתוחה לרווחה וננעלה כימעט באחת, אלא נותיר פתח הוגן למי שראוי לכך". האבחנה בין עילת ה"הולדה בעוולה" ובין עילת ה"חיים בעוולה" קיבלה את היתייחסות בית המשפט כבר במסגרת פסק דין זייצוב כאשר בית המשפט ביטל את עילת החיים בעוולה משום שהיא יוצרת קשיים משפטיים – ערכיים – מהותיים ומעוררת שאלות קשות כגון האם ההכרה בעילת התביעה של הילד משמעה כי חייו של ילד עם מום היא בבחינת "נזק"? בדומה לכך, במסגרת פסק דין המר, קבע בית המשפט העליון כי עילת התביעה של "חיים בעוולה", איננה עוד עילה נפרדת ועצמאית מעילת התביעה של "הולדה בעוולה". בהתאם לכך, הורחבה מסגרתה של עילת ההולדה בעוולה באופן משמעותי, וכפועל יוצא, הורחבה גם מסגרת הפיצויים המוענקים להורים במקרה של רשלנות רפואית שגרמה להולדה בעוולה, כך למשל, באם הוגשה התובענה בתוך תקופת ההתיישנות הסטאטורית, רשאים ההורים לתבוע גם את נזקיהם הם בגין ההולדה בעוולה.

...

הנה אם כן, טוענים המבקשים, בהתאם להלכת הסהר האדום (רע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום נ' פלוני ואח' [פורסם בנבו, 28.08.14]), מאחר ותביעת ההורים התיישנה עוד בטרם הלכת המר (ע"א 1326/07 ליאור המר ואח' נ' דר' עמי עמית ואח', [פורסם בנבו, 28/5/12] ומשלא הוגשה תביעת היילוד בתוך שנה ממועד מתן פסק דין זה, שכן הוגשה רק בחודש דצמבר 2015, הרי שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 2 מחמת התיישנות.

תביעה כזו, היה על הורי התובעת להגיש עד ליום 28.8.15, בהתאם להלכות שנפסקו בעניין הסהר האדום ובעניין פלונית (רע"א 7490/14 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (פורסם בנבו, 28.12.2014)), משלא הוגשה במועד, הרי שאין מנוס מהקביעה, כי התיישנה במועד הגשתה.

בפועל הוגש כתב התביעה לבית המשפט בתאריך 21.12.2015, כשלושה וחצי חודשים לאחר תום המועד שנקבע בעניין הסהר האדום ועל כן, לדאבון הלב, אין מנוס מהמסקנה, כי תביעתה של הקטינה התיישנה במועד הגשתה.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע מס' 2, מחמת התיישנותה.

טענות התובעים כנגד רשלנות הנתבעים רבות הן, אך דומה כי צדק רב בטיעוני הנתבעים כי בחלקן הארי מדובר ב"שינוי חזית", לו הנתבעים מתנגדים, פרט לעובדה כי חלקן גם אינן יכולות לדור בכפיפה אחת זו עם זו. כך למשל בכתב התביעה (שכאמור התובעים לא ביקשו לתקנו בעקבות חומר רפואי שהומצא להם לאחר הגשת התביעה) טוענים התובעים, מחד גיסא לרשלנות בניהול מעקב ההריון ע"י הנתבעים שלא מנע את הלידה המוקדמת של התובעת בשבוע 33 + 2 וחשיפתה לפגמים הנגרמים, כך לשיטתם, מסיבוכי פגות, אך מאידך גיסא, טוענים לרשלנות בניהול מעקב ההריון ואי ביצוע הפלה בעילה של "הולדה בעוולה", קרי על שלא הופסק ההריון.

הטענה לנזק ראייתי נועדה, לשיטתי, לארוע ממוקד, סינגולרי בו אי ביצוע בדיקה הוא "לב ליבה" של ההתרשלות בטיפול הספציפי והוא גם הנזק הראייתי שניגרם – כפי שהוכר בפסיקה (שלא כמו בעניינינו), אך לא בנסיבות בהן על המדוכה דרך טפול מפורטת ומורכבת, העומדת למבחן ולביקורת, וטענה להפרת חובת זהירות בעצם מתן הטיפול ע"י הרופא המטפל שנעדר הכשרה לטפול בהריון בסיכון גבוה, אך חרף האמור מעניק טפול רפואי רציף, המתועד בכרטיס המעקב הרפואי.

...

עיינתי בעתירה לחיוב הנתבעים בעילה של "הולדה בעוולה", שדומה כי תפסה בסיכומיהם מקום עיקרי, ומצאתי לקבוע כי מעיקר הדין דינה להידחות בהיותה הרחבת חזית, אשר לה התנגדו כאמור הנתבעים לאורך כל ההליך.

לסיכום: אשר על כן ולאור האמור לעיל דין התביעה להידחות, בין אם תאמר כי הופרה חובה במתן מעקב הריון בסיכון גבוה ע"י רופא כללי שלא הוכחו כישוריו בניהול מעקב הריון בסיכון גבוה – אלא שלמרות האמור, ההפרה לא הביאה ללידה המוקדמת; ובין אם תאמר כי הוכח שאין קשר סיבתי בין נכותה של התובעת ובין הפגות.

התוצאה היא כי דין התובענה להידחות וכל צד יישא בהוצאותיו.

משנקבע כי ניזקי התובע נגרמו כתוצאה מהפגות הקיצונית, יש לעבור כעת לטענה השניה של התובעים ולבחון האם התרשלו רופאי הנתבעת במהלך מעקב ההיריון והאם עקב רשלנותם לא נימנעה הלידה המוקדמת באופן שיכול היה למנוע את ניזקי הפגות או להקטינם.

זה גם הבסיס להמלצות הגופים הרפואיים אליהן הפנה פרופ' מזעקי בחוות דעתו שלא לערוך מעקב רוטיני אחר אורך צואר הרחם בניסיון לחזות לידה מוקדמת בהיריון תאומים.

...

לאחר שמיעת הראיות ועדויות המומחים ובחינתן הגעתי למסקנה כי התובע עצמו לא נדבק בפטריית הקנדידה וכי נזקיו הקשים נגרמו כתוצאה מהפגות הקיצונית שבעקבות הלידה המוקדמת.

עוד הגעתי למסקנה כי הוכח, ברמת ההוכחה הנדרשת, כי לא ניתן היה למנוע את הלידה המוקדמת.

על כן, לא ניתן להטיל את האחריות לנזקיו הקשים של התובע על הנתבעת, והתוצאה היא כי התביעה נדחית.

המבקשים הגישו נגד המשיבות – בית חולים "העמק" ושרותי בריאות כללית כמפעילת קופת החולים "כללית" ובית החולים "העמק" (להלן: המשיבה או כללית) – תביעה בגין רשלנות רפואית.

בתמצית, בכתב התביעה נטען כי המשיבות לא נקטו בפעולות שהיה בכוחן למנוע או לעכב את הלידה המוקדמת של המבקשת 3 (להלן: המבקשת), ובתוך כך לא ביצעו מעקב אחר צואר הרחם בהריון תאומים, ולא העניקו טפול טוקוליטי וקורטיקוסטרואידים להבשלת ריאות העובר ומניעת ניזקי פגות.

המבקשים טענו כי המסמכים הרפואיים רלוואנטיים להכרעה במחלוקת בין הצדדים ביחס לפרקטיקה שנהגה במועד הרלוואנטי לעניין ביצוע מעקב אחר צואר הרחם בהריון תאומים על ידי המשיבה.

ככלל, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בנוגע לאופן ניהול ההליך והתערבות ערכאת העירעור בעניינים אלו תיעשה רק במקרים חריגים בהם ההחלטה נתקבלה בנגוד לדין או עלולה לגרום לעיוות דין (רע"א 353/19 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (28.4.2019); רע"א 6777/19 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (30.10.2019); רע"א 438/19 פלוני נ' שירות בריאות כללית, פסקה 4 (26.2.2019) (להלן: עניין כללית)).

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובה ובהחלטות בית משפט קמא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הצריכים לעניין וקבע, בהחלטה מנומקת, כי אין מקום להיעתר לבקשה בשלב דיוני זה של ההליך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

]השופטת י' וילנר: לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופטת י' אילני) בת"א 10910-02-17 מיום 17.10.2021, בגדריו נדחתה תביעת המערערים בגין רשלנות רפואית שגרמה, לטענתם, ללידה מוקדמת של המערער 1 (להלן: המערער) ושל אחיו התיאום, ולהידבקות המערער בפטריית קנדידה במהלך שהותו בפגיה בבית החולים 'סורוקה' בבאר-שבע (להלן: בית החולים), שבבעלות המשיבה.

המערערים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המשיבה, בטענה כי רופאיה התרשלו במהלך ביצוע מעקב ההיריון, מאחר שלא עקבו אחר אורכו של צואר הרחם; לא איבחנו אי-ספיקת צואר רחם; ובהתאם לכך, לא ביצעו תפר צוארי שיכול היה להאריך את ההיריון ולמנוע את תוצאות הלידה המוקדמת.

נוסף על כך, נקבע כי המערער לא נדבק בקנדידה במהלך שהותו בפגייה, וכי נזקיו נגרמו רק בשל הלידה המוקדמת.

...

לנוכח האמור, לא מצאנו עילה להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

בשים לב לכל האמור, לא נמצאה לנו עילה להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, ואף לא מצאנו פגם בקביעות המשפטיות שהתקבלו על בסיס ממצאים אלו.

אנו דוחים אפוא את הערעור ומאמצים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי על נימוקיו, לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.